What are the halachot and customs of the wedding day, from mikveh, to fasting, to the dress and accessories? May a couple see each other prior to the wedding?
In Brief
How does a kalla’s wedding day begin?
Often, with immersion the night before. However, it is permissible for a kalla to immerse up to four days before the wedding or, if necessary, even earlier (or in the daytime of the wedding day).
In some communities, a group of female friends and relatives accompany the kalla, and the visit to the mikveh takes on a celebratory tone, sometimes followed that night by a henna ceremony.
A kalla recites a beracha over immersion and can add a personal prayer. Some have the custom of reciting she-hechiyyanu. Halachic authorities have cautioned against spreading this custom beyond where it’s already in practice.
What is the tone of the wedding day?
It’s a joyous, personal Yom Tov for chatan and kalla. In some communities, it is also treated as a personal Yom Kippur, with a custom of reciting viduy in Mincha and fasting for teshuva until the wedding (or nightfall, whichever is sooner), either just for the chatan or for both chatan and kalla. against intoxication that could impair the couple’s judgment during kiddushin.
A chatan or kalla who feels weak can eat and drink, and there is a basis not to fast at all if there are special concerns (simply avoid intoxicating beverages).
Are there any halachic constraints on wedding wear?
Decrees made at the time of revolts following the destruction of the second Beit Ha-mikdash prohibit chatan or kalla from wearing crowns. Many halachic authorities maintain that the decree only applies to crowns made of fine metal or precious stones.
What about a white wedding dress?
In previous generations, bridal dress styles and colors varied widely. Current practice is reminiscent of the Mishna’s description of Jewish women wearing white dresses in celebration of Yom Kippur and Tu Be-Av, times of teshuva and joy.
When can chatan and kalla see each other?
Some communities have adopted a custom for the couple not to see each other for varying lengths of time before the wedding. Since this is not a halachic prohibition or well attested in halachic literature, there is room for flexibility. Physical contact is only permitted to the couple following the recitation of Sheva Berachot at the chuppa.
In Depth
Rav Ezra Bick, Ilana Elzufon, and Shayna Goldberg, eds.
A Joyous Day
A couple’s wedding day is a momentous occasion in their lives, typically marked by intense emotions, including great joy. Shir Ha-Shirim describes King Shlomo’s wedding day as “the day of his heart’s rejoicing.”
שיר השירים ג:יא
צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ:
Shir Ha-Shirim 3:11
Go out and see, daughters of Tziyon, King Shlomo in the crown with which his mother crowned him on the day of his wedding and on the day of his heart’s rejoicing.
Our sages, in an allegorical interpretation, understand this verse as referring to two different days, marking two milestones in our journey as a people:
תענית כו:
“ביום חתנתו”—זה מתן תורה, “וביום שמחת לבו”—זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו:
Ta’anit 26b
“On the day of his wedding”—this is the giving of the Torah, “and on the day of his heart’s rejoicing”—this is the building of Beit Ha-mikdash, may it be built quickly in our day.
The giving of the Torah shaped our people’s covenant with God, and the construction of Beit Ha-mikdash established a home base for the Divine service central to that covenant. Similarly, a wedding inaugurates a couple’s covenant with each other and initiates their building a home together, with joy.
A variety of halachot and customs characterize the wedding day, corresponding to its great significance. Some practices are ancient and others of recent origin. Some are practiced among most Jewish communities, some in specific communities or locations, and some by Jews and non-Jews alike. Some are clear halachic requirements while others are simply folk customs. While we cannot address all of them, here is a sampling of those of particular significance to women, starting with the night before the wedding.
Mikveh
We’ve seen that chuppa symbolically establishes the moment at which chatan and kalla begin to live together as a married couple and are permitted to have relations. There’s another halachic prerequisite for relations. A kalla needs to exit the halachic status of nidda (associated with menstruation) and become tehora (ritually pure). The final stage in the process of becoming tehora is immersion in a mikveh (ritual bath). Learn more about this here.
A kallaideally immerses in the mikveh close to her wedding, often the night before. However, it is permissible to immerse earlier if necessary:
רמ”א יורה דעה קצב:ב
הגה: ויש לסמוך הטבילה סמוך לבעילת מצוה בכל מה דאפשר…והמנהג לטבול הכלה ליל ד’ אף על פי שלא תבעל קודם מוצאי שבת (מרדכי שם), אבל אין להרחיק הטבילה מן הבעילה יותר מזה.
Rema YD 192:2
Gloss: One should make the immersion as close to be’ilat mitzva (first marital relations) as possible…and the custom is for the kalla to immerse on Tuesday night, even though she will not have relations prior to Motza’ei Shabbat, but one should not distance the immersion from relations more than this.
Rema’s example, of Tuesday night immersion where the wedding will be consummated on Saturday night,1 establishes precedent for immersing up to four nights prior to the wedding:
סדרי טהרה קצב:ז
נראה דלאו דוקא ליל ד’, אלא כל זמן שאין יותר מן ד’ לילות סמוך לבעילת מצוה שפיר דמי
Sidrei Tahara 192:7
It seems that it is not specifically Tuesday night, but rather any time that is not more than four nights away from first marital relations is good.
In a pressing scenario, a kalla may be permitted to immerse even earlier, in consultation with a halachic authority.
Women normally immerse in the mikveh at night. In fact, daytime immersion is usually prohibited for married women, except in pressing situations. An exception is made for kallot, who certainly won’t have relations prior to nightfall.2
רמ”א שולחן ערוך יו”ד קצז:ג
הגה: והכלות הטובלות קודם החופה יכולות לטבול ביום דהא לא באין אצל החתן עד הלילה, אבל אחר החופה דינן כשאר נשים (מהרי”ל)
Rema YD 197:3
Gloss: And the kallot immersing prior to the chuppa can immerse in the daytime, for they will not come to be [in private] with the chatan until the night, but [regarding immersion] after the chuppa, their law is like other women.
In some communities, it is common for kallot to immerse during the daytime a day or two before the wedding.
Given the unpredictability of the menstrual cycle and the possibility of unexpected bleeding, not every kalla will be able to complete the process of becoming tehora and immersing in the mikveh before the wedding. (Learn more about planning and scheduling here.) This situation is called a chuppat niddah, a chuppa during ritual impurity, and entails some slight modifications to accommodate the couple (which we’ll discuss in our piece on the wedding ceremony). In these cases, mikveh immersion takes place after the wedding, as soon as the kalla is halachically permitted to immerse.
Though not halachically obligatory, it is customary in many circles for a chatan to immerse on the morning of the wedding as well, for the purpose of teshuva.3
Mikveh Customs
There are slight variations in mikveh practice across communities and even from family to family. A woman traditionally immerses in the mikveh according to her mother’s custom, even though a woman generally adopts the customs of her husband’s family when they get married. (See our Q&A on this here.)
הרב יקותיאל פרקש, טהרה כהלכה ב, כב:כג
נהגו הנשים בטבילות נוספות. יש הטובלות עצמן שלוש פעמים, ויש הטובלות אף יותר מזה, כגון תשע פעמים וכיוצא בזה. וכל אחת תנהג על פי המסורות המקובלת במשפחתה או בעדתה…
Rav Yekutiel Farkash, Tahara Ke-halacha II, 22:23
Women have the custom of additional dips. There are those who dip themselves three times, and those who dip even more than this, like nine times or the like. And every [woman] should practice in accordance with the received tradition in her family or community of origin…
Conversations about how to immerse can present an opportunity for a kalla and her mother to discuss other aspects of marriage and halachic observance together. In some cases, as when a kalla is a ba’alat teshuva, she may take on her mother-in-law’s custom or choose a custom for herself.
In some communities, a kalla who wishes to be accompanied to the mikveh has a female mentor—often, but not necessarily, her mother—escort her to the mikveh and wait for her to complete her immersion, perhaps listening from outside to answer “amen” to her beracha. In some cases, the mother might even be present for the immersion itself. This can be a special opportunity to connect with a beloved person in one’s life, woman to woman.
In other communities, a kalla is typically accompanied by a group of female friends and family to the mikveh, and celebrates with them, or with the broader community, afterwards. These celebrations may be linked to a chinna ceremony, in which henna on the hands is meant to bring beracha to the new couple.
Israeli lawyer Sagit Peretz-Der’i describes her thoughts and feelings on the mikveh-oriented celebrations in her community of Israelis of Moroccan descent:4
עו”ד שגית פרץ-דרעי “מי שלא ראתה מקווה מרוקאי מימיה,” דעות 66, תמוז-אב תשע”ד
נולדתי וגדלתי במושב של עולים ממרוקו. כנכדה הבכורה במשפחות אמי ואבי, משפחות בנות עשרה ילדים כל אחת, זכיתי להשתתף בכל החתונות של דודיי ודודותיי, ובחגיגה המיוחדת שעורכים יוצאי צפון אפריקה לכלה בערב טבילתה הראשונה. מלווה בבנות משפחה, שכנות וחברות, הולכת הכלה אל המקווה בשירה ובריקודים, כשהנשים נושאות מגשים עמוסים עוגיות צבעוניות, ריבות וסוכריות. אל הטבילה מביאים מגבות חדשות, רכות וריחניות, ואם החתן מעניקה לכלה פרחים, מוצרי טיפוח ופריטי הלבשה תחתונה. הנשים שרות ורוקדות, ומאחלות לכלה חיי נישואים מוצלחים ומאושרים. לאחר הטבילה הכלה מברכת את המשתתפות, והנשים מייבשות את שערה, מאפרות ומלבישות אותה, ומלוות אותה בחזרה הביתה. בבית הכלה מחכים הגברים, והיא מתקבלת בשירה, בריקודים ובסעודה חגיגית. רק נשים מלוות את הכלה אל המקווה, אך לא מדובר באירוע סודי ונסתר, אלא בחגיגה בראש חוצות וברוב עם. גם אני השתתפתי בימי ילדותי בחגיגות רבות כאלה.
Sagit Peretz Der’i, Esq. “Whoever has not seen a Moroccan Mikveh,” De’ot 66, Tammuz-Av 5774
I was born and raised in a moshav of immigrants to Israel from Morocco. As the oldest granddaughter in my mother’s and father’s families, families with ten children each, I had the privilege of participating in all of my aunts’ and uncles’ weddings, and in the special celebration that those of North African origin hold for a kalla on the evening of her first immersion. Escorted by female relatives, neighbors and friends, the kalla goes to the mikveh with song and dance, as the women carry platters laden with colorful cookies, jams, and candies. To the immersion they bring new towels, soft and fragrant, and the chatan’s mother bestows flowers, toiletries, and lingerie upon the kalla. The women sing and dance and wish the kalla a successful and happy married life. After the immersion, the kalla blesses the participants, and the women dry her hair, make her up and dress her, and escort her back home. The men wait at the kalla’s home, and she is greeted with song, dance, and a festive meal. Only women accompany the kalla to the mikveh, but this is not a secret or hidden event, but rather a public and well-attended celebration. Even I participated in my childhood in many celebrations like this.
Whatever her community’s custom, a kalla’s wishes should take precedence in planning her first immersion, though she should seek to be sensitive to the feelings of those who might wish to accompany her. Some kallot, regardless of community, prefer to go to the mikveh alone, beginning their independent relationship with this mitzva, and this choice should be respected. Though a Jewish woman should be present once the kalla is in the water to ensure that her hair is submerged when she dips,5 the kalla can decide whether to have the regular mikveh attendant or a Jewish woman of her choice fulfill that function.
Even if accompanied by others, the kalla’s time in the water is hers to define.
Berachot and Prayer
Some early authorities maintain that one should recite the beracha of she-hechiyyanu over one’s first performance of an important and recurring mitzva.6 Perhaps for this reason, a custom developed in some communities for a kalla to recite she-hechiyyanu upon her first immersion. Some authorities, including Chatam Sofer, justify observance of this custom where it is already established practice:
שו”ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן נה
י”ל [=יש לומר] דמנהג נשים בעירו שמברכים שהחיינו על טבילה ראשונה הורה גברא להן אחינוך כל מצות שהנשים רגילות בהם, והם בפרטות טבילה חלה והדלקה והיא מסתמא פוגעת בראשונה בטבילת מצוה…ע”כ [=על כן] מברכת שהחיינו על טבילה ראשונה שנכנסת לחינוך מצות נשים, כן יש ללמוד זכות שלא יהי[ה] מנהג הדיוטות מטעות והיכי דלא נהיג לא נהיג והיכי דנהיג נהיג ואריך וחשש ברכה לבטלה ליכא לפע”ד [=לפי עניות דעתי] כמ”ש [=כמו שכתבתי] לעיל:
Responsa Chatam Sofer OC 55
One can say that the custom of women in his city, that they recite she-hechiyyanu on the first immersion, a Rav taught them on initiation into all the mitzvot in which women are accustomed, which are specifically immersion, [separating] challa and lighting [candles], and she presumably encounters her obligatory immersion first…Therefore, she recites she-hechiyyanu over the first immersion for she is entering initiation into women’s mitzvot, so one can justify [this practice] that it is not an unlearned and mistaken custom, and where it is not practiced, it is not practiced, and where it is practiced, it is practiced and befitting. And in my humble opinion there is no concern of a beracha in vain, as I wrote above.
Even in our era, while it is common for unmarried girls and women to separate challa, and in some cases to light candles, the first immersion in the mikveh remains a unique moment for a kalla that represents her undertaking new religious responsibilities as a married woman.
Others, including Chida, maintain that even those with this tradition should not persist in it:
שיורי ברכה יורה דעה ר:א
יש מקום שנודע מהני נשי כי הכלה בטבילה ראשונה קודם החופה מברכת שהחיינו. וחקרו בדבר, והנה אמת נכון שכך נהגו משנים קדמוניות. וידענו כי כמעט בכל תפוצות ישראל לא יש מנהג זה. וגם בעיר הלזו שנהגו לא נודע מי חכם הנהיג כך. וידוע שהאחרונים הסכימו לעיל סימן כ”ח, שלא יברכו שהחיינו על מצות כסוי. ע”ש [=עיין שם] באורך. וכעת לא נמצא כתוב מנהג זה בשום ספר….וכן אני אומר במנהג זה דיודיעום שאין לברך וימחו בידן.
Shiyurei Beracha, YD 200:1
There is a place where it became known from these women that the kalla at her first immersion before the chuppa recites she-hechiyyanu. And they investigated the matter, and indeed it is true that they have had this custom since early times. But we know that in nearly all of the diaspora there is no such custom. And even in this city where they had this custom, it is unknown what sage instituted it. And it is known that later authorities agreed above (28) that one does not recite she-hechiyyanu upon the [first performance of the] mitzva of covering [blood, after ritual slaughter], see there at length. And this custom is not currently found written in any book…And so I say regarding this custom to let them know that one should not recite the beracha and to protest their [doing it].
Rav Ovadya Yosef rules that it is not correct for a kalla to recite she-hechiyyanu over her first immersion, and criticizes attempts to spread this custom:7
שו”ת יביע אומר חלק ד – אורח חיים סימן נ
וע”כ [=ועל כן] מה שיש כאן בעה”ק ת”ו [=בעיר הקודש תיבנה ותיכונן] נשים המשגיחות על הטבילה (מטעם המועצה הדתית המקומית), שנוטלות עטרה לעצמן להתפאר בהוראות חדשות, ומצוות לכלות לברך בר[כת] שהחיינו בטבילתן הראשונה…ועל הרבנים להודיע לנשים הללו … לבל יכשילו רבים באיסור ברכה לבטלה החמורה מאד
Responsa Yabi’a Omer IV, OC 50
Therefore, what [happens] here in the Holy City, may it be rebuilt, that the women who supervise immersion (on behalf of the local religious council), who take for themselves the crown of showing off with new rulings, and instruct kallot to recite the beracha of she-hechiyyanu at their first immersion…It is upon the rabbis to let these women know…that they should not trip up the masses with the very grave prohibition of a beracha in vain.
Regardless of custom, kallot do recite the usual beracha of “al ha-tevila”, upon immersion, and often choose to add a personal prayer for the occasion. There is no one, canonical prayer to recite. Here is a popular one, available on the Israeli website, Kipa:8
תפילה על טבילה ראשונה, אתר כיפה
רבונו של עולם הריני טובלת ומטהרת את עצמי לקראת החתונה המיועדת שלי. ומבקשת ממך שתעזור לי לטהר את כל כולי בכוונה שלמה את גופי את נפשי את רוחי ונשמתי. עזור לי לחיות כל חיי בנקיות ובטהרה גדולה. עזור לי לקדש את עצמי להתקדש תמיד בקדושתך. עזור למי שמיועד להיות בעלי שגם הוא יהיה קדוש וטהור בכל הוויתו. עזור לנו לחיות בקדושה גדולה. עזור לנו להתחבר בקדושה גדולה ולהביא חיים מתוך קדושה ואהבה שלום ורעות. [רבונו של עולם] הריני מתכוונת לעמוד מחר תחת החופה יחד עם בן זוגי ולמלא את כוונתך בבריאת העולם וביצירתו. עזרנו לשמוח בכל ליבנו שמחה אמיתית ושלמה כדי שכל המשמחים יהיו כבונים חורבה מחורבות ירושלים. עזרנו לקבל פני כל אדם בשמחה ובהארת פנים. עזרנו שלא יארע שום דבר תקלה בחתונתי. שלא אכעס חלילה ולא אכעיס שום אדם. וגם אם חלילה יארע איזה דבר תקלה לא נכעס לא אני ולא בן זוגי וזה יהיה לסימן טוב לנו לכל חיינו. עזור לכל מי שיבוא לחתונתנו שיהיה בשמחה כדי שחתונתינו תהיה חלק מבנין העם ובנין ירושלים ותביא יותר ויותר השראת שכינה. [אנא ה’] עזור לכל המסייעים שלא יכשלו במשימתם. עזור לרב מסדר החופה לעשות זאת בטהרה ובכוונות הנכונות. עזור למנגנים לשמח להביא השראת שכינה ככתוב “ויהי כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלוקים”. עזור למבשלים ולטבחים שלא תצא תקלה – חלילה – מתחת ידם. עזור להורי היקרים שטרחו כל כך לשמחה זו שתהיה להם השמחה הזו רק לברכה ותמלא כל משאלות ליבם לטובה עם שאר אחי ואחיותי. עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך הושיעה ימינך וענני. יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ה’ צורי וגואלי.
Prayer for Kalla before her First Immersion, kipa.co.il
[Master of the world], here I am immersing and purifying myself toward my upcoming wedding. And I ask of You to help me to purify my entire self with full intent, my body and my self, my spirit and my soul. Help me to live my whole life in cleanliness and great purity. Help me to sanctify myself to always become sanctified through Your sanctity. Help my intended husband to also be holy and pure in all of his being. Help us to live in great sanctity. Help us to connect in great sanctity and to bring forth life through sanctity and love, peace and friendship. [Master of the world], behold I intend to stand tomorrow under the chuppa together with my partner and to fulfill Your intention at the creation and formation of the world. Help us to rejoice with all our hearts a true and complete rejoicing, so that all those who come to gladden us be like builders of a ruin among the ruins of Jerusalem. Help us to greet every person with joy and a shining countenance. Help us that nothing should go wrong at my wedding. That I not become angry, God forbid, and that I not anger any person. And even if, God forbid, something goes wrong, we should not become angry, not I and not my partner, and this should be an auspicious sign for us all of our lives. Help whoever comes to our wedding to be joyful, in order that our wedding be part of the building of the people and building of Jerusalem and bring forth more and more of the Dwelling of the Divine presence. [Please God], help all those who support, that they not fail in their tasks. Help the Rav Mesader of the chuppa to do this in purity and with the right intentions. Help the musicians to gladden and to bring forth the Dwelling of the Divine Presence, as it is written: “And it was when the musician would play and the spirit of God was upon him.” Help the cooks and caterers that nothing go wrong, God forbid, at their hands. Help my dear parents who worked so hard for this simcha that this simcha be for them only for a beracha, and fulfill all the wishes of their hearts for good, along with the rest of my brothers and sisters. Make this so for the sake of Your name, make it so for the sake of Your right hand, make it so for the sake of Your Torah, may Your right hand deliver and answer me. May the utterances of my mouth and the thoughts of my heart be willed before you God, my Rock and my Redeemer.
This prayer is long, and a kalla could freely adapt it to suit her. Its length allows for shifts from a personal plea for purity, to a plea for the chatan and the marriage. Echoing the mikveh’s mix of physical and spiritual, it then details many aspects of the wedding that often preoccupy a kalla, connecting them to the spiritual aspirations of the couple, family, and community.
Many kallot choose to write their own prayers for the occasion, or just to decide on a specific aspect of mikveh or marriage that they wish to think about when immersing. The immersion is part of the process permitting chatan and kalla to consummate their marriage, and it is a continuation of a mitzva kept and cherished by Jewish women from time immemorial. Even so, the broader narrative should not overshadow this moment between a woman and God as an opportunity to think about what that relationship does and can mean for her as she transitions to marriage.
Tevila as preparation for a transition to covenant is reminiscent of the Children of Israel, who were commanded to purify themselves through immersion prior to the covenantal moment of receiving the Torah.
שמות יט:י
וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:
Shemot 19:10
And God said to Moshe, “Go to the people and sanctify them today and tomorrow and they shall wash their clothing.
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות יט:יד
כאן שטעונין כיבוס בגדים דין הוא [שיהו טעונין טבילה]
Mechilta of Rabbi Shimon bar Yochai Shemot 19:14
Here, where they require washing of clothing, it is a logical inference that they [themselves] should require immersion.
A Personal Yom Kippur or Yom Tov
Another wedding day custom with possible roots in the giving of the Torah is fasting on the wedding day.
ספר תשב”ץ קטן סימן תסה
וכמו שהתענו בו ישראל כמו כן החתן מתענה. ובמתן תורה היו נשואין דכתיב אהבת כלולותיך.
Tashbetz Katan 465
Just as Israel fasted on it [the day of giving the Torah], so the chatan fasts. And at the giving of the Torah they were married, as it is written, “your bridal love” (Yirmiyahu 2:2).
Rav Eliezer of Worms provides one potential explanation for why fasting would precede a wedding (or the wedding-like experience of receiving the Torah), that we fast to focus our anticipation and prepare for performing mitzvot:
ספר הרוקח שנג
מה שמתענין החתנים עד לאחר הברכה מצאתי באגדה מפני שמצוה חביבה עליהם כדרך שעושין חסידים הראשונים שהיו מתענין על מצוה החביבה כגון לולב ושאר דברים
Sefer Roke’ach 353
That the chatanim fast until after the beracha, I found in a homiletic: Because the mitzva is beloved to them, much as the early pious ones would fast upon performance of a beloved mitzva, such as lulav and other things.
According to this view, part of why a groom fasts until kiddushin is to express that the upcoming wedding is precious to him. This idea jibes well with our understanding of the wedding day as a joyous one.
The Talmud Yerushalmi provides another reason for fasting, that a groom receives forgiveness upon marriage:
תלמוד ירושלמי בכורים ג:ג
חתן [בראשית כח ט] וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה אלא שנמחלו לו כל עונותיו.
Talmud Yerushalmi Bikkurim 3:3
A chatan: “And Eisav went to Yishmael and took [as a wife] Machalat daughter of Yishmael” (Bereishit 28:9). And was Machalat her name? Wasn’t Bosmat her name? Rather, all his transgressions were forgiven [nimchelu] him.
In the fifteenth century, Mahari Beruna builds on this Yerushalmi to suggest that a chatan fasts on his wedding day as an act of teshuva to prevent sin, lest the sin itself or its spiritual effects trip up the chatan’s progress toward the wedding or toward meriting the atonement it could provide. He suggests other potential rationales for a chatan to fast as well, beginning with the idea that fasting keeps the chatan from intoxication that could mar his judgment at kiddushin:
שו”ת מהר”י מברונא סימן צג
…כבר פשוט המנהג בכל ישראל דלא יאכל עד שיצא מחופתו, ושמעתי הטעם שלא ישתכר, או שלא יאמרו שנשתכר בשעת קדושין וקדושי טעות הוו…ועוד שמעתי לפי דאמרי[נן] בגמ[רא] (ירושלמי בכורים פ”ג ה”א) המתעלה עונותיו נמחלין וכיון דעולה לגדולה אולי יגרום החטא ויתבטל ומקבל עליה תשובה וצערא בעלמא עד דסיים חופתו והדר אכיל.
Responsa Mahari Beruna 93
…The custom has already spread through all of Israel that he [the chatan] not eat until he emerges from his chuppa, and I heard the reason is that he not get drunk, or that they not say that he was drunk at the time of kiddushin and they were erroneous [and thus invalid] kiddushin…And I heard further in accordance with that which they said in the Talmud (Yerushalmi) that one who is raised up, his transgressions are forgiven. And since he is ascending to importance [as one married], perhaps sin will cause [trouble] and it [the forgiveness] will be canceled. And he takes upon himself repentance and simple discomfort until after he finishes his chuppa, and then goes back and eats.
Some communities, such as Ben Ish Chai’s nineteenth-century Baghdad, connected the tradition for a chatan to fast with repentance, since repentance is usually considered a precursor for forgiveness.
בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים יג
נוהגין שהחתן מתענה יום שנכנס בו לחופה, מפני כי הנושא אשה נמחלים עונותיו וצריך שיהיה עם זה זכות התענית ג”כ [=גם כן], ועוד כדי שע”י [=שעל ידי] התענית יהיה לו שברון לב לקבלת התשובה יותר, ופה עירנו רבים נוהגים בכך, ודוקא החתן אבל הכלות לא נהגו בכך, ולא נזדמן שום כלה מתענה קודם החופה כלל
Ben Ish Chai, First Year, Shofetim 13
It is customary that a chatan fasts on the day on which he enters the chuppa, because one who marries a woman, his transgressions are forgiven him. And the merit of the fast also needs to accompany this, and further, in order that through the fast he will have a broken heart for increased acceptance of teshuva. And here in our city many have this custom, and specifically the chatan. But kallot do not have this custom, and it has not occurred that any kalla fasts prior to the chuppa at all.
Since women are not explicitly mentioned in the Yerushalmi, Ben Ish Chai stipulates that a kalla does not fast. This approach contrasts with that of many Ashkenazi authorities, including Rema, who attest to a widely accepted practice for both chatan and kalla to fast:
רמ”א שולחן ערוך אה”ע סא:א
ונהגו שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן
Rema EH 61:1
It is customary that the chatan and kalla fast on the day of their chuppa.
Extending the concept of forgiveness and repentance, some authorities characterize the wedding day as a personal Yom Kippur for both chatan and kalla, on which they both fast. .9 Maharam Mintz adds to this mention of the rationale of preventing intoxication, which logically applies to both parties as well:
שו”ת מהר”ם מינץ סימן קט
ונהגו [ה]חתן ו[ה]כלה להתענות ביום הנישואין עד אחר הברכה, י”א [=יש אומרים] הטעם דהוא יום סליחה דידוע שנמחלו עונותיהם וי”כ [=ויום כיפור] דידהו כדדרשינן על הא דכתיב (בראשית כח), ויקח את מחלת, וי”א [=יש אומרים] הטעם שצריכים להתענות שמא ישתכרו ולא היה דעתן מיושבת עליהם בשעת הקידושין…
Responsa Maharam Mintz 109
The chatan and the kalla are accustomed to fast on the wedding day until after the beracha [birkat eirusin], there are those who say the reason is that it is a day of forgiveness, for it is known that their transgressions are forgiven, and it is their Yom Kippur, as we expound on that which is written (Bereishit 28) “and he took Machalat [as his wife].” And there are those who say the reason that they need to fast is lest they become intoxicated and would not be in a settled state of mind at the time of kiddushin…
Unlike Yom Kippur, the fast is considered an individual fast, so it does not begin before dawn or go past nightfall.10 Typically, as we’ve seen in a few of the above sources, it ends with the couple drinking from the wine at kiddushin and at nissuin. It also cannot take place on certain days of the year on which fasting is prohibited—Rosh Chodesh (with the possible exception of Rosh Chodesh Nissan),11 Issru Chag, Tu Be-Av, Chanuka, Tu Bi-Shvat, Purim or Purim Katan.
Not FastingIn many communities, though, especially among Sefaradim, fasting on the wedding day is not accepted custom, out of conviction that it does not befit the joyous tone of a personal Yom Tov. Rav Ovadya Yosef prominently advocated this position:
שו”ת יביע אומר חלק ג – אה”ע ט
ולפע”ד [=ולפי עניות דעתי] הרוצים להחמיר בזה לא עושים יפה, שהיא קולא הבאה לידי חומרא לדחות יום טוב שלו בשביל כך… ומכ”ש בזה”ז [=ומכל שכן בזמן הזה] שירדה חולשא רבה בעולם. וכ”ש [=וכל שכן] הכלות שאין צריך שיתענו ביום חופתן….ואל תשיבני מאיזה חכמים שאמרו שהחתנים צריכים להתענות גם כאן בא”י [=בארץ ישראל], שאין ספק שנעלם מעיניהם דברי כל האחרונים מגדולי רבני הספרדים וארצות המזרח, שהעידו בגדלם שאין אנו נוהגים כן…ורק האשכנזים שנהגו פה להתענות ישארו במנהגם.
Responsa Yabi’a Omer III EH 9
In my humble opinion, those who wish to be stringent in this are not acting properly, for it is a leniency that leads to a stringency, to push aside his Yom Tov for this…And how much more so nowadays, when great weakness has descended upon the world. And how much more so the kallot, who need not fast on their wedding day…And don’t answer me with some sages who said that chatanim need to fast even here in Eretz Yisrael, for the words of all of the later authorities among the great Rabbis of the Sefaradim and the eastern lands, who testified in their greatness that we don’t have this custom, doubtless eluded their eyes…And only the Ashkenazim who are accustomed to fast here should maintain their custom.
Even for those whose communities have the custom to fast, the wedding day can be very taxing, regardless of its tone. If chatan or kalla feel weak from the fast, they should not hesitate to break it:
ערוך השולחן אה”ע סא: כא
אם קשה עליהם התענית מאד לא יתענו ורק יזהרו שלא ישתו ממשקים המשכרים ולא ירדפו באותו יום אחרי מותרות מאכל ומשתה [ב”ש]
Aruch Ha-shulchan EH 61:21
If the fast is very difficult for them, they should not fast and simply be careful not to drink intoxicating beverages and not to pursue excess in food and drink on that day.
Given that there may be less textual basis for a kalla fasting, Eshel Avraham suggests that there is extra reason to be lenient with her fast:
אשל אברהם (בוטשאטש) סימן תקעג
ויש גם לה סליחה, דאם לא כן היה די להזהירה ממשקה המשכר או מכל משקה ולא שתתענה היא כלל, וצלע”ע [=וצריך לעיין עוד]. ועל כל פנים יש להקל בה קצת יותר מלגבי החתן…
Eshel Avraham (Butschatsch) 573
She also has forgiveness, for if not so, it would be enough to warn her against an intoxicating drink or any drink and not that she fast at all, and this requires investigating further. In any case, one can be lenient with her [a kalla] a little more than with a chatan…
In our day, Rav Eliezer Melamed has taken a much more lenient approach to a chatan and kalla fasting, permitting them to eat even where they are simply concerned in advance about fasting:12
הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה טהרת המשפחה ח:ז
חתן או כלה שחוששים שהתענית תתיש אותם או תגרום להם לכאבי ראש, אינם חייבים לצום. אמנם בעבר רק מעטים הקילו בזה, אולם כיום, לאחר שהתרגלנו לחיי שפע ופינוק, הצומות נעשו קשים יותר מבחינה נפשית, ולכן כאשר הצום גורם לצער – מקילים, מפני שצום זה נועד לעורר לתשובה ולא לשם כפרה וזיכוך על ידי קבלת ייסורים…לפיכך, החוששים מהתענית אינם חייבים לצום, ויאכלו וישתו כפי צרכם, ויימנעו ממשקה אלכוהולי, ויתעוררו בתשובה על ידי קביעת לימוד ביום החתונה ומתן צדקה. ואם יש בכוחם, מוטב שיצומו עד חצות היום.
Rav Eliezer Melamed, Peninei Halacha, Taharat HaMishpacha 8:7
A chatan or kalla who are concerned that the fast will exhaust them or cause them headaches, are not required to fast. Indeed, in the past only a few were lenient with this; however today, after we have become accustomed to lives of plenty and indulgence, the fasts have become more difficult emotionally, and therefore when the fast causes distress – we are lenient, because this fast is intended to awaken repentance and not for atonement or purification by accepting suffering…Therefore, those who are concerned about the fast are not obligated to fast, and they may eat and drink as necessary, and refrain from alcoholic beverages, and awaken repentance through setting aside time for [Torah] study on the wedding day and giving charity. And if they have strength, it is preferable for them to fast until noon.
Prayer
Those who fast on the wedding day recite the aneinu prayer in mincha before the chuppa.13 In keeping with the Yom Kippur theme, it is also common in many communities for chatan and kalla to recite viduy in mincha, creating an additional opportunity for teshuva and to start marriage on a spiritual clean slate:
קיצור שולחן ערוך קמו: ד
צריכין החתן והכלה להתקדש עצמן במאד מאד בהכנסם לחופה, ויעשו תשובה ביום ההוא ויפשפשו במעשיהם מיום הולדם עד היום הזה, ויתודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מהשם יתברך, ויהיו מודים ועוזבים, ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב ויעשו הסכמה חזקה מהיום והלאה לעבוד את ה’ באמת ובתמים ולהיותם קדושים וטהורים, ואחר כך יכנסו לחופה ויתפללו שהקדוש ברוך הוא ישרה שכינה ביניהם… ונוהגין שאומרים הוידוי בתפלת מנחה כמו בערב יום הכפורים.
Kitzur Shulchan Aruch 146:4
The chatan and kalla need to sanctify themselves very much as they enter the chuppa, and should do teshuva on this day and scrutinize their deeds from the day of their birth to this day, and confess and seek forgiveness and expiation and atonement from God, and confess and leave behind [sin], and regret fully with a broken heart and make a strong resolve from that day and onward to serve God in truth and simplicity and to be holy and pure, and afterwards they should enter the chuppa and pray that God cause the Shechina to dwell between them…and it is customary for them to say the viduy at mincha as on erev Yom Kippur.
Fasting on the wedding day is an example of how non-obligatory customs can take on a significant role in shaping the experience of the day. Some authorities, and couples, embrace the potential for meaningful experience that it creates, while others are more concerned about overshadowing the fundamental, joyous aspect of the day, or undermining chatan and kalla’s physical readiness for it.
Crowns and Gowns
The question of fasting focuses on the couple’s internal experience of the wedding day. Externals also play an important role in establishing the day’s significance, and are often an area of emphasis for the kalla. Attention to a kalla’s appearance is considered so fundamental to her wedding preparations that the midrash describes God as adorning Chava as a kalla prior to uniting her with Adam:
בראשית רבה יח:א
והוא תני לה בשם ר”ש [=רבי שמעון] בן יוחאי קישטה ככלה ואחר כך הביאה לו…משקשטה בכ”ד מיני תכשיטין אחר כך הביאה לו
Bereishit Rabba 18:1
He taught it in the name of Rabbi Shimon bar Yochai: He [God] adorned her [Chava] like a kalla and afterwards brought her to him [Adam]…When He had adorned her with 24 types of ornament, afterwards He brought her to him.
Although this midrash does not provide any details of how Chava or a kalla would be adorned, a mishna gives some indication. It describes an early practice of chatan and kalla donning crowns. This was discontinued as part of a series of decrees toning down wedding celebrations during the period of strife that culminated in the destruction of the Second Temple:
משנה סוטה ט:יד
בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים…בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות…
Mishna Sota 9:14
In the war of Vespasian, they [the sages] decreed against the crowns of chatanim…In the war of Titus they [the sages] decreed against the crowns of kallot…
The Talmud provides more details about the kalla’s crown:
סוטה מט:
מאי עטרות כלות אמר רבה בר בר חנה אמר ר’ יוחנן: עיר של זהב…
Sota 49b
What are “the crowns of kallot”? Rabba son of Bar Chana said Rabbi Yochanan [said]: A city of gold.
שבת נט.
מאי בעיר של זהב רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ירושלים דדהבא:
Shabbat 59a
What is “with a city of gold”? Rabba son of bar Chana said Rabbi Yochanan said: Yerushalayim of gold.
It is striking that a bride’s crown would include an ornament highlighting Yerushalayim, thus concretizing the statement that one should undertake to place Yerushalayim “at the head of my joy” (Tehillim 137:6). Another passage clarifies that other articles that gather the hair, like a decorative band, are not considered crowns:
שבת נז:-נח.
מאי איסטמא…אמר אביי אמר רב כליא פרוחי…משום רבי שמעון אמרו: אף אין בה משום עטרות כלות
Shabbat 57b-58a
What is an istema [band]?…Abbaye said Rav [said]: A trap for [hair] flyaways…In the name of Rabbi Shimon they said: There is also no halachic concern with it on account of “the crowns of kallot.”
(For a discussion of head-covering for a bride at her wedding, see here. We discuss the veil in our upcoming piece on the wedding ceremony, when we explore the bedecken, veiling).
The initial passage that we saw about not wearing crowns concludes by describing an alternative that remains permissible:
סוטה מט.-מט:
…אבל עושה אותה כיפה של מילת.
Sota 49a-49b
…But she makes her a cap of wool.
Based on these passages,14 Ramban maintains that a fabric crown inlaid with gold is not subject to the decree, while a metal crown would be:
תורת האדם שער האבל – ענין אבלות ישנה
משמע מפני גריעותה שהיא של בגד אמרו שאין בה משום עטרות כלות אלא שיש לומר דכל דאנסכא אסור משום עטרות כלות ועיר של זהב לאו דוקא, ואצטמא יש בה משבצות זהב וכיון דעיקרה בגד לא גזרו.
Ramban Torat Ha-Adam, Gate of Mourning, the Matter of Delayed Mourning
It [the Talmud] implies that because of its lesser status as being of fabric they said that it [a wool cap] is not subject to the [decree against] crowns of kallot, but one can say that any crown made of metal is prohibited because of the [decree against] crowns of kallot, and not only a city of gold. And an istema has gold adornments and since it’s primarily fabric they did not decree [against it].
Rambam similarly explains that this means that the decree applies to metal crowns, but not to fabric:15
רמב”ם הלכות תעניות ה: טו
גזרו על עטרות כלות אם היו של כסף או זהב אבל של גדיל מותר לכלה.
Rambam Laws of Fasts 5:15
They decreed against the crowns of kallot if they were made of silver or gold, but of twisted threads are permitted to a kalla.
Mishna Berura adds that it logically follows that a kalla can wear a crown made of cloth, but is not permitted to wear crowns made of real pearls or precious stones, either:
משנה ברורה סימן תקס ס”ק יז
אם היא של כסף – ה”ה [=הוא הדין] של מרגליות ואבנים טובות
Mishna Berura 560:17
If it is of silver—Such is the law with [crowns of] pearls and precious stones.
Some prefer to avoid tiara-style head ornaments for the kalla at a wedding altogether. Others find room to wear them because they are not made of real precious metals or stones, but are typically fabric headdresses with metal thread.
White Gown
In his description of the woolen cap mentioned by the Talmud as permissible, Rashi adds another description, that it might be white:
רש”י סוטה מט:
כיפה – כמו כובע של צמר לבן…
Rashi Sota 49b
Cap – like a cap of white wool…
The mention of a white cap resonates with the current practice for brides to wear white. Now, a quick look at this selection of wedding dresses from the collection of the Israel museum reveals that even in recent centuries, Jewish brides wore a wide range of styles and colors to their weddings. In medieval Ashkenaz, however, chatanim developed the practice of marrying wrapped in a white tallit, as noted by Kolbo:
ספר כלבו עה
ומעטפין אותו בטלית לבנה כדי לקיים בכל עת יהיו בגדיך לבנים (קהלת ט, ח)…
Kolbo 75
We wrap him [the chatan] in a white tallit in order to fulfill [the verse] “At all times, your clothes shall be white” (Kohelet 9:8)…
Our sages interpret the verse from Kohelet in two ways—as a reference to tzitzit, and as a figurative way of encouraging stainless behavior at all times.16 Along these lines, in some communities, a chatan wears a kittel.
קיצור שולחן ערוך קמז: ד
השושבינים מלבישים את החתן בקיטל כדי שיזכור יום המיתה ויתעורר בתשובה
Kitzur Shulchan Aruch 147:4
The groomsmen dress the chatan in a kittel, in order that he remember the day of death and be aroused to do teshuva.
Radbaz reports that there was an ancient custom in Egypt to wear white to the chuppa:
שו”ת רדב”ז ב:תרצג
…ומנהג קדום במצרים שבזמן החופה לובשים לבן
Responsa Radbaz 2:693
It is an ancient custom in Egypt that at the time of the chuppa, we wear white…
משנה תענית ד:ח
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו
Mishna Ta’anit 4:8
Rabban Shimon ben Gamliel said: There were no happier days for Israel than the fifteenth of Av and Yom Kippur, for on them the daughters of Yerushalayim would go out in white raiments, borrowed, so as not to embarrass whoever does not have.
Since wearing white has nothing to do with marital or sexual history, any kalla who wishes to can wear white regardless of her past.
Another mark of the joy was that the clothing the women wore was borrowed, so as to erode class divisions. Many women perpetuate this legacy today by borrowing their bridal gear from a gemach or by donating them to one. (A gemach—the term is an abbreviation for “gemilut chassadim,” doing kindness—is a sort of community library for items other than books.) A recent bride in the Philadelphia area explains why this matters:17
Shayna Edney, Quoted in Rachel Kurland, “Something Borrowed—Literally,” Philadelphia Jewish Exponent, November 3, 2017
“A person getting a [modest] dress from a gemach is not so different than a person getting a regular dress from a store…The only difference is that the gemach dresses have been worn before — but you would never be able to tell…Acts of kindness and giving are not just for the Orthodox — it is a mitzvah and a quality that binds the entire Jewish nation…Dress gemachs should be for everyone of every religion and every social status. There is no reason for every single bride to spend $1,000-plus on a wedding dress when they can borrow from a gemach, and then alter it as they please. I wish that more people would donate their wedding dresses to gemachs,” she continued, “instead of leaving them in a box for 30 years…”
Not seeing Each Other
In his comments on Rivka covering herself upon first encountering Yitzchak, Radak tells us that a betrothed couple should not meet prior to the wedding:
רד”ק בראשית כד:סד
שראוי לאשה לבוש מארוסה ושלא תתראה אליו עד שתנשא לו:
Radak Bereishit 24:64
For it is fitting for a woman to be shy of her fiancé and that she not be seen by him until she becomes married to him.
According to a sixteenth century report by Rav Shmuel de Medina, Ashkenazi custom was for a couple not to see each other once the wedding was agreed upon, even if long before eirusin:
שו”ת מהרשד”ם חלק אבן העזר סימן לא
אשכנזית שדרכן ומנהגן שאין המשודך רואה משודכתו
Responsa Maharashdam EH 31
An Ashkenazi woman, that their [Ashkenazim’s] manner and custom is that an engaged man does not see his fiancée.
On the other hand, there was a custom dating back to Geonic times for chatan and kalla to meet the night before the wedding—a custom which may have been a precursor to the chinna celebrations:
תשובות הגאונים – הרכבי סימן סה
שיגיע יום כניסתה לחופה יבא החתן בלילי אותו היום הוא ושושביניו אל בית אביה ומובילין אותה היא עם קרובותיה וקרוביה עמה בדברי שמחות והלל ומוליכין אותה לחצר אחרת שלקרוביה או שלקרוביו או לרחוק עד למחר
Geonic Responsa Harkavi 65
When the day arrives for her entry into the chuppa, the chatan comes on the night [before] that day, he and his groomsmen, to her father’s home, and they escort her, together with her female and male relatives, with words of rejoicing and praise, and walk her to a different courtyard, of her relatives or his relatives or of one unrelated, until the next day [of the wedding].
Nowadays, in some communities (mostly Ashkenazi), it is customary for chatan and kalla not to see each other for the week prior to the wedding, or during the week of the wedding (starting with Motzaei Shabbat), or on the day of the wedding. Though these customs have become well-entrenched in some communities, they don’t appear in early halachic works.
The chatan and kalla not seeing each other prior to the preliminaries to the ceremony can add drama and meaning to the wedding day. Still, there is no strict prohibition on their seeing each other, even in communities with this custom. Rav Mordechai Eliyahu details the custom, connecting it to a concern that intense anticipation might lead a woman to experience bleeding, known as dam chimud, that could make her ritually impure.18 (Though he would not call this a mere custom if he considered the risk of dam chimud in seeing each other before the wedding to be halachically significant.)
רב מרדכי אליהו, דרכי טהרה השלם, דיני כלה, סעיף יג (עמ’ 147)
יש נוהגים שלא יתראו החתן והכלה זה עם זה שבעה ימים קודם החופה כדי שלא תראה הכלה במים אלה דם חימוד. ויש נוהגים שלא להתראות בשבוע החתונה בלבד. ולשני המנהגים מותר לשוחח בטלפון. ויש שאינם נוהגים בחומרות אלו כלל. וכל זוג וזוג ינהג בזה כמנהג אבותיו. ובשעת הצורך ניתן להקל בדבר, כי מהדין אין זה מעכב.
Rav Mordechai Eliyahu, Darchei Tahara Ha-shalem, Laws of a Kalla,13 (p. 147)
There are those who have the custom for the chatan and kalla not to see each other for seven days prior to the chuppa, in order that the kalla not experience dam chimud (“blood of desire”) during those days. And there are those whose custom is for them not to see each other only during the week of the wedding. And according to both customs, it is permissible for them to speak on the phone. There are those who do not practice these stringencies at all. And each couple should follow their forefathers’ customs. And in time of need one can be lenient with the matter, for in law this is not an absolute requirement.
Some couples find this custom emotionally beneficial, while for others it is more challenging. As Rav Eliyahu notes, there is flexibility for the couple to decide how to stay in contact, the phone is not an integral part of this custom, and the entire custom can be set aside in times of need.
Photographs
Since there’s flexibility around the custom of not seeing each other, there’s room for chatan and kalla to take photographs together prior to the wedding, especially if that will make the wedding less elongated and burdensome for guests. Rav Dr. Ari Zivotofsky shares reports that this was the position of Rav Moshe Feinstein, who did not personally have this custom to start with:19
Rabbi Dr. Ari Zivotofsky, Before the Wedding, OUTorah.org
Rabbi Ephraim Greenblatt, a close student of Rav Moshe Feinstein, reports that a few days before his oldest son was to be married, he went with his wife, the chatan and the kallah’s parents to see Rav Moshe. The rav gave them his blessing and asked about the whereabouts of the kallah. Rabbi Greenblatt responded that since it was during the week before the wedding, the chatan and kallah were not seeing each other, to which Rav Moshe responded that there is no basis for such a custom…Rav Moshe saw no reason why the custom should inconvenience people. In particular, he believed that it should not prevent the bride and groom from taking pictures together before the wedding.
Especially for couples who have been observing the custom, breaking it before the wedding to take photos can seem anticlimactic. In practice, taking photos together on the wedding day, before the wedding, is sometimes done in the United States, but less common and less accepted in Israel.
Rav Mosheh Lichtenstein, Letter to Har Etzion Rabbinic Alumni
…I have heard about poskim in the USA who permit photography of chattan and kallah prior to the chuppah (for pictures without physical contact). I have serious reservations if this is wise from various perspectives, but certainly believe that it should not be done in contemporary Tzioni-Dati society in Eretz Yisrael, because of the local minhag that prohibits it, as well as concerns about the messaging to the Tzioni-Dati community regarding hilkhot tzniut at large.
Some couples who seek to reduce time spent taking family pictures during the wedding have taken advantage of technology to address the issue. The chatan and kalla can take photographs separately with each family before the wedding, and the final photos can be digitally altered to include both of them.
A question that may arise if chatan and kalla are photographed together prior to the wedding is whether they are permitted to have physical contact, such as holding hands or having hands around each other’s backs or shoulders, in the photos. Indeed, as we will explore further in our upcoming piece on the physical relationship between a couple, a main bar to physical contact between an unmarried couple that could marry is the prohibition of nidda (menstrual impurity), a limitation removed by the kalla’s immersion in the mikveh.
On the other hand, as we have learned, relations between chatan and kalla remain prohibited prior to nissuin, a prohibition that is compared to that of a couple during nidda.
מסכתות קטנות מסכת כלה א:א
כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה, אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה.
Minor Tractate Kalla 1:1
A kalla without a beracha is prohibited to her husband like a nidda, just as a nidda who has not immersed is prohibited to her husband, so a kalla without a beracha is prohibited to her husband.
Whether this prohibition extends to any physical contact before the wedding likely hinges on the debate regarding to what extent this prohibition is akin to the prohibition of nidda, or arayot (prohibited relationships). (We plan to discuss touch between men and women in a future piece.)
In the early thirteenth century, Roke’ach reports on an Ashkenazi ritual of holding a sort of preliminary chuppa on the morning of the wedding. As part of that public ritual, the custom was for chatan to take the kalla’s hand when she arrived:20
ספר הרוקח הלכות אירוסין ונישואין סימן שנג
וכשהכלה נכנסת לבא בשער הבית אז החתן הולך שם לקראתה ולוקח ידה ונותן אותה אל המשקוף למעלה…
Sefer Ha-roke’ach Laws of Eirusin and Nissuin 352
When the kalla enters to come into the gate of the home [for the wedding], then the chatan goes there to meet her and takes her hand and brings her over the threshold…
Even so, this ceremony was part of the extended wedding itself. One can argue that the special limitations on the chatan and kalla prior to the completion of the wedding extend to physical contact. Chida suggests this in his commentary to Masechet Kalla:
חיד”א, כסא רחמים, פירוש למסכת כלה א
“כלה בלא ברכה אסורה” כלומר אפי[לו] לחבק או ליגע בה כנדה…
Chida, Kisei Rachamim, Commentary to Tractate Kalla 1
“A kalla without a beracha is prohibited”: That is to say, even to embrace or to touch her, like a nidda…
Indeed, couples commonly hold off on touching, and on any pictures of them touching, until after the wedding ceremony and, where applicable, yichud. Aside from the halachic argument, couples who have been careful not to touch throughout their courtship and engagement often wish for that first touch to take place in a more meaningful framework than a photo session.
Those seeking photographs incorporating touch between them might take them before coming out onto the dance floor, or might schedule a photo session a few weeks after the wedding. Others are more creative, as those experiencing a chuppat nidda must be: A hand around a chair back can look like a hand around a shoulder, two hands not touching can be hidden behind a bouquet, the couple can look lovingly at each other, and so on.
Though photographs record moments of joy, the true joy of the wedding day is in the experience.
How can a kalla balance the spiritual and the practical on her wedding day?
The wedding day is a joyous personal Yom Tov. It is also a personal Yom Kippur, on which the couple should strive to remain clear-headed and make time for prayer and teshuva.
And yet, the wedding day can also be extraordinarily busy and hectic. Ideally, a kalla will be able to delegate the myriad practical tasks, like picking up a bouquet, to family members or bridal attendants. But she will still be caught up in a whirlwind of material preparations, often including, hours devoted to hair, makeup, and photos.
A kalla can work to maintain awareness of the spiritual significance of the customs that we’ve described here and incorporate them into her day. Before she immerses, she can take her moment of inspecting herself as a time for self-acceptance and recognition before she moves toward the water. When she is able to immerse, a kalla can take time in the water to think of her personal connection to God and daven for it to grow throughout her marriage. When she beautifies herself, she can remember that this is built upon a foundation of purity.
Sara Esther Crispe describes the external and internal experience of her wedding day:21
Sara Esther Crispe, “The Merging of Two Souls,” Chabad.org
It is the day of our wedding and I wake early to prepare. Externally I am having my hair done, my nails, my makeup. But within I am in a completely different world. I recite psalms, trying to infuse every moment with holiness. I fast, as it is my personal Yom Kippur, my Day of Atonement, and I ask forgiveness for my past while cleansing and preparing for our new future.
Regardless of whether a kalla is able to immerse before the wedding, or whether chatan and kalla are fasting or seeing each other, the wedding day is a significant time to be engaged in meaningful acts that further enhance this milestone. These can include acts of teshuva, like giving tzedaka and davening. It can also mean rejoicing in gratitude for God in a way that includes one’s community. The couple can make a special effort, no matter what stresses arise over the course of the day, to try to spread joy—especially to those who might have a harder time accessing joy. In this way, the wedding day is not only a day where chatan and kallah are focused on their own relationship, but also a time in which they connect both to God and to others.
Further Reading
- Rav Binyamin Adler, Ha-nissu’in Ke-hilchetamRav David Brofsky, Lifecycle Series VBM
- Rav Aryeh Kaplan, Made in Heaven Moznaim: New York, 1983.
Notes
כף החיים (פלאג’י) סימן כז אות יח
יזהר החתן כי קודם שיכנס לחופה יטבול במקוה טהרה משני פנים, אי משום תשובה דהנושא אשה מתכפרין לו עונותיו, ואי משום שיהיה הזיווג בראשונה בקדושה ובטהרה…
Kaf Ha-Chayyim (Falaji) 27:18
The chatan should take care to immerse in a mikveh prior to entering the chuppa, for two reasons: either on account of teshuva, for one who marries a woman, his transgressions are atoned for, or in order that the first conjugal union be in sanctity and purity…
5. Shulchan Aruch presents this halacha, along with conditions under which a woman could immerse alone, if need be, unattended. See here for further discussion of why and when an attendant is needed at immersion.
שולחן ערוך יורה דעה קצח:מ
צריך לעמוד על גבה יהודית גדולה יותר מי”ב שנה ויום אחד בשעה שהיא טובלת שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים; ואם אין לה מי שתעמוד על גבה, או שהוא בלילה, תכרוך שערה על ראשה בחוטי צמר או ברצועה שבראשה, ובלבד שתרפם או בשרשרות של חוטים חלולות או קושרת בגד רפוי על שערותיה.
Shulchan Aruch YD 198:40
A Jewish female over the age of twelve years and one day needs to stand over her as she immerses, to she see that no hair from her head remains floating on the surface of the water. And if she does not have someone to stand over her, or it is at night [in the dark, where hair could not be seen], she should gather her hair on her head with woolen threads or with a band on her head, as long as she loosens them. Or with chains of hollow strings, or she ties a loose cloth over her hair.
ספר הרוקח המשך הלכות ברכות סימן שעא
שהחיינו. רבי’ יב”ק [=יהודה בן יקר] משפיר’ זצ”ל כל מצוה שזמנה קבוע או כל מצוה שעל האדם לעשות ולא עשאה ומתחנך לכתחילה צריך לברך שהחיינו.
Sefer Roke’ach, Laws of Berachot 371
She-hechiyyanu: Our Rabbi Yehuda ben Yakar from Spierer of blessed memory: Any mitzva that its time is fixed, or any mitzva that it is incumbent upon a person to perform, and he has not performed it and is being initiated for the first time, one must recite she-hechiyyanu.
7. One argument that he cites against this practice is that Rambam (available here) ruled against reciting a she-hechiyyanu over immersions.
פאר הדור מט
…טמא שטבל לא יברך שהחיינו על מצוה זו…
Pe’er Ha-dor 49
…One who is impure who immerses does not recite she–hechiyyanu over this mitzva…
9. Rav Ovadya Yosef suggests that some early authorities may have had a different text of the Yerushalmi, that included or singled out women:
שו”ת יביע אומר חלק ג – אבן העזר סימן ט
מ”מ [=מכל מקום] ראיתי נוסחא בילקוט שמואל (רמז קיז) דגרס נמחלו עונותיהם . וכדברי מהר”ם מינץ הנ”ל [=הנזכר לעיל], וכן ראיתי בכמה דפוסים בפרש”י [=בפירוש רש”י] פר[שת] וישלח (לו ג) שהגירסא נמחלו עונותיה . וכן מצאתי בס’ התשב”ץ (סי’ תסה), ובמטה משה (הכנסת כלה אות ב), שהביאו הנוסחא… עונותיה . ע”ש [=עיין שם]. ועכ”פ [=ועל כל פנים] נראה ששניהם בכלל המחילה.
Responsa Yabia Omer III EH 9
In any case, I have seen a textual variation in Yalkut Shemuel (117) that reads “their sins were forgiven,” in accordance with the words of Maharam Mintz above, and so I have seen in some printed editions of Rashi Parashat Vayishlach (36:3), where the textual version is “her sins.” And so I found in Sefer Tashbetz (465) and in Mateh Moshe (Hachnasat Kalla 2), who cited this variant…”her sins,” see there. And in any case, it seems that both of them [chatan and kalla] are included in the forgiveness.
חכמת אדם שער בית הנשים כלל קכט סעיף ב
ונראה לי דאם אחרו החופה שעה או שתים בלילה יש לסמוך על טעם ראשון ואין צריך להתענות רק עד צאת הכוכבים כי מאחר שהתענית הזה אינו מוזכר כלל בגמרא יש לומר מעיקרא לא קיבלו עליהם להחמיר יותר משארי תעניתים והיינו עד צאת הכוכבים מיהו אף על פי כן יש ליזהר שלא לשתות משקה המשכר קודם החופה
Chochmat Adam Sha’ar Beit Ha-nashim 129:2
It seems to me that if the chuppa is delayed an hour or two into the night, one can rely on the first reason [intoxication] and there is no need to fast except until nightfall, for since this fast isn’t mentioned at all in the gemara, one can say that from the outset they never took upon them to be more stringent than with other fasts, which is until nightfall. Nevertheless, even so, one should be careful not to drink an intoxicating beverage prior to the chuppa.
רמ”א שולחן ערוך או”ח תקעג:א
אבל אם יש לו נשואין בניסן מתענה ביום חופתו, אפילו בר”ח [=בראש חודש] ניסן, מפני שהוא אחד מן הימים שמתענים בהם.
Rema Shulchan Aruch OC 573:1
But if he has a wedding in Nissan he fasts on the day of his chuppa, even oמ Rosh Chodesh Nisan, because it is one of the days on which we [have the custom to] fast.
תרומת הדשן סימן קנז
יראה דראוי הוא שיתפלל מנחה קודם שיכנס לחופה ויתפלל ענינו דקי”ל [=דקיימא לן] מתענים לשעות, ומתפלל תפילת תענית.
Terumat Ha-deshen 157
It seems that it is fitting that he recite mincha prior to entering the chuppa and that he pray aneninu, for we maintain that ‘there is a fast for hours [and not a full day], and one recites the prayer of the fast’ (Ta’anit 11b).
שולחן ערוך או”ח תקסב:ב
וכן חתן יתפלל עננו קודם שיכנס לחופה ואז יוכל לשתות מכוס של ברכה
Shulchan Aruch OC 562:2
So a chatan should recite aneinu prior to entering the chuppa and then he can drink from the cup of beracha [at kiddushin]
14. Another Talmudic passage distinguishes between fabric crowns inset with precious metals, and crowns made primarily of such metals:
שבת נט:
רב אשי מתני לקולא דארוקתא דכולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי דאניסכא
Shabbat 59b
Rav Ashi taught to be lenient [regarding what items may be worn in the public domain on Shabbat], that no one disagrees that woven crowns are permissible. Where they disagree is regarding metal crowns.
15. Rav Yosef Karo notes that his text of Rambam could lead to a different conclusion, but he rules in accordance with the version quoted infra:
בית יוסף או”ח תקס אות ד ד”ה ואסרו עטרות
אבל בנוסח שלנו בספרי הרמב”ם כתוב אם היה שם כסף ומשמע לפי נוסחא זו שאע”פ שעיקרה של גדיל אם קבועים בה משבצות כסף או זהב אסור
Beit Yosef OC 560 s.v. Ve-aseru
But in our textual variant in the works of Rambam, it is written “if there was silver there,” and this variant implies that even if it’s primarily of twisted threads, if silver or gold ornaments are set in it, it is prohibited.
שבת קנג.
תנן התם רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את רבי אליעזר וכי אדם יודע איזהו יום ימות אמר להן וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים … דבר אחר בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית…
Shabbat 153a
We learned in a mishna there: Rabbi Eliezer says: Repent one day before your death. His students asked Rabbi Eliezer: Does a person know on which day he will die? He said to them: And how much more so a person should repent today, lest he die on the morrow, and [then] all of his days are in repentance. And even Shlomo said in his wisdom: ‘At all times your clothes shall be white”…Another tradition: “At all times your clothes shall be white,” these are tzitzit…
שולחן ערוך יו”ד קצב: א
תבעוה לינשא ונתפייסה, צריכה לישב שבעה נקיים…שמא מחמת חימוד ראתה טיפת דם כחרדל ולא הרגישה בו.
Shulchan Aruch YD 192:1
He asked her to marry him and she consented, she must sit seven clean days…lest on account of desire she saw a drop of blood the size of a mustard seed and didn’t realize it.
20. Learn more here (Hebrew). Over a century later, Maharil records a similar custom:
ספר מהרי”ל (מנהגים) הלכות נישואין
וכאשר תבא עד פתח חצר בה”כ [=בית הכנסת] הלך הרב והחשובים והיו מוליכין את החתן לקראת הכלה. והחתן תופש אותה בידו
Sefer Maharil (Minhagim), Laws of Nissuin
When [the kalla] comes to the entrance of the synagogue courtyard, the rabbi and important people would go escort the chatan to greet the kalla. And the chatan clasps her in his hand.
Sources
A Joyous Day
שיר השירים ג:יא
צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ:
Shir Ha-Shirim 3:11
Go out and see, daughters of Tziyon, King Shlomo in the crown with which his mother crowned him on the day of his wedding and on the day of his heart’s rejoicing.
תענית כו:
“ביום חתנתו”—זה מתן תורה, “וביום שמחת לבו”—זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו:
Ta’anit 26b
“On the day of his wedding”—this is the giving of the Torah, “and on the day of his heart’s rejoicing”—this is the building of Beit Ha-mikdash, may it be built quickly in our day.
Mikveh
רמ”א יורה דעה קצב:ב
הגה: ויש לסמוך הטבילה סמוך לבעילת מצוה בכל מה דאפשר…והמנהג לטבול הכלה ליל ד’ אף על פי שלא תבעל קודם מוצאי שבת (מרדכי שם), אבל אין להרחיק הטבילה מן הבעילה יותר מזה.
Rema YD 192:2
Gloss: One should make the immersion as close to be’ilat mitzva (first marital relations) as possible…and the custom is for the kalla to immerse on Tuesday night, even though she will not have relations prior to Motza’ei Shabbat, but one should not distance the immersion from relations more than this.
סדרי טהרה קצב:ז
נראה דלאו דוקא ליל ד’, אלא כל זמן שאין יותר מן ד’ לילות סמוך לבעילת מצוה שפיר דמי
Sidrei Tahara 192:7
It seems that it is not specifically Tuesday night, but rather any time that is not more than four nights away from first marital relations is good.
רמ”א שולחן ערוך יו”ד קצז:ג
הגה: והכלות הטובלות קודם החופה יכולות לטבול ביום דהא לא באין אצל החתן עד הלילה, אבל אחר החופה דינן כשאר נשים (מהרי”ל)
Rema YD 197:3
Gloss: And the kallot immersing prior to the chuppa can immerse in the daytime, for they will not come to be [in private] with the chatan until the night, but [regarding immersion] after the chuppa, their law is like other women.
הרב יקותיאל פרקש, טהרה כהלכה ב, כב:כג
נהגו הנשים בטבילות נוספות. יש הטובלות עצמן שלוש פעמים, ויש הטובלות אף יותר מזה, כגון תשע פעמים וכיוצא בזה. וכל אחת תנהג על פי המסורות המקובלת במשפחתה או בעדתה…
Rav Yekutiel Farkash, Tahara Ke-halacha II, 22:23
Women have the custom of additional dips. There are those who dip themselves three times, and those who dip even more than this, like nine times or the like. And every [woman] should practice in accordance with the received tradition in her family or community of origin…
עו”ד שגית פרץ-דרעי “מי שלא ראתה מקווה מרוקאי מימיה,” דעות 66, תמוז-אב תשע”ד
נולדתי וגדלתי במושב של עולים ממרוקו. כנכדה הבכורה במשפחות אמי ואבי, משפחות בנות עשרה ילדים כל אחת, זכיתי להשתתף בכל החתונות של דודיי ודודותיי, ובחגיגה המיוחדת שעורכים יוצאי צפון אפריקה לכלה בערב טבילתה הראשונה. מלווה בבנות משפחה, שכנות וחברות, הולכת הכלה אל המקווה בשירה ובריקודים, כשהנשים נושאות מגשים עמוסים עוגיות צבעוניות, ריבות וסוכריות. אל הטבילה מביאים מגבות חדשות, רכות וריחניות, ואם החתן מעניקה לכלה פרחים, מוצרי טיפוח ופריטי הלבשה תחתונה. הנשים שרות ורוקדות, ומאחלות לכלה חיי נישואים מוצלחים ומאושרים. לאחר הטבילה הכלה מברכת את המשתתפות, והנשים מייבשות את שערה, מאפרות ומלבישות אותה, ומלוות אותה בחזרה הביתה. בבית הכלה מחכים הגברים, והיא מתקבלת בשירה, בריקודים ובסעודה חגיגית. רק נשים מלוות את הכלה אל המקווה, אך לא מדובר באירוע סודי ונסתר, אלא בחגיגה בראש חוצות וברוב עם. גם אני השתתפתי בימי ילדותי בחגיגות רבות כאלה.
Sagit Peretz Der’i, Esq. “Whoever has not seen a Moroccan Mikveh,” De’ot 66, Tammuz-Av 5774
I was born and raised in a moshav of immigrants to Israel from Morocco. As the oldest granddaughter in my mother’s and father’s families, families with ten children each, I had the privilege of participating in all of my aunts’ and uncles’ weddings, and in the special celebration that those of North African origin hold for a kalla on the evening of her first immersion. Escorted by female relatives, neighbors and friends, the kalla goes to the mikveh with song and dance, as the women carry platters laden with colorful cookies, jams, and candies. To the immersion they bring new towels, soft and fragrant, and the chatan’s mother bestows flowers, toiletries, and lingerie upon the kalla. The women sing and dance and wish the kalla a successful and happy married life. After the immersion, the kalla blesses the participants, and the women dry her hair, make her up and dress her, and escort her back home. The men wait at the kalla’s home, and she is greeted with song, dance, and a festive meal. Only women accompany the kalla to the mikveh, but this is not a secret or hidden event, but rather a public and well-attended celebration. Even I participated in my childhood in many celebrations like this.
שו”ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן נה
י”ל [=יש לומר] דמנהג נשים בעירו שמברכים שהחיינו על טבילה ראשונה הורה גברא להן אחינוך כל מצות שהנשים רגילות בהם, והם בפרטות טבילה חלה והדלקה והיא מסתמא פוגעת בראשונה בטבילת מצוה…ע”כ [=על כן] מברכת שהחיינו על טבילה ראשונה שנכנסת לחינוך מצות נשים, כן יש ללמוד זכות שלא יהי[ה] מנהג הדיוטות מטעות והיכי דלא נהיג לא נהיג והיכי דנהיג נהיג ואריך וחשש ברכה לבטלה ליכא לפע”ד [=לפי עניות דעתי] כמ”ש [=כמו שכתבתי] לעיל:
Responsa Chatam Sofer OC 55
One can say that the custom of women in his city, that they recite she-hechiyyanu on the first immersion, a Rav taught them on initiation into all the mitzvot in which women are accustomed, which are specifically immersion, [separating] challa and lighting [candles], and she presumably encounters her obligatory immersion first…Therefore, she recites she-hechiyyanu over the first immersion for she is entering initiation into women’s mitzvot, so one can justify [this practice] that it is not an unlearned and mistaken custom, and where it is not practiced, it is not practiced, and where it is practiced, it is practiced and befitting. And in my humble opinion there is no concern of a beracha in vain, as I wrote above.
שיורי ברכה יורה דעה ר:א
יש מקום שנודע מהני נשי כי הכלה בטבילה ראשונה קודם החופה מברכת שהחיינו. וחקרו בדבר, והנה אמת נכון שכך נהגו משנים קדמוניות. וידענו כי כמעט בכל תפוצות ישראל לא יש מנהג זה. וגם בעיר הלזו שנהגו לא נודע מי חכם הנהיג כך. וידוע שהאחרונים הסכימו לעיל סימן כ”ח, שלא יברכו שהחיינו על מצות כסוי. ע”ש [=עיין שם] באורך. וכעת לא נמצא כתוב מנהג זה בשום ספר….וכן אני אומר במנהג זה דיודיעום שאין לברך וימחו בידן.
Shiyurei Beracha, YD 200:1
There is a place where it became known from these women that the kalla at her first immersion before the chuppa recites she-hechiyyanu. And they investigated the matter, and indeed it is true that they have had this custom since early times. But we know that in nearly all of the diaspora there is no such custom. And even in this city where they had this custom, it is unknown what sage instituted it. And it is known that later authorities agreed above (28) that one does not recite she-hechiyyanu upon the [first performance of the] mitzva of covering [blood, after ritual slaughter], see there at length. And this custom is not currently found written in any book…And so I say regarding this custom to let them know that one should not recite the beracha and to protest their [doing it].
שו”ת יביע אומר חלק ד – אורח חיים סימן נ
וע”כ [=ועל כן] מה שיש כאן בעה”ק ת”ו [=בעיר הקודש תיבנה ותיכונן] נשים המשגיחות על הטבילה (מטעם המועצה הדתית המקומית), שנוטלות עטרה לעצמן להתפאר בהוראות חדשות, ומצוות לכלות לברך בר[כת] שהחיינו בטבילתן הראשונה…ועל הרבנים להודיע לנשים הללו … לבל יכשילו רבים באיסור ברכה לבטלה החמורה מאד
Responsa Yabi’a Omer IV, OC 50
Therefore, what [happens] here in the Holy City, may it be rebuilt, that the women who supervise immersion (on behalf of the local religious council), who take for themselves the crown of showing off with new rulings, and instruct kallot to recite the beracha of she-hechiyyanu at their first immersion…It is upon the rabbis to let these women know…that they should not trip up the masses with the very grave prohibition of a beracha in vain.
תפילה על טבילה ראשונה, אתר כיפה
רבונו של עולם הריני טובלת ומטהרת את עצמי לקראת החתונה המיועדת שלי. ומבקשת ממך שתעזור לי לטהר את כל כולי בכוונה שלמה את גופי את נפשי את רוחי ונשמתי. עזור לי לחיות כל חיי בנקיות ובטהרה גדולה. עזור לי לקדש את עצמי להתקדש תמיד בקדושתך. עזור למי שמיועד להיות בעלי שגם הוא יהיה קדוש וטהור בכל הוויתו. עזור לנו לחיות בקדושה גדולה. עזור לנו להתחבר בקדושה גדולה ולהביא חיים מתוך קדושה ואהבה שלום ורעות. [רבונו של עולם] הריני מתכוונת לעמוד מחר תחת החופה יחד עם בן זוגי ולמלא את כוונתך בבריאת העולם וביצירתו. עזרנו לשמוח בכל ליבנו שמחה אמיתית ושלמה כדי שכל המשמחים יהיו כבונים חורבה מחורבות ירושלים. עזרנו לקבל פני כל אדם בשמחה ובהארת פנים. עזרנו שלא יארע שום דבר תקלה בחתונתי. שלא אכעס חלילה ולא אכעיס שום אדם. וגם אם חלילה יארע איזה דבר תקלה לא נכעס לא אני ולא בן זוגי וזה יהיה לסימן טוב לנו לכל חיינו. עזור לכל מי שיבוא לחתונתנו שיהיה בשמחה כדי שחתונתינו תהיה חלק מבנין העם ובנין ירושלים ותביא יותר ויותר השראת שכינה. [אנא ה’] עזור לכל המסייעים שלא יכשלו במשימתם. עזור לרב מסדר החופה לעשות זאת בטהרה ובכוונות הנכונות. עזור למנגנים לשמח להביא השראת שכינה ככתוב “ויהי כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלוקים”. עזור למבשלים ולטבחים שלא תצא תקלה – חלילה – מתחת ידם. עזור להורי היקרים שטרחו כל כך לשמחה זו שתהיה להם השמחה הזו רק לברכה ותמלא כל משאלות ליבם לטובה עם שאר אחי ואחיותי. עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך הושיעה ימינך וענני. יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ה’ צורי וגואלי.
Prayer for Kalla before her First Immersion, kipa.co.il
[Master of the world], here I am immersing and purifying myself toward my upcoming wedding. And I ask of You to help me to purify my entire self with full intent, my body and my self, my spirit and my soul. Help me to live my whole life in cleanliness and great purity. Help me to sanctify myself to always become sanctified through Your sanctity. Help my intended husband to also be holy and pure in all of his being. Help us to live in great sanctity. Help us to connect in great sanctity and to bring forth life through sanctity and love, peace and friendship. [Master of the world], behold I intend to stand tomorrow under the chuppa together with my partner and to fulfill Your intention at the creation and formation of the world. Help us to rejoice with all our hearts a true and complete rejoicing, so that all those who come to gladden us be like builders of a ruin among the ruins of Jerusalem. Help us to greet every person with joy and a shining countenance. Help us that nothing should go wrong at my wedding. That I not become angry, God forbid, and that I not anger any person. And even if, God forbid, something goes wrong, we should not become angry, not I and not my partner, and this should be an auspicious sign for us all of our lives. Help whoever comes to our wedding to be joyful, in order that our wedding be part of the building of the people and building of Jerusalem and bring forth more and more of the Dwelling of the Divine presence. [Please God], help all those who support, that they not fail in their tasks. Help the Rav Mesader of the chuppa to do this in purity and with the right intentions. Help the musicians to gladden and to bring forth the Dwelling of the Divine Presence, as it is written: “And it was when the musician would play and the spirit of God was upon him.” Help the cooks and caterers that nothing go wrong, God forbid, at their hands. Help my dear parents who worked so hard for this simcha that this simcha be for them only for a beracha, and fulfill all the wishes of their hearts for good, along with the rest of my brothers and sisters. Make this so for the sake of Your name, make it so for the sake of Your right hand, make it so for the sake of Your Torah, may Your right hand deliver and answer me. May the utterances of my mouth and the thoughts of my heart be willed before you God, my Rock and my Redeemer.
שמות יט:י
וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:
Shemot 19:10
And God said to Moshe, “Go to the people and sanctify them today and tomorrow and they shall wash their clothing.
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות יט:יד
כאן שטעונין כיבוס בגדים דין הוא [שיהו טעונין טבילה]
Mechilta of Rabbi Shimon bar Yochai Shemot 19:14
Here, where they require washing of clothing, it is a logical inference that they [themselves] should require immersion.
A Personal Yom Kippur or Yom Tov
ספר תשב”ץ קטן סימן תסה
וכמו שהתענו בו ישראל כמו כן החתן מתענה. ובמתן תורה היו נשואין דכתיב אהבת כלולותיך.
Tashbetz Katan 465
Just as Israel fasted on it [the day of giving the Torah], so the chatan fasts. And at the giving of the Torah they were married, as it is written, “your bridal love” (Yirmiyahu 2:2).
ספר הרוקח שנג
מה שמתענין החתנים עד לאחר הברכה מצאתי באגדה מפני שמצוה חביבה עליהם כדרך שעושין חסידים הראשונים שהיו מתענין על מצוה החביבה כגון לולב ושאר דברים
Sefer Roke’ach 353
That the chatanim fast until after the beracha, I found in a homiletic: Because the mitzva is beloved to them, much as the early pious ones would fast upon performance of a beloved mitzva, such as lulav and other things.
תלמוד ירושלמי בכורים ג:ג
חתן [בראשית כח ט] וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה אלא שנמחלו לו כל עונותיו.
Talmud Yerushalmi Bikkurim 3:3
A chatan: “And Eisav went to Yishmael and took [as a wife] Machalat daughter of Yishmael” (Bereishit 28:9). And was Machalat her name? Wasn’t Bosmat her name? Rather, all his transgressions were forgiven [nimchelu] him.
שו”ת מהר”י מברונא סימן צג
…כבר פשוט המנהג בכל ישראל דלא יאכל עד שיצא מחופתו, ושמעתי הטעם שלא ישתכר, או שלא יאמרו שנשתכר בשעת קדושין וקדושי טעות הוו…ועוד שמעתי לפי דאמרי[נן] בגמ[רא] (ירושלמי בכורים פ”ג ה”א) המתעלה עונותיו נמחלין וכיון דעולה לגדולה אולי יגרום החטא ויתבטל ומקבל עליה תשובה וצערא בעלמא עד דסיים חופתו והדר אכיל.
Responsa Mahari Beruna 93
…The custom has already spread through all of Israel that he [the chatan] not eat until he emerges from his chuppa, and I heard the reason is that he not get drunk, or that they not say that he was drunk at the time of kiddushin and they were erroneous [and thus invalid] kiddushin…And I heard further in accordance with that which they said in the Talmud (Yerushalmi) that one who is raised up, his transgressions are forgiven. And since he is ascending to importance [as one married], perhaps sin will cause [trouble] and it [the forgiveness] will be canceled. And he takes upon himself repentance and simple discomfort until after he finishes his chuppa, and then goes back and eats.
בן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים יג
נוהגין שהחתן מתענה יום שנכנס בו לחופה, מפני כי הנושא אשה נמחלים עונותיו וצריך שיהיה עם זה זכות התענית ג”כ [=גם כן], ועוד כדי שע”י [=שעל ידי] התענית יהיה לו שברון לב לקבלת התשובה יותר, ופה עירנו רבים נוהגים בכך, ודוקא החתן אבל הכלות לא נהגו בכך, ולא נזדמן שום כלה מתענה קודם החופה כלל
Ben Ish Chai, First Year, Shofetim 13
It is customary that a chatan fasts on the day on which he enters the chuppa, because one who marries a woman, his transgressions are forgiven him. And the merit of the fast also needs to accompany this, and further, in order that through the fast he will have a broken heart for increased acceptance of teshuva. And here in our city many have this custom, and specifically the chatan. But kallot do not have this custom, and it has not occurred that any kalla fasts prior to the chuppa at all.
רמ”א שולחן ערוך אה”ע סא:א
ונהגו שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן
Rema EH 61:1
It is customary that the chatan and kalla fast on the day of their chuppa.
שו”ת מהר”ם מינץ סימן קט
ונהגו [ה]חתן ו[ה]כלה להתענות ביום הנישואין עד אחר הברכה, י”א [=יש אומרים] הטעם דהוא יום סליחה דידוע שנמחלו עונותיהם וי”כ [=ויום כיפור] דידהו כדדרשינן על הא דכתיב (בראשית כח), ויקח את מחלת, וי”א [=יש אומרים] הטעם שצריכים להתענות שמא ישתכרו ולא היה דעתן מיושבת עליהם בשעת הקידושין…
Responsa Maharam Mintz 109
The chatan and the kalla are accustomed to fast on the wedding day until after the beracha [birkat eirusin], there are those who say the reason is that it is a day of forgiveness, for it is known that their transgressions are forgiven, and it is their Yom Kippur, as we expound on that which is written (Bereishit 28) “and he took Machalat [as his wife].” And there are those who say the reason that they need to fast is lest they become intoxicated and would not be in a settled state of mind at the time of kiddushin…
שו”ת יביע אומר חלק ג – אה”ע ט
ולפע”ד [=ולפי עניות דעתי] הרוצים להחמיר בזה לא עושים יפה, שהיא קולא הבאה לידי חומרא לדחות יום טוב שלו בשביל כך… ומכ”ש בזה”ז [=ומכל שכן בזמן הזה] שירדה חולשא רבה בעולם. וכ”ש [=וכל שכן] הכלות שאין צריך שיתענו ביום חופתן….ואל תשיבני מאיזה חכמים שאמרו שהחתנים צריכים להתענות גם כאן בא”י [=בארץ ישראל], שאין ספק שנעלם מעיניהם דברי כל האחרונים מגדולי רבני הספרדים וארצות המזרח, שהעידו בגדלם שאין אנו נוהגים כן…ורק האשכנזים שנהגו פה להתענות ישארו במנהגם.
Responsa Yabi’a Omer III EH 9
In my humble opinion, those who wish to be stringent in this are not acting properly, for it is a leniency that leads to a stringency, to push aside his Yom Tov for this…And how much more so nowadays, when great weakness has descended upon the world. And how much more so the kallot, who need not fast on their wedding day…And don’t answer me with some sages who said that chatanim need to fast even here in Eretz Yisrael, for the words of all of the later authorities among the great Rabbis of the Sefaradim and the eastern lands, who testified in their greatness that we don’t have this custom, doubtless eluded their eyes…And only the Ashkenazim who are accustomed to fast here should maintain their custom.
ערוך השולחן אה”ע סא: כא
אם קשה עליהם התענית מאד לא יתענו ורק יזהרו שלא ישתו ממשקים המשכרים ולא ירדפו באותו יום אחרי מותרות מאכל ומשתה [ב”ש]
Aruch Ha-shulchan EH 61:21
If the fast is very difficult for them, they should not fast and simply be careful not to drink intoxicating beverages and not to pursue excess in food and drink on that day.
אשל אברהם (בוטשאטש) סימן תקעג
ויש גם לה סליחה, דאם לא כן היה די להזהירה ממשקה המשכר או מכל משקה ולא שתתענה היא כלל, וצלע”ע [=וצריך לעיין עוד]. ועל כל פנים יש להקל בה קצת יותר מלגבי החתן…
Eshel Avraham (Butschatsch) 573
She also has forgiveness, for if not so, it would be enough to warn her against an intoxicating drink or any drink and not that she fast at all, and this requires investigating further. In any case, one can be lenient with her [a kalla] a little more than with a chatan…
הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה טהרת המשפחה ח:ז
חתן או כלה שחוששים שהתענית תתיש אותם או תגרום להם לכאבי ראש, אינם חייבים לצום. אמנם בעבר רק מעטים הקילו בזה, אולם כיום, לאחר שהתרגלנו לחיי שפע ופינוק, הצומות נעשו קשים יותר מבחינה נפשית, ולכן כאשר הצום גורם לצער – מקילים, מפני שצום זה נועד לעורר לתשובה ולא לשם כפרה וזיכוך על ידי קבלת ייסורים…לפיכך, החוששים מהתענית אינם חייבים לצום, ויאכלו וישתו כפי צרכם, ויימנעו ממשקה אלכוהולי, ויתעוררו בתשובה על ידי קביעת לימוד ביום החתונה ומתן צדקה. ואם יש בכוחם, מוטב שיצומו עד חצות היום.
Rav Eliezer Melamed, Peninei Halacha, Taharat HaMishpacha 8:7
A chatan or kalla who are concerned that the fast will exhaust them or cause them headaches, are not required to fast. Indeed, in the past only a few were lenient with this; however today, after we have become accustomed to lives of plenty and indulgence, the fasts have become more difficult emotionally, and therefore when the fast causes distress – we are lenient, because this fast is intended to awaken repentance and not for atonement or purification by accepting suffering…Therefore, those who are concerned about the fast are not obligated to fast, and they may eat and drink as necessary, and refrain from alcoholic beverages, and awaken repentance through setting aside time for [Torah] study on the wedding day and giving charity. And if they have strength, it is preferable for them to fast until noon.
קיצור שולחן ערוך קמו: ד
צריכין החתן והכלה להתקדש עצמן במאד מאד בהכנסם לחופה, ויעשו תשובה ביום ההוא ויפשפשו במעשיהם מיום הולדם עד היום הזה, ויתודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מהשם יתברך, ויהיו מודים ועוזבים, ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב ויעשו הסכמה חזקה מהיום והלאה לעבוד את ה’ באמת ובתמים ולהיותם קדושים וטהורים, ואחר כך יכנסו לחופה ויתפללו שהקדוש ברוך הוא ישרה שכינה ביניהם… ונוהגין שאומרים הוידוי בתפלת מנחה כמו בערב יום הכפורים.
Kitzur Shulchan Aruch 146:4
The chatan and kalla need to sanctify themselves very much as they enter the chuppa, and should do teshuva on this day and scrutinize their deeds from the day of their birth to this day, and confess and seek forgiveness and expiation and atonement from God, and confess and leave behind [sin], and regret fully with a broken heart and make a strong resolve from that day and onward to serve God in truth and simplicity and to be holy and pure, and afterwards they should enter the chuppa and pray that God cause the Shechina to dwell between them…and it is customary for them to say the viduy at mincha as on erev Yom Kippur.
Crowns and Gowns
בראשית רבה יח:א
והוא תני לה בשם ר”ש [=רבי שמעון] בן יוחאי קישטה ככלה ואחר כך הביאה לו…משקשטה בכ”ד מיני תכשיטין אחר כך הביאה לו
Bereishit Rabba 18:1
He taught it in the name of Rabbi Shimon bar Yochai: He [God] adorned her [Chava] like a kalla and afterwards brought her to him [Adam]…When He had adorned her with 24 types of ornament, afterwards He brought her to him.
משנה סוטה ט:יד
בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים…בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות…
Mishna Sota 9:14
In the war of Vespasian, they [the sages] decreed against the crowns of chatanim…In the war of Titus they [the sages] decreed against the crowns of kallot…
סוטה מט:
מאי עטרות כלות אמר רבה בר בר חנה אמר ר’ יוחנן: עיר של זהב…
Sota 49b
What are “the crowns of kallot”? Rabba son of Bar Chana said Rabbi Yochanan [said]: A city of gold.
שבת נט.
מאי בעיר של זהב רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ירושלים דדהבא:
Shabbat 59a
What is “with a city of gold”? Rabba son of bar Chana said Rabbi Yochanan said: Yerushalayim of gold.
שבת נז:-נח.
מאי איסטמא…אמר אביי אמר רב כליא פרוחי…משום רבי שמעון אמרו: אף אין בה משום עטרות כלות
Shabbat 57b-58a
What is an istema [band]?…Abbaye said Rav [said]: A trap for [hair] flyaways…In the name of Rabbi Shimon they said: There is also no halachic concern with it on account of “the crowns of kallot.”
סוטה מט.-מט:
…אבל עושה אותה כיפה של מילת.
Sota 49a-49b
…But she makes her a cap of wool.
תורת האדם שער האבל – ענין אבלות ישנה
משמע מפני גריעותה שהיא של בגד אמרו שאין בה משום עטרות כלות אלא שיש לומר דכל דאנסכא אסור משום עטרות כלות ועיר של זהב לאו דוקא, ואצטמא יש בה משבצות זהב וכיון דעיקרה בגד לא גזרו.
Ramban Torat Ha-Adam, Gate of Mourning, the Matter of Delayed Mourning
It [the Talmud] implies that because of its lesser status as being of fabric they said that it [a wool cap] is not subject to the [decree against] crowns of kallot, but one can say that any crown made of metal is prohibited because of the [decree against] crowns of kallot, and not only a city of gold. And an istema has gold adornments and since it’s primarily fabric they did not decree [against it].
רמב”ם הלכות תעניות ה: טו
גזרו על עטרות כלות אם היו של כסף או זהב אבל של גדיל מותר לכלה.
Rambam Laws of Fasts 5:15
They decreed against the crowns of kallot if they were made of silver or gold, but of twisted threads are permitted to a kalla.
משנה ברורה סימן תקס ס”ק יז
אם היא של כסף – ה”ה [=הוא הדין] של מרגליות ואבנים טובות
Mishna Berura 560:17
If it is of silver—Such is the law with [crowns of] pearls and precious stones.
רש”י סוטה מט:
כיפה – כמו כובע של צמר לבן…
Rashi Sota 49b
Cap – like a cap of white wool…
ספר כלבו עה
ומעטפין אותו בטלית לבנה כדי לקיים בכל עת יהיו בגדיך לבנים (קהלת ט, ח)…
Kolbo 75
We wrap him [the chatan] in a white tallit in order to fulfill [the verse] “At all times, your clothes shall be white” (Kohelet 9:8)…
קיצור שולחן ערוך קמז: ד
השושבינים מלבישים את החתן בקיטל כדי שיזכור יום המיתה ויתעורר בתשובה
Kitzur Shulchan Aruch 147:4
The groomsmen dress the chatan in a kittel, in order that he remember the day of death and be aroused to do teshuva.
שו”ת רדב”ז ב:תרצג
…ומנהג קדום במצרים שבזמן החופה לובשים לבן
Responsa Radbaz 2:693
It is an ancient custom in Egypt that at the time of the chuppa, we wear white…
משנה תענית ד:ח
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו
Mishna Ta’anit 4:8
Rabban Shimon ben Gamliel said: There were no happier days for Israel than the fifteenth of Av and Yom Kippur, for on them the daughters of Yerushalayim would go out in white raiments, borrowed, so as not to embarrass whoever does not have.
Shayna Edney, Quoted in Rachel Kurland, “Something Borrowed—Literally,” Philadelphia Jewish Exponent, November 3, 2017
“A person getting a [modest] dress from a gemach is not so different than a person getting a regular dress from a store…The only difference is that the gemach dresses have been worn before — but you would never be able to tell…Acts of kindness and giving are not just for the Orthodox — it is a mitzvah and a quality that binds the entire Jewish nation…Dress gemachs should be for everyone of every religion and every social status. There is no reason for every single bride to spend $1,000-plus on a wedding dress when they can borrow from a gemach, and then alter it as they please. I wish that more people would donate their wedding dresses to gemachs,” she continued, “instead of leaving them in a box for 30 years…”
Not seeing Each Other
רד”ק בראשית כד:סד
שראוי לאשה לבוש מארוסה ושלא תתראה אליו עד שתנשא לו:
Radak Bereishit 24:64
For it is fitting for a woman to be shy of her fiancé and that she not be seen by him until she becomes married to him.
שו”ת מהרשד”ם חלק אבן העזר סימן לא
אשכנזית שדרכן ומנהגן שאין המשודך רואה משודכתו
Responsa Maharashdam EH 31
An Ashkenazi woman, that their [Ashkenazim’s] manner and custom is that an engaged man does not see his fiancée.
תשובות הגאונים – הרכבי סימן סה
שיגיע יום כניסתה לחופה יבא החתן בלילי אותו היום הוא ושושביניו אל בית אביה ומובילין אותה היא עם קרובותיה וקרוביה עמה בדברי שמחות והלל ומוליכין אותה לחצר אחרת שלקרוביה או שלקרוביו או לרחוק עד למחר
Geonic Responsa Harkavi 65
When the day arrives for her entry into the chuppa, the chatan comes on the night [before] that day, he and his groomsmen, to her father’s home, and they escort her, together with her female and male relatives, with words of rejoicing and praise, and walk her to a different courtyard, of her relatives or his relatives or of one unrelated, until the next day [of the wedding].
רב מרדכי אליהו, דרכי טהרה השלם, דיני כלה, סעיף יג (עמ’ 147)
יש נוהגים שלא יתראו החתן והכלה זה עם זה שבעה ימים קודם החופה כדי שלא תראה הכלה במים אלה דם חימוד. ויש נוהגים שלא להתראות בשבוע החתונה בלבד. ולשני המנהגים מותר לשוחח בטלפון. ויש שאינם נוהגים בחומרות אלו כלל. וכל זוג וזוג ינהג בזה כמנהג אבותיו. ובשעת הצורך ניתן להקל בדבר, כי מהדין אין זה מעכב.
Rav Mordechai Eliyahu, Darchei Tahara Ha-shalem, Laws of a Kalla,13 (p. 147)
There are those who have the custom for the chatan and kalla not to see each other for seven days prior to the chuppa, in order that the kalla not experience dam chimud (“blood of desire”) during those days. And there are those whose custom is for them not to see each other only during the week of the wedding. And according to both customs, it is permissible for them to speak on the phone. There are those who do not practice these stringencies at all. And each couple should follow their forefathers’ customs. And in time of need one can be lenient with the matter, for in law this is not an absolute requirement.
Rabbi Dr. Ari Zivotofsky, Before the Wedding, OUTorah.org
Rabbi Ephraim Greenblatt, a close student of Rav Moshe Feinstein, reports that a few days before his oldest son was to be married, he went with his wife, the chatan and the kallah’s parents to see Rav Moshe. The rav gave them his blessing and asked about the whereabouts of the kallah. Rabbi Greenblatt responded that since it was during the week before the wedding, the chatan and kallah were not seeing each other, to which Rav Moshe responded that there is no basis for such a custom…Rav Moshe saw no reason why the custom should inconvenience people. In particular, he believed that it should not prevent the bride and groom from taking pictures together before the wedding.
Rav Mosheh Lichtenstein, Letter to Har Etzion Rabbinic Alumni
…I have heard about poskim in the USA who permit photography of chattan and kallah prior to the chuppah (for pictures without physical contact). I have serious reservations if this is wise from various perspectives, but certainly believe that it should not be done in contemporary Tzioni-Dati society in Eretz Yisrael, because of the local minhag that prohibits it, as well as concerns about the messaging to the Tzioni-Dati community regarding hilkhot tzniut at large.
מסכתות קטנות מסכת כלה א:א
כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה, אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה.
Minor Tractate Kalla 1:1
A kalla without a beracha is prohibited to her husband like a nidda, just as a nidda who has not immersed is prohibited to her husband, so a kalla without a beracha is prohibited to her husband.
ספר הרוקח הלכות אירוסין ונישואין סימן שנג
וכשהכלה נכנסת לבא בשער הבית אז החתן הולך שם לקראתה ולוקח ידה ונותן אותה אל המשקוף למעלה…
Sefer Ha-roke’ach Laws of Eirusin and Nissuin 352
When the kalla enters to come into the gate of the home [for the wedding], then the chatan goes there to meet her and takes her hand and brings her over the threshold…
חיד”א, כסא רחמים, פירוש למסכת כלה א
“כלה בלא ברכה אסורה” כלומר אפי[לו] לחבק או ליגע בה כנדה…
Chida, Kisei Rachamim, Commentary to Tractate Kalla 1
“A kalla without a beracha is prohibited”: That is to say, even to embrace or to touch her, like a nidda…
Sara Esther Crispe, “The Merging of Two Souls,” Chabad.org
It is the day of our wedding and I wake early to prepare. Externally I am having my hair done, my nails, my makeup. But within I am in a completely different world. I recite psalms, trying to infuse every moment with holiness. I fast, as it is my personal Yom Kippur, my Day of Atonement, and I ask forgiveness for my past while cleansing and preparing for our new future.
Q&A
Sometimes a quick exchange communicates more effectively, and more personally, than an article. Sometimes, just seeing that others share our questions can make us feel more connected.
Our posted questions and answers are an opportunity to learn from each other. To ask a question of your own, click here!
Hashkafic Q&A
How can a kalla balance the spiritual and the practical on her wedding day?
The wedding day is a joyous personal Yom Tov. It is also a personal Yom Kippur, on which the couple should strive to remain clear-headed and make time for prayer and teshuva.
And yet, the wedding day can also be extraordinarily busy and hectic. Ideally, a kalla will be able to delegate the myriad practical tasks, like picking up a bouquet, to family members or bridal attendants. But she will still be caught up in a whirlwind of material preparations, often including, hours devoted to hair, makeup, and photos.
A kalla can work to maintain awareness of the spiritual significance of the customs that we’ve described here and incorporate them into her day. Before she immerses, she can take her moment of inspecting herself as a time for self-acceptance and recognition before she moves toward the water. When she is able to immerse, a kalla can take time in the water to think of her personal connection to God and daven for it to grow throughout her marriage. When she beautifies herself, she can remember that this is built upon a foundation of purity.
Sara Esther Crispe describes the external and internal experience of her wedding day:21
Sara Esther Crispe, “The Merging of Two Souls,” Chabad.org
It is the day of our wedding and I wake early to prepare. Externally I am having my hair done, my nails, my makeup. But within I am in a completely different world. I recite psalms, trying to infuse every moment with holiness. I fast, as it is my personal Yom Kippur, my Day of Atonement, and I ask forgiveness for my past while cleansing and preparing for our new future.
Regardless of whether a kalla is able to immerse before the wedding, or whether chatan and kalla are fasting or seeing each other, the wedding day is a significant time to be engaged in meaningful acts that further enhance this milestone. These can include acts of teshuva, like giving tzedaka and davening. It can also mean rejoicing in gratitude for God in a way that includes one’s community. The couple can make a special effort, no matter what stresses arise over the course of the day, to try to spread joy—especially to those who might have a harder time accessing joy. In this way, the wedding day is not only a day where chatan and kallah are focused on their own relationship, but also a time in which they connect both to God and to others.
Reader Q&A
Podcast
Click here to sponsor this episode!
