What are Selichot? Are women obligated to recite them? Do they require a minyan?
In Brief
Why are the thirteen attributes of mercy important?
After forgiving the sin of the Golden Calf and granting the second set of tablets on Yom Kippur, God passes before Moshe and proclaims the thirteen attributes of mercy (Shemot 34:5-7).
According to the Talmud, God wore a talllit like a “shali’ach tzibbur,” a prayer leader, to say them. God thus demonstrated an “order of prayer” sure to elicit Divine forgiveness, as part of God’s covenant with the Jewish people. Saying them with intent as part of the process of repentance can help us come to know God. (Learn more here.)
What are Selichot?
Liturgical poems integrating recitation of the attributes of mercy, as part of an order of prayer. Within this order of prayer, recitation of the attributes is considered parallel to reciting Shemoneh Esrei in daily prayers.
When should we say Selichot in the beginning of the year?
Preferably, between chatzot (halachic midnight) and dawn, considered a time of favor. Other timing can be permitted when necessary.
We start either from the beginning of Elul (Eidot Ha-mizrach), or from Motza’ei Shabbat at least four days prior to Rosh Ha-shana (Ashkenazim), and continuing through Yom Kippur, when they’re integrated into the formal prayer service. (Chabad stops at Rosh Ha-shana.)
Are women obligated to recite Selichot?
The key reason for reciting Selichot overlaps with the rationale for women’s obligation to recite prayer—the importance of seeking God’s mercy. Selichot is a custom, though, and not a mitzva.
Magen Avraham strongly implies that it was customary for women of his day to attend Selichot, and, while customs vary, many women attend the first night.
Is a minyan needed for reciting the attributes?
Yes, according to a number of early halachic authorities, because the recitation of the attributes is fundamentally communal and, on some views, treated as a davar she-bikdusha.
- Shulchan Aruch adopts this last view, adding that one praying without a minyan may recite the thirteen attributes as one would reading them from a Torah.
- Rema rules that an individual should not recite Selichot. Bach takes this to mean that one praying without a minyan may not recite Selichot with the attributes, along with the beginning of the verse.
These views leave room for reciting much of Selichot without a minyan, either omitting the attributes or saying them as one would when learning Torah.
Who may lead Selichot in a minyan?
The depiction of God at saying the attributes as a shali’ach tzibbur, the comparison of Selichot to a classic prayer service, and of the attributes to Shemoneh Esrei, indicate that the person leading Selichot with a minyan is considered a shali’ach tzibbur who must meet the usual criteria for other services. We discuss why a woman does not serve as a shali’ach tzibbur here.
In Depth
Rav Ezra Bick, Ilana Elzufon, Shayna Goldberg, and Rachel Leshaw, eds.
The Thirteen Attributes of Mercy
Jewish communities customarily recite Selichot (lit. forgivenesses) in Elul and Tishrei, as well as on most fast days. To understand Selichot and women’s relationship to them, we first need to explore the thirteen attributes of mercy, the central component of Selichot, as well as some of the history of Selichot.
In the aftermath of the sin of the Golden Calf, Moshe Rabbeinu re-ascends Har Sinai to entreat God to forgive benei Yisrael. After forgiveness is granted, he asks God to reassure him by revealing more facets of the Divine. God gives the second set of tablets as promised, and then grants Moshe’s request by passing before him and proclaiming the Divine qualities of mercy. These are traditionally divided into thirteen attributes, usually as numbered here:1
שמות לד:ה-ז
וירד ה’ בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה’: ויעבר ה’ על-פניו ויקרא (1) ה’ (2) ה’ (3) א-ל (4) רחום (5) וחנון (6) ארך אפים (7) ורב-חסד (8) ואמת: (9) נצר חסד לאלפים (10) נשא עון (11) ופשע (12) וחטאה (13)ונקה…
Shemot 34:5-7
And God descended in a cloud and stood with him [Moshe] there and called out in the name of God. And God passed before him and called out: (1) God [before the sin] (2) God [after the sin] (3) Almighty (4) Compassionate (5) and Gracious (6) Delaying anger (7) and Abundant in kindness (8) and truth. (9) Preserves kindness for thousands [of generations] (10) Forgives iniquity (11) and transgression (12) and sin (13) and Cleanses…
The Torah uses the verb “va-ya’avor,” to describe God’s passing before Moshe. The same verb is used in Rabbinic literature to denote someone leading prayer services, or passing before the ark: “over lifnei ha-teiva.”2 Rabbi Yochanan, connecting these two meanings, understands God’s verbal evocation of Divine qualities as a depiction of God modeling prayer. God dons a tallit “like a prayer leader” in order to demonstrate prayer that is sure to lead to forgiveness.
ראש השנה יז:
…”ויעבור ה’ על פניו ויקרא” א”ר [=אמר רבי] יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקב”ה [=הקדוש ברוך הוא] כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו ‘כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם–“ה’ ה'”…
Rosh Ha-shana 17b
…”And God passed before him [Moshe] and called out.” Rabbi Yochanan said: If it were not written Scripture, it would be impossible to say it. It teaches that God wrapped Himself as a shali’ach tzibbur [prayer leader] and showed Moshe an order of prayer. He [God] said to him [Moshe]: Every time that Israel sins, they should do before me in accordance with this order and I will forgive them, “God, God”….
How are we to make sense of this anthropomorphic reading of the Biblical narrative? Maharal suggests that Rabbi Yochanan’s physical description is a teaching device to convey a more metaphysical message: The best way for us to come to cleave to God is by adhering to God’s ways, as described by the attributes of mercy. The Divine enwrapping while uttering these attributes represents full focus in prayer. If we can emulate this focus when reciting the attributes, then the recitation can help us realize the Divine presence in our midst.
ספר באר הגולה באר הרביעי יב
לראות הכבוד בעצמו אי אפשר, רק שיהיה למשה דביקות במדותיו, וכאשר יהיה לאדם דביקות במדותיו, אז יתדבק בו יתברך מה שאפשר, ובזה (שם פסוק כג) “וראית את אחורי ופני לא יראו”… ומה שאמר ‘שנתעטף כשליח צבור’, מפני כי העטוף של שליח צבור הוא שלא יהיה לו נטיה ימין ושמאל לשום צד כלל, וזהו העטוף, ואז הקריאה בכוונה לגמרי מתוך עומק הלב ואמתתו…וכאן רצונם לומר שיקרא האדם אל ה’ מבלי פנות אל שום דבר, ואז נמצא השם אליו גם כן, עד שהאדם דבק בו יתברך. ומפני הרגל בני אדם בגשמיות, לא יבינו דבריהם שהם במהות בלי גשמי.
Maharal, Sefer Be'er Ha-gola, Fourth Be'er, 12
It is impossible for him to see the Glory for himself; only for Moshe to cleave to His attributes, and when a person cleaves to His attributes, then God cleaves to him to the extent possible, and in this (Shemot 33:23) “And you will see My back, but My face will not be seen.”…And that which he said, “that He wrapped Himself like a shali’ach tzibbur,” is because the wrapping of a shali’ach tzibbur is in order that he not veer right or left, to any side at all, and this is the wrapping. And then the calling out is fully with intent out of the depths of the heart and its truth…And here they [our sages] mean to say that a person should call out to God without turning to anything, and then God also becomes present to him, until a person cleaves to Him the Blessed. And since people are accustomed to physicality, they would not understand their words, which are essential, without physical [descriptions].
For Maharal, God’s revelation to Moshe provides us with a way to reveal God and make Divine mercy manifest. In the continuation of the Talmudic passage, Rav Yehuda adds another facet to our understanding of the attributes’ power by expounding the Torah’s account of God committing to a covenant after reciting them.
ראש השנה יז:
אמר רב יהודה: ברית כרותה לי”ג מדות, שאינן חוזרות ריקם, שנאמר “הנה אנכי כורת ברית” [שמות לד:י] …
Rosh Ha-shana 17b
Rav Yehuda said: A covenant was hewn for the thirteen attributes, that they do not return empty, for it is said, “Behold I hew a covenant” (Shemot 34:10).
To Rav Yehuda, the attributes themselves are covenantal. Their recitation thus reliably elicits a Divine response, actualizing the attributes of mercy for the whole Jewish people.
Taken at face value, a claim that uttering the thirteen attributes guarantees that prayers will be answered is difficult to understand. Perhaps this is why Rav Amram Ga’on notes that it is not enough merely to utter the words. Rather, their power to invoke the covenant depends on our genuine contrition and submission to God as a community:3
סדר רב עמרם גאון, סדר תענית
ולואי כשהצבור מתקבצין ומתענין ועושין צדקה ומבקשין רחמים ומכוונין את לבם לאביהן, הב”ה [=הקדוש ברוך הוא] מרחם עליהם “ואין מואס תפלתן של רבים” ועונה אותן, שנאמר הן אל כביר לא ימאס [איוב ל”ו, ה’]. וכרת הב”ה [=הקדוש ברוך הוא] ברית עם משה ועם אבותינו שאין חוזרות ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית [שמות ל”ד, י’].
Seder Rav Amram Ga'on, Seder Ta'anit
Would that it were that when the congregation gathers and fasts and performs tzedaka and seeks mercy and direct their hearts to their Father, the Blessed One has mercy upon them and “does not despise the prayer of the masses” and responds to them, as it is said “Behold God is great and does not despise” (Iyov 36:5) And the Blessed One has hewn a covenant with Moshe and with our forefathers that they [the attributes] do not return empty, as it is written “Behold I hew a covenant” (Shemot 34:10).
To truly know God is to recognize the Divine presence and to emulate the attributes of the Divine. Reciting the attributes helps us achieve this knowledge. (To learn more about the attributes and their meaning, we recommend this series by Deracheha’s Halacha Editor-in-Chief, Rav Ezra Bick. For an accessible Hebrew-language edition of Ashkenazi Selichot with commentary, see here.)
Selichot
As we saw above, the Talmud describes the attributes of mercy as an order of prayer, a “seder tefilla.” Selichot is a name for that order of prayer, a liturgical platform for knowing God and finding forgiveness through communal recitation of the thirteen attributes.
More specifically, the term Selichot refers to the piyyutim (liturgical poems) integrating Biblical verses (including verses from the narrative of Moshe’s prayers and God’s forgiveness at the sin of the calf) with recitation of the attributes of mercy, which are followed by viduy, verbal confession, and various penitential prayers. We introduce the service with Ashrei and Half Kaddish, and conclude with a full Kaddish.
Though Selichot are now recited on most fast days as well as in Elul, they likely began only as part of the formal prayers on Yom Kippur. This is fitting because rabbinic tradition identifies the day of receiving the second tablets with Yom Kippur, our ultimate day of forgiveness:
תענית ל:
יום הכפורים – משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות.
Ta'anit 30b
Yom Ha-kippurim – because it includes forgiveness and pardon, the day on which the second tablets were given.
Rabbeinu Asher teaches that there was a Geonic custom to add special entreaties to prayer in the ten days of repentance leading up to Yom Kippur, or even from Rosh Chodesh Elul, which was the beginning of the forty days of entreaty on Har Sinai before receiving the second tablets.
רא”ש ראש השנה ד:יד
אמר לי רב כהן צדק מנהג בשתי ישיבות לומר תחנונים בהני עשרה יומי שבין ר”ה [=ראש השנה] ליום הכפורים וכן אומר רב עמרם ורב האי מנהג לומר תחנונים בהני עשרה ימים בלחוד ושמעינן דמקצת אתרוותא קיימי מראש חודש אלול ואמרי דביה סליק משה להר פעם שלישית ונחת בלוחות שניות ביום הכפורים וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו.
Rosh Rosh Ha-shana 4:14
Rav Kohen Tzedek said to me, it is a custom in both Yeshivot [of Bavel] to recite penitential prayers (tachanunim) in these ten days that are between Rosh Ha-shana and Yom Kippur. And so say Rav Amram and Rav Hai, it is a custom to say penitential prayers especially in these ten days. And we heard that some places hold them from Rosh Chodesh Elul and say that on [that date] Moshe went up to the mountain a third time and came down with the second tablets on Yom Kippur. And whoever increases requesting mercy, it is a merit for him.
Rosh’s son, Ba’al Ha-turim, describing the custom in his era, states that “Selichot” are recited in addition to the penitential prayers, and elaborates on the varying customs of when to recite them. Ashkenazi communities typically begin Selichot on a Motza’ei Shabbat prior to Rosh Ha-shana,4 and Sefardi communities, begin right after Rosh Chodesh Elul,5 and continue through Yom Kippur. (In Chabad custom, Selichot stop at Rosh Ha-shana.6)
טור או”ח תקפא
ויש מי שמרבין לומר סליחות ותחנונים מר”ח [=מראש חודש] אלול ואילך…ואנו מנהגינו כהנך דקיימי מר”ח [=מראש חודש] אלול ומנהג אשכנז כשחל ר”ה [=ראש השנה] ביום ה’ או בשבת אז מתחיל ביום ראשון שלפניו לעמוד באשמורת הבקר ואומרי[ם] סליחות ותחנונים ורוב צבור מתענין ומתפללין תפלת תענית וכשחל ר”ה [=ראש השנה] בב”ג אז מתחילין ביום ראשון בשבוע שלפני השבוע שחל ר”ה [=ראש השנה] להיות בתוכה.
Tur OC 581
There are those who multiply saying Selichot and penitential prayers from Rosh Chodesh Elul and onward…And we, our custom is like those who hold them from Rosh Chodesh Elul, but the custom of Ashkenaz when Rosh Ha-shana falls on a Thursday or Shabbat, is then to begin on the Sunday before it to stand in the [night] watch-time toward morning and say Selichot and penitential prayers. And most of the congregation fasts and recites the prayers of a fast day. And when Rosh Ha-shana falls on Monday or Tuesday, then they begin on Sunday the week before the week during which Rosh Ha-shana falls.
Though the tone and content of different communities’ Selichot vary—most notably in that Sefardi Selichot are overall more upbeat and uniform from day to day than the Ashkenazi traditions’ heartwrenching panoply of piyyutim (liturgical poems)—the varying practices evolved from a common tradition and have much in common. For example, the main Ashkenazi traditions (the customs of Poland, Lithuania, and Bohemia) feature many of the same piyyutim, though they often differ regarding the proper night or order in which to say them.
In a landmark study of the origins of Selichot,7 Professor Shulamit Elitzur explains that a series of prayers and entreaties known as Rachamin—which do not focus on the attributes of mercy and were recited in the wee hours of the night—became conflated at some point with Selichot—the piyyutim revolving around recitation of the attributes, which were originally connected with prayer services:
שולמית אליצור, למקורם של פיוטי הסליחות, תרביץ ד (תשע”ו), עמ’ תקד-תקה.
בתקופת הגאונים בבבל ניכרים שני מעמדים מובחנים: האחד יסודו בשילוב פיוטים בתוך חזרת הש”ץ ביום הכיפורים ובתעניות; ביום הכיפורים – בברכת קדושת היום, וביתר התעניות (כולל תשעה באב) – בברכת ‘סלח לנו’. בין פיוט לחברו אמר הציבור כולו את פסוקי שלוש עשרה מידות הרחמים (שמ’ לד 5–7 ,) כולל קטע פתיחה )’אל מלך יושב על כיסא רחמים’ או חלק מפתיחה זו, למן ‘אל הֹורתנּו’). הפיוטים נתונים תמיד בתוך מסגרת ובה אמירות שונות…פיוטים אלה – ורק הם – מכונים ברוב המקורות העתיקים סליחות… המעמד השני שונה בתכלית: ביסודו אין הוא קשור לתפילות הקבע כלל, ועיקרו בהתכנסויות תפילה ציבוריות באשמורת הבוקר בעשרת ימי תשובה, ולימים גם בימים נבחרים בחודש אלול. מעמד זה נקרא בסידורי הגאונים אשמורות או רחמין, והחומר הליטורגי שבו, במקורותיו הקדומים, שונה מן הסליחות: הוא כולל סדרות ארוכות של פסוקים, תחינות, חלקן בארמית, וקטעי פיוט בתבניות בסיסיות ופשוטות… במרוצת השנים נתאחדו שני המעמדים, ולעתים אף נתערבו עד לבלי הפרד: משלהי המאה העשירית – ואולי מוקדם יותר – עולות עדויות על התכנסויות באשמורות ימי התשובה שכבר שולבו בהן סליחות מפותחות…
Shulamit Elitzur, Toward the Sources of the Piyyutim of Selichot, Tarbitz 4 (2016): 504-505.
In the Ge’onic era in Bavel two distinct services were discernible: One had its foundation in the integration of liturgical poems within the repetition [of the Amida] by theshali’ach tzibbur on Yom Kippur and on fast days; on Yom Kippur, in the beracha of Kiddush Ha-Yom [the sanctity of the day], and on the rest of the fast days (including Tish’a Be-Av) in the beracha “Selach lanu” [forgive us]. Between one liturgical poem and another the entire congregation said the verses of the thirteen attributes of mercy (Shemot 34:5-7), including opening segments (‘El Melech Yoshev al kisei Rachamim’ [God the King who sits on the throne of mercy] or a part of this opening prayer, from “God You taught us”). The liturgical poems are always placed within a framework within which are different utterances…These liturgical poems, and only they, are called “Selichot” in most ancient sources….The second service is completely different: at its basis it is not connected to fixed prayer at all, and its essence is in communal prayer gatherings in the ashmoret ha-boker [night watch-time toward morning] during the ten days of repentance, and at times also on select days in the month of Elul. This service is called in the siddurim of the Ge’onim Ashmorot or Rachamin, and its liturgical material , in its early sources, is different from Selichot: it includes long sequences of verses, petitionary prayers, some of them in Aramaic, and poetic segments in basic and simple structures…In the course of years these two services merged, and sometimes became intermixed to the point of not being able to separate them. From the end of the tenth century, and perhaps earlier, there are testimonies to gatherings of Ashmorot of the days of repentance into which developed Selichot were already integrated…
For example, Selichot and Rachamin are preserved as distinct services, one following the other, in Siddur Rav Sa’adya Ga’on, with some of the hallmark prayers of what we call Selichot (e.g., Adon Ha-Selichot) included in Rachamin.8 In his description of special prayer in Elul, Rambam does not explicitly mention Selichot or the attributes of mercy, and may have had Rachamin in mind:
משנה תורה הלכות תשובה ג:ד
נָהֲגוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְלַעֲסֹק בְּמִצְוֹת מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים יֶתֶר מִכָּל הַשָּׁנָה. וְנָהֲגוּ כֻּלָּם לָקוּם בַּלַּיְלָה בַּעֲשָׂרָה יָמִים אֵלּוּ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בְּדִבְרֵי תַּחֲנוּנִים וּבְכִבּוּשִׁין עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם:
Mishneh Torah Hilchot Teshuva 3:4
The entire house of Israel were accustomed to multiply tzedaka and good deeds and to occupy themselves with mitzvot from Rosh Ha-shana until Yom Kippur, more than all the year. And they were all accustomed to arise at night in these ten days and to pray in the synagogues with words of entreaty and submission until daybreak.
Timing
The ideal timing for Selichot remains that of the Rachamin service, between chatzot (halachic midnight) and dawn. In mystical tradition, this interval is considered an “et ratzon” (a time of favor).
מגן אברהם תקסה:ה
אין לומר קודם חצות לילה שום סליחו[ת]
Magen Avraham 565:5
One should not say any Selichot prior to chatzot ha-layla [halachic midnight].
מגן אברהם תקפא:א
מפני שהקב”ה [=שהקדוש ברוך הוא] שט בי”ח אלף עולמות (ע”ז ג:) ובסוף הלילה שט בעה”ז [=בעולם הזה] והוא עת רצון…
Magen Avraham 581:1
Because God traverses 18,000 worlds (Avoda Zara 3b) and at the end of the night traverses this world, and it is a time of favor…
What if someone cannot recite Selichot in the late night or wee hours of the morning?
Rav Moshe Feinstein, writing in New York, where chatzot (halachic midnight) in Elul can be quite late, permitted reciting Selichot earlier at night in pressing situations:
שו”ת אגרות משה או”ח ב:קה
הרי חזינן שלענין מנהג דסליחות לא סגי בעת רצון דצבור וביהכ”נ [=ובית הכנסת] ועת רצון דעשי”ת [=דעשרת ימי תשובה] אלא צריך גם עת רצון מצד הזמן של הלילה שהוא מחצות ולהלן…אך אם הוא באופן שא”א [=שאי אפשר] מחצות ולהלן ויתבטלו אותו הצבור מסליחות יש להתיר בגדר הוראת שעה גם מתחלה, כי בדברים אלו אין מקור מגמ[רא] אלא הם מדברי רבותינו האחרונים ע”פ [=על פי] ספרי הקבלה שמסתבר שאין בזה ענין איסור אלא שאין מועילין בכח י”ג מדות שיש הבטחה שלא יחזרו ריקם אלא כסתם תפלה…ואם אפשר יכוונו…שעה וארבעים מינוטן בערך קודם חצות.
Responsa Iggerot Moshe OC II 105
Behold we have seen that regarding the custom of Selichot, it is not enough that there is a time of favor of the community and the synagogue, and a time of favor during the ten days of repentance, rather one also needs the time of favor from the perspective of the time of night, which is from chatzot and onwards…But if it is in a manner that it is impossible from chatzot and onward, and this tzibbur will not recite Selichot, one should permit as a temporary ruling even from the outset [to pray earlier at night], for in these matters there is no source in the Talmud, rather they are from the words of our later halachic authorities in accordance with the works of kabbala that it follows that there is not matter of prohibition here rather that they [the thirteen attributes in an early recitation] do not take effect with the power of thirteen attributes that are promised not to return empty, but rather as regular prayer…And if it is possible, they should aim for…approximately one hour and forty minutes before chatzot…
Alternatively, Rav Ovadya Yosef permits reciting Selichot prior to Mincha, as he occasionally saw practiced:
שו”ת יחוה דעת א:מו
נראה שמותר לומר סליחות וי”ג מדות לפני מנחה, שהרי מעשים בכל יום שאנו אומרים וידוי וי”ג מדות ונפילת אפים בתפלת המנחה…וכן ראיתי אנשים מיראי ה’ וחושבי שמו שנוהגים לומר באלול סליחות לפני תפלת מנחה. ויש להם על מה שיסמוכו. אלא שהסליחות שנאמרות באשמורת הבוקר אין ערוך אליהם שאז היא עת רצון והתעוררות מדות הרחמים.
Responsa Yechaveh Da'at I:46
It seems that it is permissible to say Selichot and the thirteen attributes before Mincha, for it is an everyday occurrence that we say viduy and the thirteen attributes and Tachanun at Mincha…And so I have seen God-fearing people who have the practice to say Selichot in Elul prior to Mincha. And they have on what to rely. But the Selichot recited in the night-watch towards morning, nothing is more valuable than them, for then is a time of favor and arousal of the attributes of mercy.
Current practice in many communities is to recite Selichot just prior to Shacharit, even if that is after dawn, in part out of concern that a late night will impair participants’ functioning during the day, including performance of mitzvot. Nevertheless, the preferred time for Selichot is still the second half of the night, between chatzot and dawn9. Rav Eliezer Melamed summarizes:10
פיניני הלכה, ימיםי נוראים, ב:ו
בדורות האחרונים אנשים רגילים לשכב לישון בשעות מאוחרות בלילה, וזמן הקימה המקובל הוא בין שש לשבע, כשעתיים לאחר אשמורת הבוקר, ואם יקומו באשמורת, יהיו עייפים במשך כל היום, ועבודתם ולימודם עלולים להיפגע. ולכן רבים נוהגים לקום כיום לסליחות כשעה או חצי שעה לפני השעה שהם רגילים להתפלל שחרית. ואף שכבר עלה השחר, השעה עדיין ראויה לאמירת סליחות. ואם יוכלו לומר סליחות אחר חצות הלילה, עדיף. ובכל אופן צריך להיזהר שאמירת סליחות לא תגרום לעייפות כזו שתפגע ביכולתו של האדם לקיים את חובותיו כלפי עבודתו או תלמודו.
Peninei Halacha, Yamim Nora'im, 2:6 (Official translation)
Nowadays, people generally go to sleep relatively late, and wake up between six and seven in the morning, which is generally about two hours after the end of the last ashmoret in Israel. Were they to get up during the ashmoret, they would be tired all day and their work or studies would likely suffer. Therefore, many people wake up a half hour or an hour earlier than their usual time and recite Seliḥot before Shaḥarit. Even though it is past dawn, Seliḥot may still be recited then. Nevertheless, it is better to recite Seliḥot after midnight when possible. In any case, a person should make sure that the recitation of Seliḥot does not leave him so exhausted that he cannot meet all his work or study obligations.
Women’s Recitation
Selichot in Elul have developed an independent liturgical structure to go along with their distinct timing. This structure is akin to the structure of a full “order of prayer,” and has halachic ramifications:
לבוש או”ח תקפא:א
אף על גב שבכל ימות השנה אין אומרים תתקבל אלא אחר תפלת שמונה עשרה, שכן הוא משמעות לשון צלותהון שפירושו תפלה, וסתם תפלה רצה לומר תפלת שמונה עשרה, שאני סדר הסליחות שנתקנו כולם על סדר התפלה של כל היום, כי הפסוקים שקודם הסליחות הם כנגד פסוקי דזמרה, והסליחות עם הי”ג מדות שאומרין בין כל אחת ואחת הם במקום תפלת י”ח, שעיקר התפלה הוא י”ג מדות, ואח”כ [=ואחר כך] נופלין על פניהם כמו אחר כל התפילות ומסיימין ואנחנו לא נדע, לכך אומרים אחריהם קדיש שלם עם תתקבל כמו אחר גמר כל תפלות השנה.
Levush OC 581:1
Even though all the days of the year we only recite [Kaddish with] titkabel [tzelot’hon] after the Shemoneh Esrei prayer, for that is the connotation of “tzelot’hon,” which means tefilla, and the term tefilla refers to Shemoneh Esrei, the order of Selichot is different, for they were all enacted in accordance with the order of daily tefilla: For the verses that come before Selichot correspond to Pesukei De-zimra, and the Selichot with the thirteen attributes interspersed are in place of the Shemoneh Esrei prayer, for the essence of the tefilla is the thirteen attributes, and afterwards they recite Tachanun as after all tefillot, and finish with “va’anachnu lo neda” [“but we don’t know”]; therefore, we recite a full Kaddish with titkabel after them, as after the completion of all the prayers of the year.
Levush views the recitation of the attributes of mercy as parallel to reciting Shemoneh Esrei. This comparison can explain why Kaddish is recited following Selichot as it is following prayers. This parallel also speaks to the essential nature of Selichot.
We’ve learned that women are obligated in prayer, and more specifically in Shemoneh Esrei, because prayer is fundamentally an act of seeking Divine mercy, and it is critical for all of us to pray for ourselves as well as for the community. As we’ve seen, the key reason for reciting Selichot overlaps with this essential reason for reciting prayer. However, unlike prayer, as Tur (above) notes, reciting Selichot is a custom and not a mitzva. Does that custom, then, apply to women?
Rema rules that a woman may attend synagogue on the Yamim Nora’im while in nidda, even in locales when women in nidda did not customarily attend synagogue, because all other women would attend. (See more here.) In his comments on this ruling, Magen Avraham applies it to women attending Selichot:
רמ”א או”ח פח:א
הגה: יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר, (הגהות מיימוני פ”ד) וי”א [=ויש אומרים] שמותרת בכל, וכן עיקר (רש”י הלכות נדה), אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. ובימי לבון נהגו היתר. ואפילו במקום שנהגו להחמיר, בימים נוראים וכה”ג [=וכהאי גוונא], שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, מותרין לילך לבהכ”נ [=לבית הכנסת] כשאר נשים, כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ (פסקי מהרא”י סי’ קל”ב).
Rema OC 88:1
Gloss: There are those who wrote that a woman in nidda while actively bleeding should not enter a synagogue or pray or mention God’s name or touch a Torah scroll (Hagahot Maymoniyyot 4). And there are those who say that she is permitted in everything, and this is the fundamental [halacha] (Rashi, Laws of Nidda), but the custom in these countries is like the first view. And during her white [clean] days they were accustomed to permit. And even in a place where they were accustomed to be stringent, on the Yamim Nora’im and the like, when many gather to go to synagogue, they are permitted to go to synagogue like the rest of the women, for this is a great sorrow for them that everyone gathers and they should stand outside.
מגן אברהם פח:ג
בימים נוראים – נראה דמיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה”ג [=כהאי גוונא]…
Magen Avraham 88:3
“On the Yamim Nora’im” – It seems that from the first day of Selichot and onwards is called Yamim Nora’im for all of these cases….
Magen Avraham strongly implies that women had the custom of attending Selichot. Indeed, a late-fifteenth-century printed edition of Selichot in Italy bears the signature of a contemporary woman and of another woman a few centuries later, presumably because they prayed from it.11 Some collections of techines, women’s folk prayers, include recitations for the days of Selichot, presumably in lieu of formal Selichot, a further indication of women’s interest.
Still, since women’s custom regarding Selichot varies widely, with many women attending only on the first night, Rav Gavriel Ciner suggests that Magen Avraham may have referred specifically to a non-binding custom:12
נטעי גבריאל הלכות ראש השנה י הערה כו*
הנה לא מבואר בשום פוסק לחייב הנשים לקום לאמירת סליחות…אכן עי[ין] במג”א סי’ פ”ח סק”ג ושו”ע [=ושלחן ערוך] הרב ס”ב שאשה נדה רשאית לילת[ך] לביה”כ [=לבית הכנסת] מיום א’ דסליחות ואילך מטעם שרבים מתאספים לילך לביהכ”נ [=לבית הכנסת] ויהי[ה] להם עצבון גדול שהכל מתאספין והן יעמדו בחוץ עיי”ש [=עיין שם], הרי שמנהג קדום היה שנשים יבואו לאמירת סליחות. מ”מ י”ל [=מכל מקום יש לומר] דלא קבלו עליהם בתורת חיובא, ובכמה מקומות נתפשט המנהג היה שנשים יבואו רק ביום א’ דסליחות.
Nit'ei Gavriel, Laws of Rosh Ha-shana 10, note 26*
Behold it is not clearly stated in any halachic authority to obligate women to get up for the recitation of Selichot…Indeed look at Magen Avraham 88:3 and Shulchan Aruch Ha-Rav 62, that a woman in nidda is permitted to go to synagogue from the first day of Selichot and onwards “for the reason that many gather to go to synagogue and it will be for them a great sorrow that all gather and they should stand outside.” Therefore, the olden custom was that women would come to the recitation of Selichot. In any case, one can say that they [women] did not take it upon themselves under the legal category of obligation, and in a number of places the custom spread that women would come only on the first day of Selichot.
Where there is not a clear custom for women to attend, there is room for a woman to make her own decisions regarding reciting or attending Selichot.
רב דוד אועירבאך, הליכות ביתה ז:ב
אין הנשים חייבות באמירת סליחות בכל ימי השנה [הערה ב: הואיל וזה רק מצד מנהג], ויש הנוהגות לבוא לביה”כ [=לבית הכנסת] לאמירת סליחות בימים נוראים.
Rav David Auerbach, Halichot Beitah 7:2
Women are not obligated in reciting Selichot on all days of the year [Note 2: since it is only a custom], but there are those who have the custom to come to synagogue for the recitation of Selichot during the Yamim Nora’im.
Although many women omit recitation of Tachanun when praying, Rav Ezra Bick (in a personal communication to Deracheha) maintains that it is especially important to recite Tachanun at the end of Selichot if recited in a minyan. This is because Moshe Rabbeinu’s immediate response to hearing the thirteen attributes of mercy was to bow down and prostrate himself on the ground:
שמות פרק לד:ח
וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:
Shemot 34:8
And Moshe hurried and prostrated to the ground and bowed down:
In a minyan (some would say, in the presence of a sefer Torah),13 we can emulate Moshe’s response to the attributes of mercy at Tachanun at the conclusion of Selichot, by falling on our faces.
Selichot and Minyan
A wide range of people find it difficult or impossible to attend Selichot services late at night or early in the morning. What of individuals who wish to recite Selichot but cannot attend minyan, or communities that cannot gather ten men for Selichot? This question is addressed often in halachic literature, presumably because it has arisen frequently.
The Talmudic statement about the thirteen attributes of mercy describes God as wrapped in a tallit as a “shali’ach tzibbur,” prayer leader, revealing an order of prayer to be recited by “Israel.” The passage conveys an assumption of communal prayer, and might suggest the need for a minyan when reciting the attributes.
To see how the Ge’onim develop this idea, let’s look again at the passage from Seder Rav Amram Ga’on, this time adding in more of the context:
סדר רב עמרם גאון סדר תענית
והכי אמר רבינו רב נתן שאין מנהג אצלינו לומר שלש עשרה מדות אלא בצבור ואין רשות ליחיד לומר אותן בתפלתו אלא בצבור. ולואי כשהצבור מתקבצין ומתענין ועושין צדקה ומבקשין רחמים ומכוונין את לבם לאביהן, הב”ה מרחם עליהם ואין מואס תפלתן של רבים ועונה אותן, שנאמר הן אל כביר לא ימאס [איוב ל”ו, ה’]. וכרת הב”ה ברית עם משה ועם אבותינו שאין חוזרות ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית [שמות ל”ד, י’]. לפיכך אין אומרין אותן אלא בצבור.
Seder Rav Amram Ga'on, Seder Ta'anit
Thus said Rabbeinu Natan, that our custom is only to recite the thirteen attributes in a tzibbur, and a yachid [individual] is not permitted to recite them in his tefilla, only in the tzibbur. And would that it were that when the tzibbur gathers and fasts and does tzedaka and seeks mercy and direct their hearts to their Father, the Blessed One has mercy upon them and “does not despise the prayer of the masses” and responds to them, as it is said, “Behold God is great and does not despise” [Iyov 36:5]. And the Blessed One has hewn a covenant with Moshe and with our forefathers that they [the attributes] not return empty, as it is said “Behold I hew a covenant” [Shemot 34:10]. Therefore, we only say them in a tzibbur.
Rav Natan understands the recitation of the thirteen attributes of mercy as fundamentally communal, since it is the teshuva and prayer of a community that take on covenantal proportions. Therefore, he rules that the attributes may not be recited in prayer without a tzibbur.
Sefer Ha-minhagim offers a different explanation for reciting the thirteen attributes only in a tzibbur, in the name of twelfth-century Ashkenaz authority Rav Eliezer of Metz. This position is based on the once common practice of reciting Selichot as part of the shali’ach tzibbur‘s repetition of the Amida prayer:
ספר המנהגים (קלויזנר) ג
ורבינו אליעזר ממיץ אומר דווקא תוך י”ח ברכות אין לומר ביחיד אלא בציבור, שאין רשאי להפסיק בי”ח ברכות, אבל כשאין הפסק בתוך י”ח ברכות, כגון זה ובי’ ימי תשובה רשאי לומר י”ג מדות וכן אנו נוהגין.
Sefer Ha-minhagim, Klausner, 3
Rabbeinu Eliezer of Metz says specifically within Shemoneh Esrei one does not recite [the attributes] as an individual but rather with a tzibbur, for one [an individual] is not permitted to interrupt within the eighteen berachot, but when there is no interruption within the eighteen berachot, like this [recitation in a tzibbur’s repetition of Shemoneh Esrei] and on the ten days of teshuva, it is permissible to recite the thirteen attributes [as an individual], and so we practice.
On this view, the essential concern is with an individual interrupting their recitation of the Amida to say the thirteen attributes. It would not apply to Selichot recited outside of the daily prayer service, which is how we say them during Elul and aseret yemei teshuva.
Typically, in halachic discussions of prayer, the term tzibbur refers to a group including a minyan of men, and yachid refers to praying without a minyan. Rav Eliezer of Metz’s use of the term tzibbur clearly assumes the presence of a minyan, as required for a repetition of Shemoneh Esrei. Tur similarly understands Rav Natan as requiring a minyan, and then challenges this ruling.
According to Tur, one praying be-yachid, without a minyan, may recite any Biblical verses, including the thirteen attributes. A minyan should only be required for a davar she-bikdusha (an element of prayer that is halachically defined as a sanctification of God’s name, which we discuss here):
טור או”ח תקסה
כתב רב נתן שאין מנהג ליחיד המתענה לומר י”ג מדות ואיני יודע מה חשש יש בדבר שהרי אינו אלא כקורא בתורה שהרי לא אמרו חכמים אלא כל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו:
Tur OC 565
Rav Natan wrote that the custom is for the individual fasting not to say the thirteen attributes, and I don’t know what concern there is in the matter, for it is only like one reading from the Torah, for our sages said only that every davar she-bikdusha, such as Kaddish and Kedusha and Barechu [requires a minyan].
However, Rashba (Tur’s contemporary) argues the opposite. He agrees with Rav Natan that one praying be-yachid may not recite the attributes in prayer, and asserts that reciting them is similar to a davar she-bikdusha. He also does not draw a distinction between recitation within the Shemoneh Esrei and outside it.
שו”ת הרשב”א א:ריא
מה שאמרת אם אומר שלוש עשרה מדות ביחיד? תשובה מסתברא לי שכל שאומרן דרך תפילה ובקשת רחמים אין נאמרין ביחיד וכדבר שבקדושה הן. כמו שאמרו באגדה נתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראהו למשה בסיני. ואמר כל זמן שישראל חוטאין כשיגיע עת צרה יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. אבל אם בא לאמרו כך דרך קריאה בעלמא אומר…
Responsa of Rashba 1:211
That which you said, if one says the thirteen attributes [when praying] be-yachid? Response : It makes sense to me that everything we say by way of tefilla and seeking mercy, we don’t say be-yachid and are akin to a davar she-bikdusha. As they [our sages] said in the midrash: God wrapped Himself like a shali’ach tzibbur and revealed it to Moshe at Sinai. And it said whenever Israel sins, when a time of trouble arrives, they should do before me like this order and I’ll forgive them. But if he comes to say this [the attributes] merely in the way of reading [from the Torah], he does say it…
Rashba adds, though, that one praying be-yachid may recite the thirteen attributes in the same manner in which one reads them from a Torah, like other verses. This position is a bit paradoxical, since the individual’s motivation for reciting the verses is to pray, while the justification for reciting them is that they can be said in a non-prayerful manner. One possible virtue of Rashba’s suggestion, though, is that it makes it intelligible for someone praying be-yachid to recite the piyyutim of Selichot that allude to the thirteen attributes.
Shulchan Aruch follows Rashba, using even stronger language. He maintains that recitation of the thirteen attributes on a fast day is not just like a davar she-bikdusha, but is a davar she-bikdusha, which thus requires a minyan.
שולחן ערוך או”ח תקסה:ה
אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, דדבר שבקדושה הם; אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא, אומרם. הגה: וכן אין ליחיד לומר סליחות או ויעבור (מהרי”ל בשם א”ז).
Shulchan Aruch OC 465:5
The individual is not permitted to say the thirteen attributes in the manner of prayer and seeking mercy, for they are a davar she-bikdusha. But if he comes to say them merely in the way of reading [from the Torah], he says them. Rema: And thus an individual should not say Selichot or Va-ya’avor [the beginning of the verse].
While Shulchan Aruch’s ruling leaves room for individuals, or groups without a minyan, to recite the rest of Selichot (aside from Kaddish), Rema here rules that an individual should not recite Selichot at all , and specifies that this includes recitation of “Va-ya’avor,” the beginning of the passage of the thirteen attributes of mercy.
We can trace Rema’s ruling to Or Zarua, who seems to record a more extreme version of the Ge’onic tradition:
ספר אור זרוע חלק ב – הלכות תשעה באב סימן תטז
כתוב בדברי הגאונים דאין היחיד אומר סליחות כלל ואינו אומר ויעבור לפי שא”א [=שאין אומרים] י”ג מדות ביחיד אלא בצבור שכך אמרו חכמים ברית כרותה לי”ג מדות שאינן חוזרות ריקם.
Or Zaru'a II Laws of Tish'a Be-Av 416
It is written in the words of the Ge’onim that the yachid does not say Selichot at all and does not say “Va-ya’avor” since we do not say the thirteen attributes be-yachid, but only in the tzibbur. For thus said the sages, a covenant was hewn for the thirteen attributes that they not return empty.
How can we make sense of the idea that one praying be-yachid could not recite Selichot? Does that mean that in this situation one could not say Selichot at all?
Magen Avraham suggests that this view follows that of Rabbi Eliezer of Metz, and thus only prevents one praying be-yachid from reciting Selichot within Shemoneh Esrei:
מגן אברהם תקסה:ו
ולי נראה דלא יאמר באמצע תפלות י”ח
Magen Avraham 565:6
It seems to me that he not say [Selichot specifically] in the middle of Shemoneh Esrei.
אליה רבה תקסה:ו
י”ג מדות וכו’. ומשמע אפילו בעשרת ימי תשובה, ודלא כמנהגים [טירנא סליחות עמוד צה], וכ”מ [=וכך משמע] בספר תניא דף ק”ב [סי’ עב ד”ה וכשמשכימין] (ושל”ה) [ושבלי הלקט] דף קכ”ו [סי’ רפד
Eliya Rabba 565:6
Thirteen attributes etc. And it implies even during the ten days of repentance, and not like Sefer Minhagim. And so it implies in Tanya [rabbati] p.102 and Shibbolei Ha-leket p. 126.
ט”ז או”ח תקסה:ה
וצ”ל [=ןוצריך לומר] דאיסור הוא משום שמזכיר בסליחות וזכור לנו היום ברית שלש עשרה וכן בהרבה סליחות נמצא שמזכיר זכות שלש עשרה מדות ואותן אין לאומרם אף בלא ויעבור אבל אותן סליחות שאין נזכר בהם שלש עשרה מדות ודאי יכול יחיד לאומרם ואין בזה חשש כנלע”ד [=כך נראה לפי עניות דעתי]:
Taz OC 565:5
One must say that the prohibition is because one mentions in Selichot “and remember for us today the covenant of the thirteen attributes” and similarly, in many Selichot, one finds oneself mentioning the merit of the thirteen attributes, and those [sections] one should not say [be-yachid] even without “Va-ya’avor.” But those Selichot in which the thirteen attributes are not mentioned, certainly an individual can say them and there is no concern, so it seems in my humble opinion.
His father-in-law and teacher, Bach, understands Rema’s ruling as more limited. When Rema states that one praying be-yachid may not recite Selichot at all, perhaps he means specifically to rule out recitation of Selichot with the attributes, along with the full verse containing them. But other coherent entreaties including the entreaties of Rachamin may be recited by anyone:
ב”ח או”ח תקסה:ד
ויראה לי דבסליחות בלא ויעבור אין שום איסור דאינו אלא תחנונים בעלמא ודברי האור זרוע צריך לפרש דהכי קאמר אין ליחיד לומר סליחות כנהוג עם ויעבור שזה ודאי אסור ולא משום סליחות אלא משום ויעבור שהרי אומר ויעבור דרך תפלה ובקשת רחמים אלא אפילו ויעבור לחוד בלא סליחות נמי אסור ולא תימא דהוי כדרך קריאה בעלמא…מאחר שעיקר כוונתו לבקש רחמים
Bach OC 565:4
It seems to me that in Selichot without Va-ya’avor there is no prohibition [for the individual], for they are only mere entreaties, and one must interpret the words of Or Zarua that he said thus, an individual may not say Selichot as is customary with Va-ya’avor, for this is certainly prohibited, and not because they are Selichot [per se] but rather because of Va-ya’avor, for behold he says it in the way of prayer and seeking mercy. But even Va-ya’avor on its own without Selichot is also prohibited [to one praying be-yachid] and one should not say that it is merely in the way of reading [from the Torah] …since the essence of his intent [in saying it] is to seek mercy.
Bach adds that Rema and Or Zarua may intend to preclude the individual from reciting the attributes of mercy as one would when reading from the Torah (as Rashba suggests), because of the paradox involved in doing so.
Aramaic Sections
Reciting the thirteen attributes is not the only issue that arises for those reciting Selichot without a minyan. Some of the Aramaic prayers in the concluding portion of the Selichot service also raise questions, because the Talmud teaches that one praying be-yachid should not pray in request to God in Aramaic:
סוטה לג.
והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, דאמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי – אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי! …הא ביחיד…
Sota 33a
Behold Rav Yehuda said: A man should never ask [God] for his needs in the Aramaic language, for Rabbi Yochanan said: Whoever asks [God] for his needs in the Aramaic language, the ministering angels don’t give heed to him, since the ministering angels don’t know the Aramaic language….This is for [one praying] be-yachid.
Discussion of angels can be challenging to understand. Lest we think that this passage means that the individual prays to angels, Rashi explains that individuals merely require the assistance of the ministering angels in making their requests of God heard, while those participating in communal prayer do not:
רש”י סוטה לג.
יחיד – צריך שיסייעוהו מלאכי השרת, ציבור לא צריכי להו דכתיב (איוב לו) הן אל כביר לא ימאס אינו מואס בתפלתן של רבים.
Rashi Sota 33a
An individual – needs the ministering angels to help him. A tzibbur does not need them, for it is written “Behold God is great and does not despise”, He does not despise the prayer of the many.
In light of the Talmudic discussion, Tanya Rabbati rules that one praying be-yachid reciting Selichot should omit the sections in Aramaic:
רב יחיאל בן יקוטיאל הרופא, תניא רבתי ענין תשובה והלכות ר”ה, סדר מנהג המעמדות
ויש מקשין לפי שאומר אותן הבקשות בלשון ארמית …ואמרו השואל צרכיו בלשון ארמית אין נזקקין לו: הא לא קשיא מידי דביחיד לא ישאל צרכיו בלשון ארמית: אבל בצבו[ר] מותר. ומסתברא היכא דליכא מניין י’ שאין לומר אלו הבקשות בלשון ארמית לפי שיש מן המלאכים שאין מכירין בלשון ארמית ואין נזקקין לו. שהרי המלאכים המצווין עליו לשומרו אינן מבינין אלא לשונו: אבל המלאכים המסורין לצבור מבינין בכל לשון: לפיכך אומר אותן בצבור:
Rav Yechiel ben Yekutiel Ha-rofe, Tanya Rabbati, Repentance and Laws of Rosh Ha-shana, Seder Minhag Ma'amadot
There are those who question, since one says these requests [following Selichot] in Aramaic …and they [the sages] said one who asks for his needs in Aramaic they do not heed him. This is not difficult at all, since when [praying] be-yachid, one should not ask his needs in Aramaic, but in a tzibbur it is permissible. And it makes sense where there is no minyan of ten that one should not recite these requests in Aramaic, since there are those among the angels who don’t know Aramaic and do not heed him, for behold the angels commanded over [an individual] to protect him only understand his language. But the angels given over to the tzibbur understand every language, therefore one says them in a tzibbur.
A number of halachic authorities, including Eliya Rabba and Mishna Berura, who cites him, rule accordingly.16
Other authorities permit one praying be-yachid to recite these sections, since a native Aramaic speaker would be permitted to pray in Aramaic and since the early halachic discussion of distinguishing between individual and communal Selichot makes no note of them.
כף החיים תקפא:כו
לא ידענא מה הוי אם לא יבינו המלאכים וכי מי שלשונו לשון ארמי ושואל צרכיו מאתו ית[ברך] בלי שום אמצעי .וכ”מ [=וכך משמע] מסתמיות דברי הפו[סקים] שכתבנו לעיל סי’ תקס”ה סעי’ ה דכל הסליחות יחיד יכול לאומרם חוץ מי”ג מדות…
Kaf Ha-chayyim 581:26
I don’t know what it matters if the angels don’t understand, for doesn’t one whose language is Aramaic ask for his needs from God without any intermediary. And so it seems from the lack of specification in the words of the halachic authorities that we wrote above 565:5, that an individual praying can say all Selichot except for the thirteen attributes…
In Practice
In practice, many halachic authorities follow the approaches of Shulchan Aruch and Bach to permit individuals or groups without a minyan to recite Selichot, omitting prayerful recitation of the thirteen attributes:
משנה ברורה תקסה:יג
חזר ושנה הרמ”א בשם או”ז [=אור זרוע] דאפילו סליחות לחוד ג”כ [=גם כן] אין לומר ביחיד אבל האחרונים תמהו על עיקר הדין דלמה לא יאמר היחיד סליחות דהוא תחנונים בעלמא והסכימו דסליחות בלא י”ג מדות יכול יחיד לומר:
Mishna Berura 565:13
Rema went back and repeated in the name of Or Zaru’a that even Selichot themselves one also should not say be-yachid, but the later authorities question the essence of this law, for why should an individual not recite Selichot, which are mere entreaties, and they agreed that an individual can recite Selichot without the thirteen attributes.
Rav Moshe Feinstein rules that one can still say the thirteen attributes of mercy, as one would say them when reading from the Torah or learning, as suggested by Rashba and Shulchan Aruch:
שו”ת אגרות משה יו”ד ג:כא
ובדבר י”ג מדות ביחיד העיקר שיאמר כל הפסוק עד רבעים וגם דוקא בלא ניגון דתחנונים אלא כלומד בתורה שאם דרכו בקריאת פסוקי התורה בטעמים בהניגון הרגיל צריך לומר בניגון ההוא ואם כשלומד פסוקי התורה קורא אותם בניגון אחר שיותר נקל לפניו רשאי לקרא בניגון של הלמוד פסוקים שהורגל שלא יראה כמתפלל.
Responsa Iggerot Moshe YD 3:21
Regarding the matter of the thirteen attributes when praying be-yachid, the fundamental halacha is that one say the entire verse until “ribei’im” [fourth generation] and also specifically not with the tune of entreaty but as one who learns Torah, for if he normally reads verses of the Torah with the usual cantillation, he must say them with that tune, and if when he learns Torah verses he reads them with a different tune that is easier for him, he may read with the tune of learning verses to which he is accustomed, that he not appear as one praying.
Rav Moshe allows for reciting the verse as one would read it while studying Torah, even if not with the traditional cantillation. He also insists on reciting the full verse, as one usually should while learning,17 rather than stopping before the end of the verse, as is more tolerated in prayer. The end of the verse, which discusses the consequences of sin being born by future generations, is omitted from Selichot when recited with a minyan.
Others, including Ben Ish Chai, allow for saying the attributes in this context leaving the end of the verse off, since the pause one makes then is only one word after the cantillatory mark known as an etnachta, which is the traditional place to pause mid-verse:
שו”ת רב פעלים א או”ח יא
…על אמירת ויעבור בטעמים ליחיד, דהוי כקורא בתורה, ששם בתיבת וחטאה יש אתנח, ונמצא שם פסקיה מרע”ה [=משה רבינו עליו השלום] לפסוקא, ואומר היחיד רק תיבת ונקה מן הפסוק שאחריו, ובתיבה אחת אין חשש כלל הנז’, והוא ישוב נכון.
Responsa Rav Pe'alim OC 1:11
Regarding saying “Va-ya’avor” with cantillation for the individual, which is like reading from the Torah, that there is a cantillatory pause [etnach] at the word “ve-chata’ah“, and it works out that Moshe Rabbeinu made a break in the verse there, and the individual recites only the word “ve-nakeh” from the following clause, and with one word there is no concern of what was mentioned [creating a new break in a verse], and this is a correct resolution.
An individual woman, a group of women, or a mixed group reciting Selichot with no minyan available can thus recite Selichot in full, with the exception of Kaddish, modifying the recitation of the thirteen attributes of mercy so that they are said in the mode of Torah study, and perhaps reciting the end of the verse to make that clear.18
One who usually bows at the words “Va-ya’avor Hashem al panav” would not do so without a minyan. As above, there is a difference of opinion regarding reciting the Aramaic sections without a minyan.
If said with contrition and focus on God’s mercy in this context, reciting the attributes of mercy (or contemplating them meditatively) may still lead to revealing the Divine presence in its mercy, even if not as they do when said as entreaty in the presence of a minyan. Even when the attributes are fully omitted, a gathering in prayer and entreaty at this time of year has independent value as the original Rachamin service did.
Who Leads
The depiction of God reciting the attributes as a shali’ach tzibbur suggests that the person leading Selichot with a minyan is considered a shali’ach tzibbur. Rabbeinu Meshulam says this explicitly:
ספר המנהגים (קלויזנר) ג
רבינו משולם אומר די”ג מדות אין לומר ביחיד כשמתפלל סליחות, מדאמרי[נן] הקדוש ברוך הוא נתעטף כש”צ [=כשליח ציבור] ולמדו למשה, ש”מ [=שמע מינה] אין לומר רק לש”צ [=לשליח ציבור] בציבור.
Sefer Ha-minhagim (Klausner) 3
Rabbeinu Meshulam says that one praying be-yachid should not recite the thirteen attributes when praying Selichot, since we say God wrapped Himself like a shali’ach tzibbur and taught it to Moshe, we learn from this that only a shali’ach tzibbur in a tzibbur says them.
In practice, though many praying be-tzibbur say the attributes of mercy in unison, the shali’ach tzibbur of Selichot still recites Va-ya’avor alone and leads from Kaddish to Kaddish.
Taking the idea that the leader of Selichot is a shali’ach tzibbur a step further, Kolbo mentions a custom for the shali’ach tzibbur of Selichot to serve as shali’ach tzibbur for the daily prayers as well:
ספר כלבו סה
וגם יש מקומות שנהגו שמי שמתפלל באשמורת יתפלל אמש ערבית וגם מתפלל בבוקר בשחרית
Kolbo 65
Also there are places which had the practice that one who prays in the night-watch [toward morning] should [lead] pray[ing] Ma’ariv the night before and also [lead] pray[ing] in the morning at Shacharit.
Kolbo takes it as a given that a shali’ach tzibbur for Selichot could serve as shali’ach tzibbur for other prayers. This idea also follows from the comparison that the Gemara draws between the thirteen attributes and an order of prayer, and that Levush develops into a comparison between the attributes and Shemoneh Esrei. (Quoted again below, along with the next point.) It is thus unsurprising that Levush recommends appointing a shali’ach tzibbur for Selichot who would be fitting for Yamim Nora’im.
לבוש או”ח תקפא:א
והסליחות עם הי”ג מדות שאומרין בין כל אחת ואחת הם במקום תפלת י”ח, שעיקר התפלה הוא י”ג מדות…באלו הימים שאנו תלויין בדין צריך כוונה גדולה, לפיכך ידקדקו לחזור אחר ש”ץ היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים טובים שאפשר למצוא שיתפלל סליחות וימים נוראים
Levush OC 581:1
…The Selichot with the thirteen attributes interspersed are in place of the Shemoneh Esrei prayer, for the essence of the tefilla is the thirteen attributes…On these days on which we are suspended in judgment one needs great intent, therefore they should be careful to seek after a shali’ach tzibbur who is most fitting and greatest in Torah and good deeds that it is possible to find to pray for Selichot and the Yamim Nora’im
Rema cites both of these comments,19 which indicates that he, too, considers the role of shali’ach tzibbur for Selichot as consistent with the role of shali’ach tzibbur for other tefillot with a minyan.
In our piece on tefilla be-tzibbur, we explore why a woman may not serve as shali’ach tzibbur for the repetition of Shemoneh Esrei, and for services as a whole. The comparison of Selichot to a classic prayer service, and specifically of the attributes of mercy to Shemoneh Esrei, explains why women do not serve as shali’ach tzibbur for Selichot in traditional Orthodox synagogues.
In the same piece, we look at whether there is room for a woman to lead a davar she-bikdusha when a minyan is present, or otherwise to lead a minyan in prayers where the leader is not acting as a formal agent for the community. At first glance, these might seem relevant here, since Shulchan Aruch follows the view that the attributes are a davar she-bikdusha and since Selichot are not an obligatory prayer on the level of Shemoneh Esrei. However, as above, the comparison between prayer and Selichot has been widely accepted, and this leads to having only one leader for each day’s Selichot, a male eligible to recite all of its components (including Kaddish and the attributes) as well as other prayer services.
It is permissible for a woman to lead a group of other women in a Selichot service, modified to account for the lack of a minyan (e.g., without Kaddish, and with the attributes recited as one would when reading from a text, or skipped, or meditatively contemplated in silence). In many ways, such a gathering is reminiscent of the Rachamin service recited faithfully at this time of night in aseret yemei teshuva during the Ge’onic era—a service which was highly valued, but did not center around Selichot.
How should women relate to Selichot?
By reciting Selichot daily during Elul and the aseret yemei teshuva, we enter a mode of penitence and entreaty that builds up to the intensity of Rosh Hashana and Yom Kippur. On fast days as well, reciting Selichot heightens our awareness of the ta’anit and its message and inspires teshuva, and can be especially significant for those who are exempt from fasting. Selichot play an important spiritual function for all Jews, regardless of gender, so much so, that in recent years Selichot tours and Selichot concerts have become popular.
As we have seen, attending the Selichot service on the first night is customary for women in many communities. On other nights or mornings, women may still find it meaningful to join Selichot at synagogue. While the timing can be very challenging for some, others may find it easier to make it to Selichot than to most other services. (For example, in a community with Selichot services at different times, one spouse might attend at night when the children are sleeping and the other can join a minyan for Selichot in the morning before Shacharit.)
We strongly encourage all synagogues to facilitate and encourage women’s attendance – minimally, by ensuring that the women’s section is unlocked, lit, and empty of men, and that any Selichot books provided for men are provided for women as well.
Women may also choose to create all-women’s gatherings in which to focus more on singing entreaties of Rachamin than on the thirteen attributes of mercy, modifying the service to omit Kaddish and possibly chanting the attributes as when reading from the Torah or, alternatively, reading and meditating on them silently.
Deracheha’s partner institution, The Stella K. Abraham Beit Midrash for Women at Migdal Oz, has devised a third model to connect women to Selichot. Selichot are recited each night, drawing hundreds of women to the Beit Midrash. They are oriented primarily to the women’s spiritual needs and song, although a minyan of men is also present to facilitate the recitation of the full Selichot service including the attributes of mercy, with a shali’ach tzibbur. In recent years, men who connect to this style of Selichot have begun attending as well. On many nights there are well over a hundred men present.
Reut, a woman who attends these evenings every year, explains what they mean to her:20
רעות, מתוך אריאל הורוביץ, תפילת הנערות, בית אבי חי
“אני מרגישה שמגדל עוז חיברו אותי חזרה למסורת היהודית. . .נכון שנשים לא חייבות על פי ההלכה לומר סליחות, אבל המנהג הזה הוא המאפיין העיקרי של חודש אלול, ובלעדיו הייתי מגיעה לא מוכנה ליום כיפור. קשה לצאת פתאום מהשגרה, להתפלל המון שעות ובאמת להתכוון למה שאת אומרת. אני מרגישה שהסליחות הן ההכנה לימים האלה. אני מגיעה אליהם יותר מכוונת על מה שאני צריכה לחזור בתשובה, לאן אני רוצה להתקדם. זה שווה יותר מהכול”.
Re'ut, Quoted in Ariel Horovits, 'Tefillat Ha-ne'arot', Beit Avi Chai
I feel that Migdal Oz reconnected me to the Jewish tradition…It’s true that according to Halacha women are not obligated to say Selichot, but this custom is the key feature of the month of Elul, and without it I would come unprepared to Yom Kippur. It is difficult to suddenly leave one’s routine, and to pray many hours and to truly think about the meaning of what you say with intention. I feel that the Selichot are the preparation for these days. I arrive at them more directed toward what I need in order to do teshuva, to where I want to progress. This is worth more than anything.
Other women find meaning in reciting portions of Selichot alone, in moments grabbed during the night or day, creating a personal spiritual path to prepare for the Yamim Nora’im. Some take reciting Selichot at home as an opportunity to add prayers not in the formal liturgy. Dr. Yael Levine composed a penitential prayer modeled on the “mi she-ana” (one of the prayers recited in the concluding portion of the service), highlighting Biblical women whose prayers were answered. Though intended for communal Selichot, this prayer has special appeal for women reciting Selichot alone.
We have learned that reciting the attributes of mercy is meant to come alongside emulating them. Even if a woman does not say Selichot, she can still undertake other acts with religious meaning that elicit God’s mercy in the days approaching the Yamim Noraim, focusing on those most meaningful to her. These can include listening to shiurim or reading books on Selichot or other timely topics, taking care to hear the blowing of the shofar when she is able to, working to increase her concentration during prayer, reciting Tehillim, giving tzedaka, or doing charitable deeds.
Further Reading
- Rav Ezra Bick, Understanding the Thirteen Middot, VBM shiur. Available here.
- Elitzur, Shulamit. “Toward the Sources of the Piyyutim of Selichot.” Tarbitz 4 (2016): 503-542. Available here.
- Yud-gimmel Middot, Olamot Siur, Available here.
- Geltzer, Aharon and Lifschitz, Eliyahu. Nefesh Mordechai: Selichot Mevo’arot Nusach Polin. (Ma’aleh Adumim: Machon Torat Imecha, 2015). See more here.
Notes
1. The numbering follows the reading of Rabbeinu Tam:
תוספות ראש השנה יז: ד”ה שלוש
שלש עשרה מדות – אומר רבינו תם דשני שמות הראשונים הם שני מדות …עון ופשע וחטאה ונקה הם נמנים בד’ …
Tosafot Rosh Ha-shana 17b s.v. Shalosh
Thirteen attributes – Rabbeinu Tam says that the two first names [of God] are two attributes… iniquity and transgression and sin and cleanse are counted as four….
2. Ritva makes this point:
חידושי הריטב”א ראש השנה יז:
דלישנא דויעבור ה’ על פניו דרשינן כש”ץ [=כשליח ציבור] העובר לפני התיבה.
Ritva Rosh Ha-shana 17b
For the language of “Va-ya’avor Hashem al panav” we expound as a shali’ach tzibbur passing before the ark.
3. This statement evokes the Mishna’s assertion that a leader performing a ritual only achieves results when accompanied by a spiritual commitment of the community:
משנה ראש השנה ג :ח
והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק (שמות י”ז) וכי ידיו שלמשה עושות מלחמה או ידיו שבורות מלחמה אלא כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלן ומכוונים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלים
Mishna Rosh Ha-shana 3:8
“And it was that when Moshe would raise his hand, then Israel prevailed and when he would rest his hand, Amalek prevailed” [Shemot 17:11]. And do Moshe’s hands make war or do his hands break war? Rather, any time when Israel would look on high and orient their heart to their Father in heaven, they would prevail. And if not, they would fall.
4. Mishna Berura explains that it was desirable to have a fixed night to start, and that the Motza’ei Shabbat chosen should be at least four days prior to Rosh ha-shana to get to the number ten, aligning these Selichot with the practice of those who fast for a total of ten days before Yom Kippur.
משנה ברורה תקפא :ו
מיום א’ שבוע שלפניו – משום שהרבה נוהגים להתענות עשרה ימים עם יוה”כ [=יום הכיפורים] ולעולם יחסרו ד’ ימים מר”ה [=מראש השנה] עד יוה”כ [=יום הכיפורים] שלא יוכלו להתענות דהיינו ב’ ימים ר”ה [=ראש השנה] ושבת שובה ועיו”כ [=וערב יום הכיפורים] לכך צריך להשלים ד’ ימים קודם ר”ה [=ראש השנה] וכדי שיהיה יום מסויים להתחלה תקנו יום ראשון בכל פעם
Mishna Berura 581:6
From Sunday the week before it – Since many have the custom to fast for ten days including Yom Kippur, and they will always lack four days from Rosh Ha-shana until Yom Kippur on which they are unable to fast, which are the two days of Rosh Ha-shana, and Shabbat Shuva, and Erev Yom Kippur; therefore, they need to make up four days prior to Rosh Ha-shana, and in order that there be a specified day for beginning, they enacted Sunday each time.
מגן אברהם סימן תקפא:ב
מר”ח אלול ואילך – אבל בר”ח [=בראש חודש] א”א [=אין אומרים] סליחו[ת] ותחנונים:
Magen Avraham 581:2
From Rosh Chodesh Elul and onward – but on Rosh Chodesh ‘ק don’t say Selichot and penitential prayers.
רמ”א או”ח קלא:ב
הגה: י”א דאין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון ו וס”ת בתוכו, אבל בלא זה אומרים תחינה בלא כיסוי פנים, וכן נוהגים (ב”י בשם רוקח סי’ שכ”ד).
Rema OC 131:2
Gloss: There are those who say that falling on one’s face [in tachanun] is only in a place that has an Aron and a sefer Torah within it, but without this we say tachanun without covering the face, and so we practice (Beit yosef in the name of Roke’ach 324).
ספר שבולי הלקט ענין תפילה כט
וכן השיב ה”ר אביגדור כהן צדק נר”ו לר’ צדקיהו ב”ר בנימין אחי השני זצ”ל שאין לאמרם בפחות מעשרה לא בסליחות ולא בתחנונים שהן דברים של קדושה
Shibbolei Ha-leket, Tefilla, 29
So responded Rav Avigdor Kohen Tzedek, to Rav Tzidkiyahu son of Rav Binyamin my cousin z”l, that one should not say them [the attributes] with fewer than ten, not in Selichot and not in Tachanun, for they are a davar she-bikdusha.
רב יחיאל בן יקוטיאל הרופא, תניא רבתי ענין תשובה והלכות ר”ה, סדר מנהג המעמדות
ובכל ימי המעמדות בין לפני ראש השנה בין לאחר ראש השנה…ומזכירין שלש עשרה מדות בין כל ענייה וענייה ואומר סליחות ווידוים כרצונם ואם אינן מנין י’ מדלגין י”ג מדות וכשמגיעין לויקרא בשם ה’ ושם נאמר מדלגין ואומרים וסלחת לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו
Rav Yechiel ben Yekutiel Ha-rofe, Tanya Rabbati, Repentance and Laws of Rosh Ha-shana, Seder Minhag Ma'amadot
In all the days of the ma’amadot [Selichot] whether before Rosh ha-shana or after Rosh Ha-shana…we mention the thirteen attributes between each and every response and say Selichot and confessions as they wish and if they are not a minyan of ten, they skip the thirteen attributes and when they reach “And he called in the name of God and there it was said,” they skip and say, “And forgive our transgressions and our sins and give us our portion.”
15. Peri Megadim raises the possibility of allowing one praying be-yachid to recite the thirteen attributes during aseret yemei teshuva, but then quotes Eliya Rabba and others who reject this possibility:
פרי מגדים או”ח אשל אברהם תקפא:ג
ואם נאמר דבעשרת ימי תשובה יחיד אומר שלש עשרה מדות אתי שפיר צריך טלית, ועיין אליה רבה [סימן] תקס”ה [ס”ק] ו’ בשם תניא [סימן עב ד”ה וכשמשכימין] ושל”ה [דף] קכ”ו [מסכת חולין עמק ברכה ד”ה ובלאו] קשה קצת. . . .ובשל”ה [שם] בשם שבלי לקט [סימן כט] בשם הגאונים דשלש עשרה מדות דבר שבקדושה אין אומרים פחות מעשרה, משמע אף בעשרת ימי תשובה
Peri Megadim OC Eshel Avraham 581:3
If we say that in the ten days of repentance a yachid recites Selichot, then it works out well that he wear a tallit. But see Eliya Rabba 565:6 in the name of Tanya and Shelah, it is a bit difficult…And in the Shelah in the name of Shibbolei Ha-leket in the name of the Ge’onim, that the thirteen attributes are a davar she-bikdusha and we don’t say them with fewer than ten, it also implies even in the ten days of repentance…
אליה רבה תקפא:ט
וכתב בספר תניא סי’ ע”ב [ד”ה וכשמשכימין] דאם אין מנין אין לומר הבקשות בסליחות בלשון ארמית כמו במטותא מינך, שאין מלאכים מכירין בלשון ארמית אם לא המסורין לצבור.
Eliya Rabba 581:9
He wrote in Tanya [Rabbati] that if there is no minyan, one should not recite the requests of the Selichot in Aramaic, like “bi-mtutei minach” [“please” in Aramaic], for the angels do not know Aramaic, if they are not those given over to the tzibbur.
משנה ברורה תקפא:ד
וכן אותם הבקשות שהן בלשון תרגום כגון מחי ומסי וכו’ ומרן די בשמיא וכו’ לא יאמר כשאין שם מנין עשרה [א”ר].
Mishna Berura 581:4
Similarly, the requests that are in the language of the Targum, such as “Machi u-masi…” and “Maran Di-beShmaya…”, one should not say when there is no minyan of ten.
תענית דף כז:
כל פסוקא דלא פסקיה משה, אנן לא פסקינן ליה.
Ta'anit 27b
Every verse that Moshe did not divide, we do not divide it.
18. Rav Zvi Ryzman has claimed that, according to the view that rejects Rashba and Shulchan Aruch’s position that the attributes are a davar she-bikdusha, a group of women are considered a sort of plurality of people, rabbim, and thus could recite Selichot including the attributes, since a formal tzibbur is not required. In practice, however, halacha here follows Rashba.
רב צבי רייזמן, רץ כצבי ירח האיתנים ד ב: טו
נתבאר בדברי הראשונים טעם אחר לאמירת י”ג מידות בציבור—שהקב”ה [=שהקדוש ברוך הוא] הבטיח שאינו מואס בתפילתם של רבים, ובשל כך עיקר התקנה היתה לציבור, ולכן צריך לאומרן רק בציבור. ולפי טעם זה נמצא שלצורך אמירת י”ג מידות אין צורך ב”ציבור” אלא ב”רבים”, ולכן אמנם לעשר נשים אין דין “ציבור” לענין אמירת דבר שבקדושה, אולם הן שפיר נחשבות ל”רבים” לענין זה.
Rav Zvi Ryzman, Ratz Ka-tezvi Yare'ach Ha-eitanim 4 2:15
It is explained in the words of the early authorities another reason for reciting the thirteen attributes in a tzibbur, that God promised that he does not despise the tefilla of the masses [rabbim], and thus the essence of the enactment was for a tzibbur, and therefore one needs to recite them only in a tzibbur. And according to this rationale, it works out that in order to say the thirteen attributes one does not need a tzibbur but rather masses [rabbim], and therefore, although ten women indeed do not have the status of tzibbur regarding saying a davar she-bikdusha, they can well be considered “rabbim” for this matter.
רמ”א או”ח תקפא:א
וידקדקו לחזור אחר שליח צבור היותר הגון והיותר גדול בתורה ומעשים שאפשר למצוא, שיתפלל סליחות וימים נוראים; . .. וכן צריך שיוציא כל אדם בתפלתו. . . . ויש מקומות נוהגים שהמתפלל סליחות מתפלל כל היום (כל בו).
Rema OC 581:1
They should be careful to seek after a shali’ach tzibbur who is most fitting and greatest in Torah and deeds that it is possible to find, that he should pray Selichot and Yamim Nora’im…and so he needs to discharge everyone through his tefilla…And there are places where they have the custom that the one who leads the Selichot prayer leads prayer all day (Kolbo).
Sources
The Thirteen Attributes of Mercy
שמות לד:ה-ז
וירד ה’ בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה’: ויעבר ה’ על-פניו ויקרא (1) ה’ (2) ה’ (3) א-ל (4) רחום (5) וחנון (6) ארך אפים (7) ורב-חסד (8) ואמת: (9) נצר חסד לאלפים (10) נשא עון (11) ופשע (12) וחטאה (13)ונקה…
Shemot 34:5-7
And God descended in a cloud and stood with him [Moshe] there and called out in the name of God. And God passed before him and called out: (1) God [before the sin] (2) God [after the sin] (3) Almighty (4) Compassionate (5) and Gracious (6) Delaying anger (7) and Abundant in kindness (8) and truth. (9) Preserves kindness for thousands [of generations] (10) Forgives iniquity (11) and transgression (12) and sin (13) and Cleanses…
ראש השנה יז:
…”ויעבור ה’ על פניו ויקרא” א”ר [=אמר רבי] יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקב”ה [=הקדוש ברוך הוא] כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו ‘כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם–“ה’ ה'”…
Rosh Ha-shana 17b
…”And God passed before him [Moshe] and called out.” Rabbi Yochanan said: If it were not written Scripture, it would be impossible to say it. It teaches that God wrapped Himself as a shali’ach tzibbur [prayer leader] and showed Moshe an order of prayer. He [God] said to him [Moshe]: Every time that Israel sins, they should do before me in accordance with this order and I will forgive them, “God, God”….
ספר באר הגולה באר הרביעי יב
לראות הכבוד בעצמו אי אפשר, רק שיהיה למשה דביקות במדותיו, וכאשר יהיה לאדם דביקות במדותיו, אז יתדבק בו יתברך מה שאפשר, ובזה (שם פסוק כג) “וראית את אחורי ופני לא יראו”… ומה שאמר ‘שנתעטף כשליח צבור’, מפני כי העטוף של שליח צבור הוא שלא יהיה לו נטיה ימין ושמאל לשום צד כלל, וזהו העטוף, ואז הקריאה בכוונה לגמרי מתוך עומק הלב ואמתתו…וכאן רצונם לומר שיקרא האדם אל ה’ מבלי פנות אל שום דבר, ואז נמצא השם אליו גם כן, עד שהאדם דבק בו יתברך. ומפני הרגל בני אדם בגשמיות, לא יבינו דבריהם שהם במהות בלי גשמי.
Maharal, Sefer Be'er Ha-gola, Fourth Be'er, 12
It is impossible for him to see the Glory for himself; only for Moshe to cleave to His attributes, and when a person cleaves to His attributes, then God cleaves to him to the extent possible, and in this (Shemot 33:23) “And you will see My back, but My face will not be seen.”…And that which he said, “that He wrapped Himself like a shali’ach tzibbur,” is because the wrapping of a shali’ach tzibbur is in order that he not veer right or left, to any side at all, and this is the wrapping. And then the calling out is fully with intent out of the depths of the heart and its truth…And here they [our sages] mean to say that a person should call out to God without turning to anything, and then God also becomes present to him, until a person cleaves to Him the Blessed. And since people are accustomed to physicality, they would not understand their words, which are essential, without physical [descriptions].
ראש השנה יז:
אמר רב יהודה: ברית כרותה לי”ג מדות, שאינן חוזרות ריקם, שנאמר “הנה אנכי כורת ברית” [שמות לד:י] …
Rosh Ha-shana 17b
Rav Yehuda said: A covenant was hewn for the thirteen attributes, that they do not return empty, for it is said, “Behold I hew a covenant” (Shemot 34:10).
סדר רב עמרם גאון, סדר תענית
ולואי כשהצבור מתקבצין ומתענין ועושין צדקה ומבקשין רחמים ומכוונין את לבם לאביהן, הב”ה [=הקדוש ברוך הוא] מרחם עליהם “ואין מואס תפלתן של רבים” ועונה אותן, שנאמר הן אל כביר לא ימאס [איוב ל”ו, ה’]. וכרת הב”ה [=הקדוש ברוך הוא] ברית עם משה ועם אבותינו שאין חוזרות ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית [שמות ל”ד, י’].
Seder Rav Amram Ga'on, Seder Ta'anit
Would that it were that when the congregation gathers and fasts and performs tzedaka and seeks mercy and direct their hearts to their Father, the Blessed One has mercy upon them and “does not despise the prayer of the masses” and responds to them, as it is said “Behold God is great and does not despise” (Iyov 36:5) And the Blessed One has hewn a covenant with Moshe and with our forefathers that they [the attributes] do not return empty, as it is written “Behold I hew a covenant” (Shemot 34:10).
Selichot
תענית ל:
יום הכפורים – משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות.
Ta'anit 30b
Yom Ha-kippurim – because it includes forgiveness and pardon, the day on which the second tablets were given.
רא”ש ראש השנה ד:יד
אמר לי רב כהן צדק מנהג בשתי ישיבות לומר תחנונים בהני עשרה יומי שבין ר”ה [=ראש השנה] ליום הכפורים וכן אומר רב עמרם ורב האי מנהג לומר תחנונים בהני עשרה ימים בלחוד ושמעינן דמקצת אתרוותא קיימי מראש חודש אלול ואמרי דביה סליק משה להר פעם שלישית ונחת בלוחות שניות ביום הכפורים וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו.
Rosh Rosh Ha-shana 4:14
Rav Kohen Tzedek said to me, it is a custom in both Yeshivot [of Bavel] to recite penitential prayers (tachanunim) in these ten days that are between Rosh Ha-shana and Yom Kippur. And so say Rav Amram and Rav Hai, it is a custom to say penitential prayers especially in these ten days. And we heard that some places hold them from Rosh Chodesh Elul and say that on [that date] Moshe went up to the mountain a third time and came down with the second tablets on Yom Kippur. And whoever increases requesting mercy, it is a merit for him.
טור או”ח תקפא
ויש מי שמרבין לומר סליחות ותחנונים מר”ח [=מראש חודש] אלול ואילך…ואנו מנהגינו כהנך דקיימי מר”ח [=מראש חודש] אלול ומנהג אשכנז כשחל ר”ה [=ראש השנה] ביום ה’ או בשבת אז מתחיל ביום ראשון שלפניו לעמוד באשמורת הבקר ואומרי[ם] סליחות ותחנונים ורוב צבור מתענין ומתפללין תפלת תענית וכשחל ר”ה [=ראש השנה] בב”ג אז מתחילין ביום ראשון בשבוע שלפני השבוע שחל ר”ה [=ראש השנה] להיות בתוכה.
Tur OC 581
There are those who multiply saying Selichot and penitential prayers from Rosh Chodesh Elul and onward…And we, our custom is like those who hold them from Rosh Chodesh Elul, but the custom of Ashkenaz when Rosh Ha-shana falls on a Thursday or Shabbat, is then to begin on the Sunday before it to stand in the [night] watch-time toward morning and say Selichot and penitential prayers. And most of the congregation fasts and recites the prayers of a fast day. And when Rosh Ha-shana falls on Monday or Tuesday, then they begin on Sunday the week before the week during which Rosh Ha-shana falls.
שולמית אליצור, למקורם של פיוטי הסליחות, תרביץ ד (תשע”ו), עמ’ תקד-תקה.
בתקופת הגאונים בבבל ניכרים שני מעמדים מובחנים: האחד יסודו בשילוב פיוטים בתוך חזרת הש”ץ ביום הכיפורים ובתעניות; ביום הכיפורים – בברכת קדושת היום, וביתר התעניות (כולל תשעה באב) – בברכת ‘סלח לנו’. בין פיוט לחברו אמר הציבור כולו את פסוקי שלוש עשרה מידות הרחמים (שמ’ לד 5–7 ,) כולל קטע פתיחה )’אל מלך יושב על כיסא רחמים’ או חלק מפתיחה זו, למן ‘אל הֹורתנּו’). הפיוטים נתונים תמיד בתוך מסגרת ובה אמירות שונות…פיוטים אלה – ורק הם – מכונים ברוב המקורות העתיקים סליחות… המעמד השני שונה בתכלית: ביסודו אין הוא קשור לתפילות הקבע כלל, ועיקרו בהתכנסויות תפילה ציבוריות באשמורת הבוקר בעשרת ימי תשובה, ולימים גם בימים נבחרים בחודש אלול. מעמד זה נקרא בסידורי הגאונים אשמורות או רחמין, והחומר הליטורגי שבו, במקורותיו הקדומים, שונה מן הסליחות: הוא כולל סדרות ארוכות של פסוקים, תחינות, חלקן בארמית, וקטעי פיוט בתבניות בסיסיות ופשוטות… במרוצת השנים נתאחדו שני המעמדים, ולעתים אף נתערבו עד לבלי הפרד: משלהי המאה העשירית – ואולי מוקדם יותר – עולות עדויות על התכנסויות באשמורות ימי התשובה שכבר שולבו בהן סליחות מפותחות…
Shulamit Elitzur, Toward the Sources of the Piyyutim of Selichot, Tarbitz 4 (2016): 504-505.
In the Ge’onic era in Bavel two distinct services were discernible: One had its foundation in the integration of liturgical poems within the repetition [of the Amida] by theshali’ach tzibbur on Yom Kippur and on fast days; on Yom Kippur, in the beracha of Kiddush Ha-Yom [the sanctity of the day], and on the rest of the fast days (including Tish’a Be-Av) in the beracha “Selach lanu” [forgive us]. Between one liturgical poem and another the entire congregation said the verses of the thirteen attributes of mercy (Shemot 34:5-7), including opening segments (‘El Melech Yoshev al kisei Rachamim’ [God the King who sits on the throne of mercy] or a part of this opening prayer, from “God You taught us”). The liturgical poems are always placed within a framework within which are different utterances…These liturgical poems, and only they, are called “Selichot” in most ancient sources….The second service is completely different: at its basis it is not connected to fixed prayer at all, and its essence is in communal prayer gatherings in the ashmoret ha-boker [night watch-time toward morning] during the ten days of repentance, and at times also on select days in the month of Elul. This service is called in the siddurim of the Ge’onim Ashmorot or Rachamin, and its liturgical material , in its early sources, is different from Selichot: it includes long sequences of verses, petitionary prayers, some of them in Aramaic, and poetic segments in basic and simple structures…In the course of years these two services merged, and sometimes became intermixed to the point of not being able to separate them. From the end of the tenth century, and perhaps earlier, there are testimonies to gatherings of Ashmorot of the days of repentance into which developed Selichot were already integrated…
משנה תורה הלכות תשובה ג:ד
נָהֲגוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְלַעֲסֹק בְּמִצְוֹת מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים יֶתֶר מִכָּל הַשָּׁנָה. וְנָהֲגוּ כֻּלָּם לָקוּם בַּלַּיְלָה בַּעֲשָׂרָה יָמִים אֵלּוּ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בְּדִבְרֵי תַּחֲנוּנִים וּבְכִבּוּשִׁין עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם:
Mishneh Torah Hilchot Teshuva 3:4
The entire house of Israel were accustomed to multiply tzedaka and good deeds and to occupy themselves with mitzvot from Rosh Ha-shana until Yom Kippur, more than all the year. And they were all accustomed to arise at night in these ten days and to pray in the synagogues with words of entreaty and submission until daybreak.
מגן אברהם תקסה:ה
אין לומר קודם חצות לילה שום סליחו[ת]
Magen Avraham 565:5
One should not say any Selichot prior to chatzot ha-layla [halachic midnight].
מגן אברהם תקפא:א
מפני שהקב”ה [=שהקדוש ברוך הוא] שט בי”ח אלף עולמות (ע”ז ג:) ובסוף הלילה שט בעה”ז [=בעולם הזה] והוא עת רצון…
Magen Avraham 581:1
Because God traverses 18,000 worlds (Avoda Zara 3b) and at the end of the night traverses this world, and it is a time of favor…
שו”ת אגרות משה או”ח ב:קה
הרי חזינן שלענין מנהג דסליחות לא סגי בעת רצון דצבור וביהכ”נ [=ובית הכנסת] ועת רצון דעשי”ת [=דעשרת ימי תשובה] אלא צריך גם עת רצון מצד הזמן של הלילה שהוא מחצות ולהלן…אך אם הוא באופן שא”א [=שאי אפשר] מחצות ולהלן ויתבטלו אותו הצבור מסליחות יש להתיר בגדר הוראת שעה גם מתחלה, כי בדברים אלו אין מקור מגמ[רא] אלא הם מדברי רבותינו האחרונים ע”פ [=על פי] ספרי הקבלה שמסתבר שאין בזה ענין איסור אלא שאין מועילין בכח י”ג מדות שיש הבטחה שלא יחזרו ריקם אלא כסתם תפלה…ואם אפשר יכוונו…שעה וארבעים מינוטן בערך קודם חצות.
Responsa Iggerot Moshe OC II 105
Behold we have seen that regarding the custom of Selichot, it is not enough that there is a time of favor of the community and the synagogue, and a time of favor during the ten days of repentance, rather one also needs the time of favor from the perspective of the time of night, which is from chatzot and onwards…But if it is in a manner that it is impossible from chatzot and onward, and this tzibbur will not recite Selichot, one should permit as a temporary ruling even from the outset [to pray earlier at night], for in these matters there is no source in the Talmud, rather they are from the words of our later halachic authorities in accordance with the works of kabbala that it follows that there is not matter of prohibition here rather that they [the thirteen attributes in an early recitation] do not take effect with the power of thirteen attributes that are promised not to return empty, but rather as regular prayer…And if it is possible, they should aim for…approximately one hour and forty minutes before chatzot…
שו”ת יחוה דעת א:מו
נראה שמותר לומר סליחות וי”ג מדות לפני מנחה, שהרי מעשים בכל יום שאנו אומרים וידוי וי”ג מדות ונפילת אפים בתפלת המנחה…וכן ראיתי אנשים מיראי ה’ וחושבי שמו שנוהגים לומר באלול סליחות לפני תפלת מנחה. ויש להם על מה שיסמוכו. אלא שהסליחות שנאמרות באשמורת הבוקר אין ערוך אליהם שאז היא עת רצון והתעוררות מדות הרחמים.
Responsa Yechaveh Da'at I:46
It seems that it is permissible to say Selichot and the thirteen attributes before Mincha, for it is an everyday occurrence that we say viduy and the thirteen attributes and Tachanun at Mincha…And so I have seen God-fearing people who have the practice to say Selichot in Elul prior to Mincha. And they have on what to rely. But the Selichot recited in the night-watch towards morning, nothing is more valuable than them, for then is a time of favor and arousal of the attributes of mercy.
פיניני הלכה, ימיםי נוראים, ב:ו
בדורות האחרונים אנשים רגילים לשכב לישון בשעות מאוחרות בלילה, וזמן הקימה המקובל הוא בין שש לשבע, כשעתיים לאחר אשמורת הבוקר, ואם יקומו באשמורת, יהיו עייפים במשך כל היום, ועבודתם ולימודם עלולים להיפגע. ולכן רבים נוהגים לקום כיום לסליחות כשעה או חצי שעה לפני השעה שהם רגילים להתפלל שחרית. ואף שכבר עלה השחר, השעה עדיין ראויה לאמירת סליחות. ואם יוכלו לומר סליחות אחר חצות הלילה, עדיף. ובכל אופן צריך להיזהר שאמירת סליחות לא תגרום לעייפות כזו שתפגע ביכולתו של האדם לקיים את חובותיו כלפי עבודתו או תלמודו.
Peninei Halacha, Yamim Nora'im, 2:6 (Official translation)
Nowadays, people generally go to sleep relatively late, and wake up between six and seven in the morning, which is generally about two hours after the end of the last ashmoret in Israel. Were they to get up during the ashmoret, they would be tired all day and their work or studies would likely suffer. Therefore, many people wake up a half hour or an hour earlier than their usual time and recite Seliḥot before Shaḥarit. Even though it is past dawn, Seliḥot may still be recited then. Nevertheless, it is better to recite Seliḥot after midnight when possible. In any case, a person should make sure that the recitation of Seliḥot does not leave him so exhausted that he cannot meet all his work or study obligations.
Women’s Recitation
לבוש או”ח תקפא:א
אף על גב שבכל ימות השנה אין אומרים תתקבל אלא אחר תפלת שמונה עשרה, שכן הוא משמעות לשון צלותהון שפירושו תפלה, וסתם תפלה רצה לומר תפלת שמונה עשרה, שאני סדר הסליחות שנתקנו כולם על סדר התפלה של כל היום, כי הפסוקים שקודם הסליחות הם כנגד פסוקי דזמרה, והסליחות עם הי”ג מדות שאומרין בין כל אחת ואחת הם במקום תפלת י”ח, שעיקר התפלה הוא י”ג מדות, ואח”כ [=ואחר כך] נופלין על פניהם כמו אחר כל התפילות ומסיימין ואנחנו לא נדע, לכך אומרים אחריהם קדיש שלם עם תתקבל כמו אחר גמר כל תפלות השנה.
Levush OC 581:1
Even though all the days of the year we only recite [Kaddish with] titkabel [tzelot’hon] after the Shemoneh Esrei prayer, for that is the connotation of “tzelot’hon,” which means tefilla, and the term tefilla refers to Shemoneh Esrei, the order of Selichot is different, for they were all enacted in accordance with the order of daily tefilla: For the verses that come before Selichot correspond to Pesukei De-zimra, and the Selichot with the thirteen attributes interspersed are in place of the Shemoneh Esrei prayer, for the essence of the tefilla is the thirteen attributes, and afterwards they recite Tachanun as after all tefillot, and finish with “va’anachnu lo neda” [“but we don’t know”]; therefore, we recite a full Kaddish with titkabel after them, as after the completion of all the prayers of the year.
רמ”א או”ח פח:א
הגה: יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר, (הגהות מיימוני פ”ד) וי”א [=ויש אומרים] שמותרת בכל, וכן עיקר (רש”י הלכות נדה), אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. ובימי לבון נהגו היתר. ואפילו במקום שנהגו להחמיר, בימים נוראים וכה”ג [=וכהאי גוונא], שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, מותרין לילך לבהכ”נ [=לבית הכנסת] כשאר נשים, כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ (פסקי מהרא”י סי’ קל”ב).
Rema OC 88:1
Gloss: There are those who wrote that a woman in nidda while actively bleeding should not enter a synagogue or pray or mention God’s name or touch a Torah scroll (Hagahot Maymoniyyot 4). And there are those who say that she is permitted in everything, and this is the fundamental [halacha] (Rashi, Laws of Nidda), but the custom in these countries is like the first view. And during her white [clean] days they were accustomed to permit. And even in a place where they were accustomed to be stringent, on the Yamim Nora’im and the like, when many gather to go to synagogue, they are permitted to go to synagogue like the rest of the women, for this is a great sorrow for them that everyone gathers and they should stand outside.
מגן אברהם פח:ג
בימים נוראים – נראה דמיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה”ג [=כהאי גוונא]…
Magen Avraham 88:3
“On the Yamim Nora’im” – It seems that from the first day of Selichot and onwards is called Yamim Nora’im for all of these cases….
נטעי גבריאל הלכות ראש השנה י הערה כו*
הנה לא מבואר בשום פוסק לחייב הנשים לקום לאמירת סליחות…אכן עי[ין] במג”א סי’ פ”ח סק”ג ושו”ע [=ושלחן ערוך] הרב ס”ב שאשה נדה רשאית לילת[ך] לביה”כ [=לבית הכנסת] מיום א’ דסליחות ואילך מטעם שרבים מתאספים לילך לביהכ”נ [=לבית הכנסת] ויהי[ה] להם עצבון גדול שהכל מתאספין והן יעמדו בחוץ עיי”ש [=עיין שם], הרי שמנהג קדום היה שנשים יבואו לאמירת סליחות. מ”מ י”ל [=מכל מקום יש לומר] דלא קבלו עליהם בתורת חיובא, ובכמה מקומות נתפשט המנהג היה שנשים יבואו רק ביום א’ דסליחות.
Nit'ei Gavriel, Laws of Rosh Ha-shana 10, note 26*
Behold it is not clearly stated in any halachic authority to obligate women to get up for the recitation of Selichot…Indeed look at Magen Avraham 88:3 and Shulchan Aruch Ha-Rav 62, that a woman in nidda is permitted to go to synagogue from the first day of Selichot and onwards “for the reason that many gather to go to synagogue and it will be for them a great sorrow that all gather and they should stand outside.” Therefore, the olden custom was that women would come to the recitation of Selichot. In any case, one can say that they [women] did not take it upon themselves under the legal category of obligation, and in a number of places the custom spread that women would come only on the first day of Selichot.
רב דוד אועירבאך, הליכות ביתה ז:ב
אין הנשים חייבות באמירת סליחות בכל ימי השנה [הערה ב: הואיל וזה רק מצד מנהג], ויש הנוהגות לבוא לביה”כ [=לבית הכנסת] לאמירת סליחות בימים נוראים.
Rav David Auerbach, Halichot Beitah 7:2
Women are not obligated in reciting Selichot on all days of the year [Note 2: since it is only a custom], but there are those who have the custom to come to synagogue for the recitation of Selichot during the Yamim Nora’im.
שמות פרק לד:ח
וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:
Shemot 34:8
And Moshe hurried and prostrated to the ground and bowed down:
Selichot and Minyan
סדר רב עמרם גאון סדר תענית
והכי אמר רבינו רב נתן שאין מנהג אצלינו לומר שלש עשרה מדות אלא בצבור ואין רשות ליחיד לומר אותן בתפלתו אלא בצבור. ולואי כשהצבור מתקבצין ומתענין ועושין צדקה ומבקשין רחמים ומכוונין את לבם לאביהן, הב”ה מרחם עליהם ואין מואס תפלתן של רבים ועונה אותן, שנאמר הן אל כביר לא ימאס [איוב ל”ו, ה’]. וכרת הב”ה ברית עם משה ועם אבותינו שאין חוזרות ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית [שמות ל”ד, י’]. לפיכך אין אומרין אותן אלא בצבור.
Seder Rav Amram Ga'on, Seder Ta'anit
Thus said Rabbeinu Natan, that our custom is only to recite the thirteen attributes in a tzibbur, and a yachid [individual] is not permitted to recite them in his tefilla, only in the tzibbur. And would that it were that when the tzibbur gathers and fasts and does tzedaka and seeks mercy and direct their hearts to their Father, the Blessed One has mercy upon them and “does not despise the prayer of the masses” and responds to them, as it is said, “Behold God is great and does not despise” [Iyov 36:5]. And the Blessed One has hewn a covenant with Moshe and with our forefathers that they [the attributes] not return empty, as it is said “Behold I hew a covenant” [Shemot 34:10]. Therefore, we only say them in a tzibbur.
ספר המנהגים (קלויזנר) ג
ורבינו אליעזר ממיץ אומר דווקא תוך י”ח ברכות אין לומר ביחיד אלא בציבור, שאין רשאי להפסיק בי”ח ברכות, אבל כשאין הפסק בתוך י”ח ברכות, כגון זה ובי’ ימי תשובה רשאי לומר י”ג מדות וכן אנו נוהגין.
Sefer Ha-minhagim, Klausner, 3
Rabbeinu Eliezer of Metz says specifically within Shemoneh Esrei one does not recite [the attributes] as an individual but rather with a tzibbur, for one [an individual] is not permitted to interrupt within the eighteen berachot, but when there is no interruption within the eighteen berachot, like this [recitation in a tzibbur’s repetition of Shemoneh Esrei] and on the ten days of teshuva, it is permissible to recite the thirteen attributes [as an individual], and so we practice.
טור או”ח תקסה
כתב רב נתן שאין מנהג ליחיד המתענה לומר י”ג מדות ואיני יודע מה חשש יש בדבר שהרי אינו אלא כקורא בתורה שהרי לא אמרו חכמים אלא כל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו:
Tur OC 565
Rav Natan wrote that the custom is for the individual fasting not to say the thirteen attributes, and I don’t know what concern there is in the matter, for it is only like one reading from the Torah, for our sages said only that every davar she-bikdusha, such as Kaddish and Kedusha and Barechu [requires a minyan].
שו”ת הרשב”א א:ריא
מה שאמרת אם אומר שלוש עשרה מדות ביחיד? תשובה מסתברא לי שכל שאומרן דרך תפילה ובקשת רחמים אין נאמרין ביחיד וכדבר שבקדושה הן. כמו שאמרו באגדה נתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראהו למשה בסיני. ואמר כל זמן שישראל חוטאין כשיגיע עת צרה יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. אבל אם בא לאמרו כך דרך קריאה בעלמא אומר…
Responsa of Rashba 1:211
That which you said, if one says the thirteen attributes [when praying] be-yachid? Response : It makes sense to me that everything we say by way of tefilla and seeking mercy, we don’t say be-yachid and are akin to a davar she-bikdusha. As they [our sages] said in the midrash: God wrapped Himself like a shali’ach tzibbur and revealed it to Moshe at Sinai. And it said whenever Israel sins, when a time of trouble arrives, they should do before me like this order and I’ll forgive them. But if he comes to say this [the attributes] merely in the way of reading [from the Torah], he does say it…
שולחן ערוך או”ח תקסה:ה
אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, דדבר שבקדושה הם; אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא, אומרם. הגה: וכן אין ליחיד לומר סליחות או ויעבור (מהרי”ל בשם א”ז).
Shulchan Aruch OC 465:5
The individual is not permitted to say the thirteen attributes in the manner of prayer and seeking mercy, for they are a davar she-bikdusha. But if he comes to say them merely in the way of reading [from the Torah], he says them. Rema: And thus an individual should not say Selichot or Va-ya’avor [the beginning of the verse].
אליה רבה תקסה:ו
י”ג מדות וכו’. ומשמע אפילו בעשרת ימי תשובה, ודלא כמנהגים [טירנא סליחות עמוד צה], וכ”מ [=וכך משמע] בספר תניא דף ק”ב [סי’ עב ד”ה וכשמשכימין] (ושל”ה) [ושבלי הלקט] דף קכ”ו [סי’ רפד
Eliya Rabba 565:6
Thirteen attributes etc. And it implies even during the ten days of repentance, and not like Sefer Minhagim. And so it implies in Tanya [rabbati] p.102 and Shibbolei Ha-leket p. 126.
ספר אור זרוע חלק ב – הלכות תשעה באב סימן תטז
כתוב בדברי הגאונים דאין היחיד אומר סליחות כלל ואינו אומר ויעבור לפי שא”א [=שאין אומרים] י”ג מדות ביחיד אלא בצבור שכך אמרו חכמים ברית כרותה לי”ג מדות שאינן חוזרות ריקם.
Or Zaru'a II Laws of Tish'a Be-Av 416
It is written in the words of the Ge’onim that the yachid does not say Selichot at all and does not say “Va-ya’avor” since we do not say the thirteen attributes be-yachid, but only in the tzibbur. For thus said the sages, a covenant was hewn for the thirteen attributes that they not return empty.
מגן אברהם תקסה:ו
ולי נראה דלא יאמר באמצע תפלות י”ח
Magen Avraham 565:6
It seems to me that he not say [Selichot specifically] in the middle of Shemoneh Esrei.
ט”ז או”ח תקסה:ה
וצ”ל [=ןוצריך לומר] דאיסור הוא משום שמזכיר בסליחות וזכור לנו היום ברית שלש עשרה וכן בהרבה סליחות נמצא שמזכיר זכות שלש עשרה מדות ואותן אין לאומרם אף בלא ויעבור אבל אותן סליחות שאין נזכר בהם שלש עשרה מדות ודאי יכול יחיד לאומרם ואין בזה חשש כנלע”ד [=כך נראה לפי עניות דעתי]:
Taz OC 565:5
One must say that the prohibition is because one mentions in Selichot “and remember for us today the covenant of the thirteen attributes” and similarly, in many Selichot, one finds oneself mentioning the merit of the thirteen attributes, and those [sections] one should not say [be-yachid] even without “Va-ya’avor.” But those Selichot in which the thirteen attributes are not mentioned, certainly an individual can say them and there is no concern, so it seems in my humble opinion.
ב”ח או”ח תקסה:ד
ויראה לי דבסליחות בלא ויעבור אין שום איסור דאינו אלא תחנונים בעלמא ודברי האור זרוע צריך לפרש דהכי קאמר אין ליחיד לומר סליחות כנהוג עם ויעבור שזה ודאי אסור ולא משום סליחות אלא משום ויעבור שהרי אומר ויעבור דרך תפלה ובקשת רחמים אלא אפילו ויעבור לחוד בלא סליחות נמי אסור ולא תימא דהוי כדרך קריאה בעלמא…מאחר שעיקר כוונתו לבקש רחמים
Bach OC 565:4
It seems to me that in Selichot without Va-ya’avor there is no prohibition [for the individual], for they are only mere entreaties, and one must interpret the words of Or Zarua that he said thus, an individual may not say Selichot as is customary with Va-ya’avor, for this is certainly prohibited, and not because they are Selichot [per se] but rather because of Va-ya’avor, for behold he says it in the way of prayer and seeking mercy. But even Va-ya’avor on its own without Selichot is also prohibited [to one praying be-yachid] and one should not say that it is merely in the way of reading [from the Torah] …since the essence of his intent [in saying it] is to seek mercy.
סוטה לג.
והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, דאמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי – אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי! …הא ביחיד…
Sota 33a
Behold Rav Yehuda said: A man should never ask [God] for his needs in the Aramaic language, for Rabbi Yochanan said: Whoever asks [God] for his needs in the Aramaic language, the ministering angels don’t give heed to him, since the ministering angels don’t know the Aramaic language….This is for [one praying] be-yachid.
רש”י סוטה לג.
יחיד – צריך שיסייעוהו מלאכי השרת, ציבור לא צריכי להו דכתיב (איוב לו) הן אל כביר לא ימאס אינו מואס בתפלתן של רבים.
Rashi Sota 33a
An individual – needs the ministering angels to help him. A tzibbur does not need them, for it is written “Behold God is great and does not despise”, He does not despise the prayer of the many.
רב יחיאל בן יקוטיאל הרופא, תניא רבתי ענין תשובה והלכות ר”ה, סדר מנהג המעמדות
ויש מקשין לפי שאומר אותן הבקשות בלשון ארמית …ואמרו השואל צרכיו בלשון ארמית אין נזקקין לו: הא לא קשיא מידי דביחיד לא ישאל צרכיו בלשון ארמית: אבל בצבו[ר] מותר. ומסתברא היכא דליכא מניין י’ שאין לומר אלו הבקשות בלשון ארמית לפי שיש מן המלאכים שאין מכירין בלשון ארמית ואין נזקקין לו. שהרי המלאכים המצווין עליו לשומרו אינן מבינין אלא לשונו: אבל המלאכים המסורין לצבור מבינין בכל לשון: לפיכך אומר אותן בצבור:
Rav Yechiel ben Yekutiel Ha-rofe, Tanya Rabbati, Repentance and Laws of Rosh Ha-shana, Seder Minhag Ma'amadot
There are those who question, since one says these requests [following Selichot] in Aramaic …and they [the sages] said one who asks for his needs in Aramaic they do not heed him. This is not difficult at all, since when [praying] be-yachid, one should not ask his needs in Aramaic, but in a tzibbur it is permissible. And it makes sense where there is no minyan of ten that one should not recite these requests in Aramaic, since there are those among the angels who don’t know Aramaic and do not heed him, for behold the angels commanded over [an individual] to protect him only understand his language. But the angels given over to the tzibbur understand every language, therefore one says them in a tzibbur.
כף החיים תקפא:כו
לא ידענא מה הוי אם לא יבינו המלאכים וכי מי שלשונו לשון ארמי ושואל צרכיו מאתו ית[ברך] בלי שום אמצעי .וכ”מ [=וכך משמע] מסתמיות דברי הפו[סקים] שכתבנו לעיל סי’ תקס”ה סעי’ ה דכל הסליחות יחיד יכול לאומרם חוץ מי”ג מדות…
Kaf Ha-chayyim 581:26
I don’t know what it matters if the angels don’t understand, for doesn’t one whose language is Aramaic ask for his needs from God without any intermediary. And so it seems from the lack of specification in the words of the halachic authorities that we wrote above 565:5, that an individual praying can say all Selichot except for the thirteen attributes…
משנה ברורה תקסה:יג
חזר ושנה הרמ”א בשם או”ז [=אור זרוע] דאפילו סליחות לחוד ג”כ [=גם כן] אין לומר ביחיד אבל האחרונים תמהו על עיקר הדין דלמה לא יאמר היחיד סליחות דהוא תחנונים בעלמא והסכימו דסליחות בלא י”ג מדות יכול יחיד לומר:
Mishna Berura 565:13
Rema went back and repeated in the name of Or Zaru’a that even Selichot themselves one also should not say be-yachid, but the later authorities question the essence of this law, for why should an individual not recite Selichot, which are mere entreaties, and they agreed that an individual can recite Selichot without the thirteen attributes.
שו”ת אגרות משה יו”ד ג:כא
ובדבר י”ג מדות ביחיד העיקר שיאמר כל הפסוק עד רבעים וגם דוקא בלא ניגון דתחנונים אלא כלומד בתורה שאם דרכו בקריאת פסוקי התורה בטעמים בהניגון הרגיל צריך לומר בניגון ההוא ואם כשלומד פסוקי התורה קורא אותם בניגון אחר שיותר נקל לפניו רשאי לקרא בניגון של הלמוד פסוקים שהורגל שלא יראה כמתפלל.
Responsa Iggerot Moshe YD 3:21
Regarding the matter of the thirteen attributes when praying be-yachid, the fundamental halacha is that one say the entire verse until “ribei’im” [fourth generation] and also specifically not with the tune of entreaty but as one who learns Torah, for if he normally reads verses of the Torah with the usual cantillation, he must say them with that tune, and if when he learns Torah verses he reads them with a different tune that is easier for him, he may read with the tune of learning verses to which he is accustomed, that he not appear as one praying.
שו”ת רב פעלים א או”ח יא
…על אמירת ויעבור בטעמים ליחיד, דהוי כקורא בתורה, ששם בתיבת וחטאה יש אתנח, ונמצא שם פסקיה מרע”ה [=משה רבינו עליו השלום] לפסוקא, ואומר היחיד רק תיבת ונקה מן הפסוק שאחריו, ובתיבה אחת אין חשש כלל הנז’, והוא ישוב נכון.
Responsa Rav Pe'alim OC 1:11
Regarding saying “Va-ya’avor” with cantillation for the individual, which is like reading from the Torah, that there is a cantillatory pause [etnach] at the word “ve-chata’ah“, and it works out that Moshe Rabbeinu made a break in the verse there, and the individual recites only the word “ve-nakeh” from the following clause, and with one word there is no concern of what was mentioned [creating a new break in a verse], and this is a correct resolution.
Who Leads
ספר המנהגים (קלויזנר) ג
רבינו משולם אומר די”ג מדות אין לומר ביחיד כשמתפלל סליחות, מדאמרי[נן] הקדוש ברוך הוא נתעטף כש”צ [=כשליח ציבור] ולמדו למשה, ש”מ [=שמע מינה] אין לומר רק לש”צ [=לשליח ציבור] בציבור.
Sefer Ha-minhagim (Klausner) 3
Rabbeinu Meshulam says that one praying be-yachid should not recite the thirteen attributes when praying Selichot, since we say God wrapped Himself like a shali’ach tzibbur and taught it to Moshe, we learn from this that only a shali’ach tzibbur in a tzibbur says them.
ספר כלבו סה
וגם יש מקומות שנהגו שמי שמתפלל באשמורת יתפלל אמש ערבית וגם מתפלל בבוקר בשחרית
Kolbo 65
Also there are places which had the practice that one who prays in the night-watch [toward morning] should [lead] pray[ing] Ma’ariv the night before and also [lead] pray[ing] in the morning at Shacharit.
לבוש או”ח תקפא:א
והסליחות עם הי”ג מדות שאומרין בין כל אחת ואחת הם במקום תפלת י”ח, שעיקר התפלה הוא י”ג מדות…באלו הימים שאנו תלויין בדין צריך כוונה גדולה, לפיכך ידקדקו לחזור אחר ש”ץ היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים טובים שאפשר למצוא שיתפלל סליחות וימים נוראים
Levush OC 581:1
…The Selichot with the thirteen attributes interspersed are in place of the Shemoneh Esrei prayer, for the essence of the tefilla is the thirteen attributes…On these days on which we are suspended in judgment one needs great intent, therefore they should be careful to seek after a shali’ach tzibbur who is most fitting and greatest in Torah and good deeds that it is possible to find to pray for Selichot and the Yamim Nora’im
רעות, מתוך אריאל הורוביץ, תפילת הנערות, בית אבי חי
“אני מרגישה שמגדל עוז חיברו אותי חזרה למסורת היהודית. . .נכון שנשים לא חייבות על פי ההלכה לומר סליחות, אבל המנהג הזה הוא המאפיין העיקרי של חודש אלול, ובלעדיו הייתי מגיעה לא מוכנה ליום כיפור. קשה לצאת פתאום מהשגרה, להתפלל המון שעות ובאמת להתכוון למה שאת אומרת. אני מרגישה שהסליחות הן ההכנה לימים האלה. אני מגיעה אליהם יותר מכוונת על מה שאני צריכה לחזור בתשובה, לאן אני רוצה להתקדם. זה שווה יותר מהכול”.
Re'ut, Quoted in Ariel Horovits, 'Tefillat Ha-ne'arot', Beit Avi Chai
I feel that Migdal Oz reconnected me to the Jewish tradition…It’s true that according to Halacha women are not obligated to say Selichot, but this custom is the key feature of the month of Elul, and without it I would come unprepared to Yom Kippur. It is difficult to suddenly leave one’s routine, and to pray many hours and to truly think about the meaning of what you say with intention. I feel that the Selichot are the preparation for these days. I arrive at them more directed toward what I need in order to do teshuva, to where I want to progress. This is worth more than anything.
Q&A
Sometimes a quick exchange communicates more effectively, and more personally, than an article. Sometimes, just seeing that others share our questions can make us feel more connected.
Our posted questions and answers are an opportunity to learn from each other. To ask a question of your own, click here!
Hashkafic Q&A
How should women relate to Selichot?
By reciting Selichot daily during Elul and the aseret yemei teshuva, we enter a mode of penitence and entreaty that builds up to the intensity of Rosh Hashana and Yom Kippur. On fast days as well, reciting Selichot heightens our awareness of the ta’anit and its message and inspires teshuva, and can be especially significant for those who are exempt from fasting. Selichot play an important spiritual function for all Jews, regardless of gender, so much so, that in recent years Selichot tours and Selichot concerts have become popular.
As we have seen, attending the Selichot service on the first night is customary for women in many communities. On other nights or mornings, women may still find it meaningful to join Selichot at synagogue. While the timing can be very challenging for some, others may find it easier to make it to Selichot than to most other services. (For example, in a community with Selichot services at different times, one spouse might attend at night when the children are sleeping and the other can join a minyan for Selichot in the morning before Shacharit.)
We strongly encourage all synagogues to facilitate and encourage women’s attendance – minimally, by ensuring that the women’s section is unlocked, lit, and empty of men, and that any Selichot books provided for men are provided for women as well.
Women may also choose to create all-women’s gatherings in which to focus more on singing entreaties of Rachamin than on the thirteen attributes of mercy, modifying the service to omit Kaddish and possibly chanting the attributes as when reading from the Torah or, alternatively, reading and meditating on them silently.
Deracheha’s partner institution, The Stella K. Abraham Beit Midrash for Women at Migdal Oz, has devised a third model to connect women to Selichot. Selichot are recited each night, drawing hundreds of women to the Beit Midrash. They are oriented primarily to the women’s spiritual needs and song, although a minyan of men is also present to facilitate the recitation of the full Selichot service including the attributes of mercy, with a shali’ach tzibbur. In recent years, men who connect to this style of Selichot have begun attending as well. On many nights there are well over a hundred men present.
Reut, a woman who attends these evenings every year, explains what they mean to her:20
רעות, מתוך אריאל הורוביץ, תפילת הנערות, בית אבי חי
“אני מרגישה שמגדל עוז חיברו אותי חזרה למסורת היהודית. . .נכון שנשים לא חייבות על פי ההלכה לומר סליחות, אבל המנהג הזה הוא המאפיין העיקרי של חודש אלול, ובלעדיו הייתי מגיעה לא מוכנה ליום כיפור. קשה לצאת פתאום מהשגרה, להתפלל המון שעות ובאמת להתכוון למה שאת אומרת. אני מרגישה שהסליחות הן ההכנה לימים האלה. אני מגיעה אליהם יותר מכוונת על מה שאני צריכה לחזור בתשובה, לאן אני רוצה להתקדם. זה שווה יותר מהכול”.
Re'ut, Quoted in Ariel Horovits, 'Tefillat Ha-ne'arot', Beit Avi Chai
I feel that Migdal Oz reconnected me to the Jewish tradition…It’s true that according to Halacha women are not obligated to say Selichot, but this custom is the key feature of the month of Elul, and without it I would come unprepared to Yom Kippur. It is difficult to suddenly leave one’s routine, and to pray many hours and to truly think about the meaning of what you say with intention. I feel that the Selichot are the preparation for these days. I arrive at them more directed toward what I need in order to do teshuva, to where I want to progress. This is worth more than anything.
Other women find meaning in reciting portions of Selichot alone, in moments grabbed during the night or day, creating a personal spiritual path to prepare for the Yamim Nora’im. Some take reciting Selichot at home as an opportunity to add prayers not in the formal liturgy. Dr. Yael Levine composed a penitential prayer modeled on the “mi she-ana” (one of the prayers recited in the concluding portion of the service), highlighting Biblical women whose prayers were answered. Though intended for communal Selichot, this prayer has special appeal for women reciting Selichot alone.
We have learned that reciting the attributes of mercy is meant to come alongside emulating them. Even if a woman does not say Selichot, she can still undertake other acts with religious meaning that elicit God’s mercy in the days approaching the Yamim Noraim, focusing on those most meaningful to her. These can include listening to shiurim or reading books on Selichot or other timely topics, taking care to hear the blowing of the shofar when she is able to, working to increase her concentration during prayer, reciting Tehillim, giving tzedaka, or doing charitable deeds.
Reader Q&A
Podcast
Click here to sponsor this episode.
Learn about Shofar in Elul here.