What is the nature of the mitzva of simchat yom tov (rejoicing on a festival)? What is a woman’s obligation in it?
In Brief
What is the mitzva of rejoicing on festivals, ve-samachta be-chagecha?
The mitzva is to reach an internal state of rejoicing before God. We fulfill the mitzva by undertaking external actions that foster rejoicing. In the time of Beit Ha-mikdash, fulfilling the mitzva would entail going up to Yerushalayim to feast on peace offerings of rejoicing (shalmei simcha).
True rejoicing before God is a form of worship, not silliness or frivolity, and inclusive of the weaker members of our society.
Does the mitzva apply to women?
On the one hand, rejoicing on a festival would seem to be a positive time-bound mitzva from which women should be exempt. But the Torah lists females among those who should rejoice.
In the Talmud, Rabbi Zeira maintains that women are fully obligated in the mitzva. Abbaye suggests that women’s obligation is indirect, or at least less straightforward, since a husband bears halachic responsibility for giving his wife cause to rejoice.
Halachic consensus is that women are obligated in rejoicing on the festival.
What does this mean in practice?
A woman should eat festive meals, including meat and wine (if she enjoys them). She should receive or make for herself purchases or otherwise take actions that will add to her rejoicing before God, and make an effort to contribute to the joy of others in her household and community.
In Depth
Rav Ezra Bick, Ilana Elzufon, and Shayna Goldberg, eds.
Defining the Mitzva
It follows that the Torah commands us to rejoice on the festivals:1
דברים טז:י-טו
וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה’ אֱלֹקיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹקיךָ: וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹקיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹקיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה: חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַה’ אֱלֹקֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר ה’ כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ ה’ אֱלֹקֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃
Devarim 16:10-15
And you shall observe the festival of Shavuot to the Lord your God, the abundance of the contribution of your hand that you shall give as the Lord your God blesses you. And you shall rejoice before the Lord your God, you and your son and your daughter and your bondsman and your bondswoman, and the Levite who is in your gates, and the stranger and the orphan and the widow who are among you, in the place that the Lord your God will choose to make His name dwell there. And you shall remember that you were a bondsman in Egypt, and you shall keep and observe these laws. You shall observe the festival of Sukkot, for seven days, when you gather in from your threshing floor and from your wine press. And you shall rejoice on your festival, you and your son and your daughter and your bondsman and your bondswoman and the Levite and the stranger and the orphan and the widow who are in your gates: Seven days you shall hold a festival for the Lord your God, in the place that the Lord will choose; for the Lord your God will bless all your crops and all the work of your hands, and you shall be only joyous.
Our connection to God past and present and our gratitude for being able to sustain ourselves provide ample cause for celebration.
Rejoicing Appropriately
As our households celebrate, we are commanded to include the more vulnerable elements of our community, the orphan and widow, in the rejoicing. Rambam elaborates on this responsibility to the community. He emphasizes that our rejoicing becomes service of God only when we generously welcome others to participate with us.
רמב”ם הלכות יום טוב ו:יח
וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט”ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו…
Mishneh Torah, Shevitat Yom Tov 6: 18
When one eats and drinks, one must feed the convert, the orphan, and the widow along with the rest of the unfortunate poor. But one who locks the doors of his courtyard and eats and drinks, he and his children and his wife, and does not feed and give drink to the poor and embittered, this is not the rejoicing of a mitzva but rejoicing of his belly…
Our celebration only truly serves God when we open our homes to those who are destitute (or perhaps even to those who are lonely or difficult to host.) Otherwise, it can become mere decadence and hedonism.
The ultimate source of our celebration, though, is a sense of being before God:
דברים כז:ז
וְזָבַחְתָּ֥ שְׁלָמִ֖ים וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֑ם וְשָׂ֣מַחְתָּ֔ לִפְנֵ֖י ה’ אֱלֹקֶֽיךָ׃
Devarim 27:7
And you shall sacrifice peace offerings (shelamim) and eat there, and you shall rejoice before the Lord your God.
One who eats and drinks to excess, and thus loses sight of God’s presence does not fulfill the mitzva:
רמב”ם הלכות יום טוב ו:כ
שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל
Mishneh Torah, Shevitat Yom Tov 6:20
For drunkenness and hilarity and frivolity is not rejoicing but wildness and foolishness, and we were not commanded in wildness and foolishness but in rejoicing, which includes worship of the Creator of everything.
In the absence of Beit Ha-mikdash
In Beit Ha-mikdash, the primary expression of simcha was eating peace offerings (shelamim) before God, as though partaking in a shared celebratory meal. The Talmud addresses the question of where that leaves us after the Temple’s destruction, when we have no way to offer sacrifices:
פסחים קט.
תניא רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה׳ אלקיך ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש
Pesachim 109a
It was taught in a baraita: Rabbi Yehuda ben Beteira says: At a time when Beit Ha-mikdash is standing, rejoicing is only with meat, as it is said: “And you shall sacrifice peace offerings (shelamim) and eat there and you shall rejoice before the Lord your God” (Devarim 27:7). And now, when Beit Ha-mikdash is not standing, rejoicing is only with wine, as it is said: “And wine gladdens a person’s heart” (Tehillim 104:15).
The Talmud teaches that, in the absence of sacrificial meat, wine becomes the central element of our Yom Tov rejoicing. Tosafot take this as a description of a rabbinic-level mitzva to rejoice in an era without Beit Ha-mikdash:
תוספות מועד קטן יד: ד”ה עשה דיחיד
נראה לי דשמחת הרגל נמי דרבנן ושמחת היינו בשלמי שמחה…
Tosafot Moed Katan14b s.v.Aseh de-yachid
It seems to me that rejoicing on the festival is also rabbinic, and “ve-samachta” [the Torah-level mitzva of rejoicing] – that is with peace offerings of joy (shalmei simcha)…
Rambam, however, disagrees, He writes that the mitzva of rejoicing on a festival retains its Torah-level status, even without our partaking in the sacrifice:
ספר המצוות לרמב”ם מצות עשה נד
והמצוה הנ”ד היא שצונו לשמוח ברגלים והוא אמרו יתעלה (ס”פ ראה) ושמחת בחגך. …והענין הראשון הרמוז אליו בצווי הזה הוא שיקריב קרבן שלמים על כל פנים. ואלו השלמים נוספים על שלמי חגיגה והם נקראים בתלמוד (שם ז ב) שלמי שמחה….וכולל באמרו ושמחת בחגך מה שאמרו ג”כ [=גם כן] שמח בכל מיני שמחה. ומזה לאכול בשר בימים טובים ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים…זה כולו נכנס תחת אמרו ושמחת בחגך. ומה שיתחייב מהם יותר שתיית היין לבד כי הוא יותר מיוחד בשמחה…
Rambam, Sefer Ha-mitzvot, Positive Mitzva 54
And the 54th mitzva is that He commanded us to rejoice on festivals, and He, may He be exalted, said: “And you shall rejoice on your festival.” …And the first matter hinted at in this command is that one should in any case sacrifice a peace offering (korban shelamim). And these peace offerings are in addition to the festive peace offerings (shalmei chagiga), and in the Talmud they are called peace offerings of rejoicing (shalmei simcha)…The statement “and you shall rejoice on your festival” includes what [the Sages] said also, “rejoice in all types of rejoicing.” And this includes to eat meat on festivals, and to drink wine, and to wear new clothes…All this is included in the statement “and you shall rejoice on your festival.” And of these, drinking wine alone is more obligatory, because it is more specifically associated with rejoicing…
To Rambam, the Torah’s definition of rejoicing includes partaking in the sacrifice but is not restricted to it. Any act of rejoicing can count as fulfillment of the Torah-level mitzva. Rav Soloveitchik explains how this works conceptually:
שיעורים לזכר אבא מרי עמ’ קפח
שהמצב הנפשי של האדם ברגל הוא עיקר מצות שמחה, אלא שהתורה ציותה איך לקיים שמחה שבלב וקבעה מסמרות להלכה, כי בזמן הבית, שמחה זו מתגשמת ע”י [=על ידי] אכילת קדשים, ובזמן הזה ע”י [=על ידי] תענוגים שונים…
Shiurim Le-zecher Abba Mari 186
For a person’s emotional state during the festival is the essential mitzva of rejoicing, but the Torah commanded how to fulfil rejoicing of the heart and formalized the Halacha thus: at the time of Beit Ha-mikdash, this rejoicing was realized through eating sacrificial meat, and today through various pleasures…
Eating the sacrifice, or feasting with meat or wine, is indeed the external fulfillment of an act of rejoicing, but the fundamental mitzva is to achieve an emotional and spiritual state of simcha, through these means and others.
Obligation
Are women obligated in the mitzva of simchat Yom Tov?
On the one hand, both the daughter and the widow are mentioned as rejoicing on the festival in Devarim 16:14. On the other hand, rejoicing on the festival would seem to be a positive, time-bound commandment from which women are typically exempt.
The Talmud lists rejoicing on the festival as one of the exceptions to the rule – a positive time-bound commandment in which women are obligated.
קידושין לד.
… הרי מצה, שמחה, הקהל – דמצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות
Kiddushin 34a
Behold matza, rejoicing, and hakhel – [each is] a positive, time-bound mitzva, and women are obligated
Later on, however, it presents a challenge to that idea in the name of Abbaye:
קידושין לד:
.. ואדילפינן מתפילין לפטורא נילף משמחה לחיובא אמר אביי אשה בעלה משמחה. אלמנה מאי איכא למימר? בשרויה אצלו.
Kiddushin 34b
….Rather than deriving from tefillin, to exempt [women from positive time-bound mitzvot], derive it from rejoicing, to obligate [women in these mitzvot]. Abbaye said: A woman – her husband causes her to rejoice [so we cannot derive it from the mitzva of rejoicing]. What about a widow? Through whoever she is with.
Abbaye suggests that the mitzva for a woman to rejoice on a festival is incumbent on her husband, not herself. At first glance, we might think that the verse’s reference to the widow, who has no husband, refutes this idea. However, Abbaye explains that the widow is mentioned in order to obligate the head of the household that she joins for the festival to cause her to rejoice.
A tosefta, paraphrased in both the Talmud Bavli and the Talmud Yerushalmi, states that a man has a mitzva to cause his wife (and children) to rejoice on the festival, as by giving them wine or whatever suits them:
תוספתא מסכת פסחים (ליברמן) פרק י הלכה ד
מצוה על אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל במה משמחן ביין דכת[יב] ויין ישמח לבב אנוש ר’ יהודה או[מר] נשים בראוי להם וקטנים בראוי להם
Tosefta Pesachim (Lieberman) 10:4
It is a mitzva for a person to cause his children and members of his household to rejoice on the festival. How does he make them rejoice? With wine, as it is written: “And wine gladdens a person’s heart.” R’ Yehuda says: women with what is appropriate for them, and children with what is appropriate for them
The tosefta does not indicate whether the husband is required to support his wife’s independent obligation to rejoice, or whether he alone is obligated in her rejoicing.
The Talmud quotes Rabbi Zeira as assuming that women are obligated to rejoice on a festival. The discussion revolves around bal te’acher, the prohibition to delay bringing a sacrifice as vowed beyond a single cycle of three festivals. Does the prohibition apply to women, who are not obligated to make a pilgrimage to Beit Ha-mikdash on the festivals?2
ראש השנה ו:
בעי ר’ זירא אשה מה היא בבל תאחר מי אמרינן הא לא מיחייבא בראיה או דלמא הא איתה בשמחה.
Rosh Ha-shana 6b
Rabbi Zeira asks: A woman, what is she [obligated or not] in the mitzva of bal te’acher? Do we say that since she is not obligated to appear [in Beit Ha-mikdash on the festival, she is not obligated in bal te’acher]? Or perhaps, since she is obligated in rejoicing [on a festival, she should be obligated in bal te’acher]?
In yet another Talmudic passage, though, Abbaye himself seems to espouse the view that women are obligated in simchat Yom Tov. Here, the context is a discussion of how independently mobile a child needs to be in order to be obligated to appear at Beit Ha-mikdash for a festival:3
חגיגה ו.
אמר ליה אביי עד הכא דמיחייבא אימיה בשמחה אייתיתיה אימיה…
Chagiga 5b-6a
Abbaye said to him [Rabbi Zeira]: Until here [Yerushalayim]. Since his mother is obligated in rejoicing, his mother brings him.
Tosafot resolve the apparent contradiction in a way that understands Abbaye as exempting women from an independent obligation of simcha.4
תוספות ראש השנה ו:
ומפרש ר”ת [=רבנו תם] בעלה משמחה שהחיוב על בעלה ולא עליה לפיכך לא קרינא בה ובאת שמה והא דקאמר בחגיגה דמיחייבה אמיה משום בעלה ולא משום היא
Tosafot Rosh Ha-shana 6b s.v. Isha
Rabbeinu Tam explains “her husband causes her to rejoice,” that the obligation is on her husband and not on her….and this that was said in Chagiga, that his mother is obligated [in rejoicing] is obligation because of her husband and not because of herself.
Ritva, however, suggests a different resolution of Abbaye’s statements:
חידושי הריטב”א קידושין לד:
…אשה בעלה משמחה. פירש רש”י ז”ל אין אשה חייבת בשמחה אלא שחייב בעלה לשמחה, ולא נהירא דהא מנינן לה לעיל בהדי מצוות דנשים חייבות, ותו דאביי גופיה אמר במסכת חגיגה (ו’ א’) דאשה חייבת בשמחה…ונראה לפרש דהכי קאמרינן דמשמחה ליכא למגמר דשאני שמחה שלא חייבה תורה בה הנשים אלא על ידי בעלה מה שאין כן באידך דלא תלו בבעל כלל, כן נראה לי.
Ritva Kiddushin 34b
…A woman, her husband causes her to rejoice. Rashi explains “A woman is not obligated in rejoicing; rather, her husband is obligated to cause her to rejoice.” This is not clear, for we count it above among the mitzvot in which women are obligated, and furthermore, Abbaye himself says in Tractate Chagiga that a woman is obligated in rejoicing…It seems that we should explain that we say thus: That we cannot derive from [the mitzva of] rejoicing [a rule to obligate women in positive time-bound mitzvot], because rejoicing is different, since the Torah only obligated women in it through the means of her husband, which is not the case for other [mitzvot], which are not dependent on the husband at all. So it seems to me.
Ritva writes that a woman would typically rejoice by partaking in her husband’s peace offering, or otherwise have her rejoicing facilitated by her husband. This does not detract from her own obligation to rejoice. It does mean, however, that the mitzva of rejoicing cannot serve as a basis for learning about other mitzvot.
According to this line of thought, Abbaye and Rabbi Zeira would agree that a woman who isn’t a member of a male-headed household is independently obligated to rejoice on a festival. Rabbi Zeira, however, would disagree with Abbaye about the prominence of the husband’s obligation in the wife’s fulfillment of her own. Me’iri spells this out:
בית הבחירה למאירי קידושין לד:
אשה חייבת בשמחה כמו שביארנו ומה שאמר כאן אשה בעלה משמחה לא להפקיעה מחיוב שמחה אלא שעקר חיובה מצד שמחת הבעל ומכל מקום לענין פסק אף אשה שאין לה בעל חייבת בשמחה:
Beit Ha-bechira Kiddushin 34b
A woman is obligated in rejoicing as we have explained. What he [Abbaye] said here, “a woman – her husband causes her to rejoice” is not to release her from the obligation of rejoicing. Rather, her primary obligation is through the husband’s rejoicing. Nevertheless, regarding the practical halacha, even a woman without a husband is obligated in rejoicing.
A husband and wife’s rejoicing are intertwined. If a woman is married, her husband has a mitzva to facilitate her rejoicing, but all women also have an independent obligation to rejoice.5
Rambam seems to follow this view:6
משנה תורה, הלכות חגיגה א:א
וְהַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָּרְגָלִים הִיא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים יֶתֶר עַל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וְאֵלּוּ הֵם הַנִּקְרָאִים שַׁלְמֵי שִׂמְחַת חֲגִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז ז) “וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹקֶיךָ”. וְנָשִׁים חַיָּבוֹת בְּמִצְוָה זוֹ:
Mishneh Torah, Chagiga 1:1
The rejoicing referred to on festivals is that one should offer peace offerings (shelamim) in addition to the festival peace offerings (shalmei chagiga). These are called peace-offerings of festival joy (shalmei simchat chagiga), as it says (Devarim 27:7): “You shall sacrifice peace offerings (shelamim) and eat them there and rejoice before the Lord your God.” Women are obligated in this mitzva.
משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב ו:יז
שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג עִם שְׁאָר יָמִים טוֹבִים כֻּלָּם אֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית. וְחַיָּב אָדָם לִהְיוֹת בָּהֶן שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל הַנִּלְוִים עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז:יד) “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ” וְגוֹ’. אַף עַל פִּי שֶׁהַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה כָּאן הִיא קָרְבַּן שְׁלָמִים כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבָאֲרִין בְּהִלְכוֹת חֲגִיגָה יֵשׁ בִּכְלַל אוֹתָהּ שִׂמְחָה לִשְׂמֹחַ הוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ כָּל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ:
Mishneh Torah, Shevitat Yom Tov 6:17
The seven days of Pesach and the eight days of Sukkot, along with the other festivals, are all forbidden for eulogizing and fasting. And a person is obligated to be joyful and of a good heart on them—he, his children, his wife, the members of his household and all who accompany him. As it says (Devarim 16:14), “And you shall rejoice on your festival, etc.” Even though the joy that is mentioned here is [referring to] peace offerings (shelamim)—as we explain in the Laws of the Festival Offering—included in that joy is for him, his children and the members of his household to rejoice, everyone according to what is appropriate for him.
The view that women are obligated in simchat Yom Tov is widely accepted as Halacha:7
שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב תקכט : ב
חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו. כיצד משמחן, הקטנים נותן להם קליות ואגוזים; והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו; וחייב להאכיל לגר, ליתום ולאלמנה עם שאר עניים.
Shulchan Aruch OC 529:2
A person is obligated to be joyous and of good heart on the holiday, he and his wife and his children and all who join him. How does he cause them to rejoice? He gives the children toasted wheat and nuts; and buys the women clothing and jewelry according to his means; and he is obligated to feed the stranger, the widow and the orphan along with the other poor people.
משנה ברורה תקכט:טו
(חייב אדם להיות שמח [וטוב לב במועד] וכו’ – והוא מ”ע [=מצוות עשה] מן התורה דכתיב ושמחת בחגך ונוהגת גם בנשים:
Mishna Berura 529:15
A person is obligated to be joyous – This is a Torah-level positive commandment, as it is written “you shall rejoice on your festival,” and it also applies to women
Rav Moshe Sternbuch adds that even those who maintain that women are exempt from rejoicing on festivals apply the exemption only to concrete actions (e.g., eating meat, drinking wine, and wearing new clothes). According to all opinions, however, women are obligated in achieving the emotional state of simcha on Yom Tov because it is a mitzva performed with the heart:
מועדים וזמנים השלם ז:יא
ונראה דנשים שפטורות משמחה ורק בעלה משמחה עמו, לאביי…בחלק הזה של שמחה שהוא שמחת הלב גם נשים חייבות….במצוות התלויות בלב גם בזמן גרמא נשים חייבות.
Mo'adim U-zmanim 7:11
It seems that women are exempt from rejoicing, and only her husband causes her to rejoice with him, according to Abbaye…in this aspect of rejoicing, which is rejoicing of the heart, women are also obligated….in mitzvot that depend on the heart, even if they are time-bound, women are obligated.
Why is the husband responsible for his wife's simchat Yom Tov?
Simchat Yom Tov is a combination of an internal spiritual and emotional state with the external objects and actions that foster and reflect that state of joy. A husband or father’s mitzva of simchat Yom Tov includes responsibility for contributing to his household’s rejoicing.
In earlier generations, purchase of the new clothing or festive foods that would help spur a household to happiness depended in a practical sense on funds controlled by the male head of the household. Nowadays, as more and more women have financial independence, many women have the ability to contribute funds toward the household’s simcha, and should do so.
There might be a deeper message here, as well. Torah Temima argues that a husband’s rejoicing depends on his wife’s:
תורה תמימה הערות דברים פרק טז הערה סו
…והענין הוא ע”פ [=על פי] המבואר ביבמות ס”ב ב’ כל שאין לו אשה שרוי בלא שמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך, א”כ [=אם כן] בשמחת החג דכתיב ג”כ [= גם כן] כזה א”א [=אי אפשר] לו לקיים לבדו מצוה זו, והסברא נוטה דאם היא אינה נוטלת חלק בשמחתו אין שמחתו שלמה ולכן חייבת גם היא בגללו…
Torah Temima Devarim 16:66
…The matter is according to what is explained in Yevamot 62b, “whoever does not have a wife dwells without joy, as it is written “you shall rejoice, you and your household.” if so, regarding rejoicing of the festival where it is also written like this, it is impossible for him [the husband] to fulfill this mitzva on his own. Logic tends to say that if she does not take part in his rejoicing, his rejoicing is incomplete, and therefore she is also obligated on his account…
Taken more broadly, simcha is mutually reinforcing. Whatever the household makeup, every household member, regardless of gender, contributes to every other member’s rejoicing.
In Practice
We saw above that wine is suggested as a means of rejoicing, especially when there is no sacrifice of which to partake. Should women’s rejoicing on Yom Tov include drinking wine as well? What other acts might be seen as fulfillments of the mitzva of simcha?
Both the Talmud Bavli and the Yerushalmi list a few examples of what a husband might do to help his wife rejoice, in the name of Rabbi Yehuda:
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים י:א
תני צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל במה משמחן ביין. רבי יודה אומר נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם נשים בראוי להן כגון מסנים וצוצלין וקטנים בראוי להן כגון אגוזין ולוזין.
Yerushalmi Pesachim 10:1
It is taught: A person needs to cause his wife and his children to rejoice on the festival. With what does he make them rejoice? With wine. Rabbi Yehuda says: Women with what is appropriate for them, and children with what is appropriate for them. Women with what is appropriate for them, like shoes and bells. And children with what is appropriate for them, like nuts and hazelnuts.
פסחים קט.
תנו רבנן חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנאמר ושמחת בחגך במה משמחם ביין רבי יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן אנשים בראוי להם ביין ונשים במאי תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין
Pesachim 109a
The Sages taught: A person is obligated to cause his children and the members of his household to rejoice on a festival, as it is stated: “And you shall rejoice on your festival” (Devarim 16:14). With what should one make them rejoice? With wine. Rabbi Yehuda says: Men with what is appropriate for them and women with what is appropriate for them. Rabbi Yehuda elaborates: Men with what is appropriate for them, with wine. And women, with what? Rav Yosef taught: In Babylonia with colorful clothes and in Eretz Yisrael with pressed linen clothes.
It is not clear from either source if Rabbi Yehuda means to reject wine as a means for women to achieve simcha or simply add to it. Nor is it clear if anyone, man or woman, needs to eat meat in the absence of Beit Ha-mikdash.8
In his presentation of this halacha, Rambam seems to imply that women need not drink wine or eat meat (without the sacrifice), since he lists these as male modes of rejoicing:
משנה תורה שביתת יום טוב ו: יח
וְהַנָּשִׁים קוֹנֶה לָהֶן בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִין נָאִים כְּפִי מָמוֹנוֹ. וְהָאֲנָשִׁים אוֹכְלִין בָּשָׂר וְשׁוֹתִין יַיִן שֶׁאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר וְאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן.
Mishneh Torah, Shevitat Yom Tov 6:18
For the women he buys new clothes and beautiful jewelry according to his means. And the men eat meat and drink wine, since there is no simcha except with meat, and no simcha except with wine.
Though does not specify meat and wine when he lays out what a man should provide for a widow in his household to facilitate her rejoicing, Rashi does list food and drink, and wine was the preeminent drink of his day:
רש”י מסכת קידושין לד: ד”ה בשרויה
…ונצטוה מי שהיא שרויה אצלו לשמחה משלו במאכל ומשתה וכלי פשתן.
Rashi Kiddushin 34b s.v. Bi-shruya
And the person with whom she is staying is commanded to cause her to rejoice from his own resources, with food and drink and linen garments.
Similarly, Rabbi Akiva Eiger notes that women are obligated in simchat Yom Tov, and fulfill the mitzva through meat and wine,9 though he argues that women are not obligated as a matter of simcha to eat bread on Yom Tov:10
שו”ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן א
דהיא מחוייבה בשמחה, מ”מ [=מכל מקום] היינו דאסורה בהספד ותענית, ולהיות לה שמחה בשתיית יין ובשר אבל מ”מ [=מכל מקום] נראה דאינה מחוייבת באכילת פת דנראה דאכילת פת אינו מצד חיוב שמחה
Responsa Rabbi Akiva Eiger Mahadura Kama 1
For she is obligated in simcha, in any case, that means that she is forbidden in eulogizing and fasting, and should have simcha with drinking wine and with meat, but in any case, it seems that she is not obligated in eating bread, since it seems that eating bread is not based on the obligation of simcha
Other authorities, however, including Rabbeinu Asher, do include eating bread as a fulfillment of simchat Yom Tov:
רא”ש ברכות פרק ז:כג
הלכך נראה לרבינו יהודה דחייב אדם לאכול פת ביום טוב משום שמחה
Rosh Berachot 7:23
Therefore, it seems to Rabbeinu Yehuda that a person is obligated to eat bread on Yom Tov because of simcha.
In practice, women eat meat and drink wine on Yom Tov, so long as it adds to rejoicing, and men are obligated to enable their wives to make joyful purchases for the holiday, while a single woman attends to her own happiness. These purchases need not be restricted to clothing or ornament. Rav Shmuel Halevi Wosner gives some examples:
שו”ת שבט הלוי חלק ח סימן קכד
וכן בגדים וכה”ג [=וכהאי גוונא] או רקידה או טיול לכב[וד] השמחה של היום שגורם הרחבת הדעת, אבל נתינת ספר שגורם אמנם חדוה ושמחה אבל אינו קשור עם שמחת היום דוקא, וכן מכשיר אלקטרי של שיחת נשים בעלמא שאינו פוטר מיסודי שמחה של היום כגון בגדים ומיני מתיקה וכהאי גונא.
Responsa Shevet Ha-levi 8:124
And similarly clothing and so forth, or dancing or an excursion in honor of the simcha of the day that causes gratification. But giving a book, which indeed causes delight and simcha but is not connected specifically to the simcha of the day, and similarly an electronic device of mere women’s chatter, which does not exempt from the foundations of simcha of the day, like clothes and sweets and so on.
In Rav Wosner’s chassidic community, women’s formal learning opportunities are more limited. For women who do learn Torah, purchase of a book for Talmud Torah could well be a fulfillment of rejoicing on Yom Tov.
In a modern twist, Rabbi Eliezer Melamed notes that the married woman of today is free to make purchases for herself:11
הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, ספר מועדים א:י
אמנם כיום שסוגי הבגדים והתכשיטים נתרבו לאין שיעור, והבחירה נעשתה מורכבת, במשפחות רבות מקובל שהאשה בוחרת לעצמה את הבגד או התכשיט, כאשר התקציב לכך נקבע על ידי שני בני הזוג לפי רמת הכנסתם (כמבואר להלן יב). וכדי להיות שותף במצווה, ראוי שהבעל יעודד את אשתו לקנות את הבגד או התכשיט לקראת החג, ועל ידי כך הוא יחשב כמתנה ממנו אליה והשמחה שבו תתרבה.
Rav Eliezer Melamed, Peninei Halacha, Laws of the Festivals, 1:10
In contrast, now that there are so many types of clothing and jewelry available, choosing has become complicated. In many families, it is the accepted norm for the wife to choose clothes or jewelry for herself, and for the budget to be set by the couple in accordance with their means (as explained below in section 12). In order for the husband to participate in the mitzva, it is appropriate for him to encourage his wife to buy an item of clothing or jewelry for the festival. This way it can be considered a gift from him to her, which will increase her simcḥa.
Writing to a new widow, Rabbanit Anat Novoselsky suggests that a woman determine for herself what will best enable her to rejoice before God:12
רבנית ענת נובוסלסקי, “חובת נשים בשמחה ברגל,” מה שאלתך אסתר ותעש, עמ’ 35
על כל אישה לשמוח בסעודת חג, בבגד או בתכשיט חדש או בכל מה שמשמחה, ואין הכרח להטיל זאת דווקא על הבעל. אף ראוי להקפיד על בגדי החג יותר מאשר על בגדי השבת, ולהימנע מדברים הפוגמים בשמחת הלב. .. חפשי את הדרך שבה תוכלי לשמח עצמך באופן הטוב ביותר, ותזכי לקיים את המצווה “ושמחת בחגך והיית אך שמח”.
Rabbanit Anat Novoselsky, 'The Obligation of Women in Rejoicing on a Festival,' in Ma She'eilateich Esther Ve-te'as, p. 35
Each woman must rejoice at the festive holiday meal, with a new item of clothing or jewelry or whatever causes her to rejoice, and it is not necessary to impose this obligation specifically on the husband. It is even fitting to be more particular about festival clothing than Shabbat clothing, and to avoid things that mar the joy of the heart… Seek the way that you will be able to cause yourself to rejoice in the best way possible, and you will merit to fulfil the mitzva, “and you shall rejoice in your festival and be only joyous.”
Further Reading
- Rav David Brofsky, “The Celebration of Yom Tov.” VBM shiur.
- Rabbanit Anat Novoselsky, “The Obligation of Women in Rejoicing on a Festival.” Ma She’eilateich Esther Ve-te’as, Ohr Torah Stone 2014.
- “Simchat Yom Tov.” Olamot shiur.
Notes
1. Although this passage mentions only Shavuot and Sukkot, the mention of remembering our bondage in Egypt serves as a link to Pesach as well:Alternatively, Pesach is included because of a derivation from one holiday to another:
ספרי דברים פרשת ראה פיסקא קלט: יב
וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית [את החקים האלה], מלמד שכל שנוהגים בעצרת נוהגים בפסח
Sifrei Devarim 139:12
“Remember that you were a bondsman in Egypt and observe and perform [these ordinances]”—teaches us that all that we practice on Shavuot, we practiceon Pesach.
ספר יראים סימן רכז
שמחה בחג המצות וראש השנה לא כתיב מנלן מהיקש דר’ יונה בשבועות פ”א [י’ א’] אלה תעשו לה’ במועדיכם א”ר יונה הוקשו כל המועדות זה לזה ויום הכפורים אף על פי שהוא בכלל המועדים אינו בכלל שמחה דהא כתיב ביה ועניתם את נפשותיכם
Sefer Yere'im 227
Simcha is not written regarding Chag Ha-matzot or Rosh Ha-shana. From where [do we derive it]? From R’ Yona’s comparison [hekesh] in Shavuot 10a “These shall you do for God on your holidays.” R’ Yona said: All the holidays are linked to each other. And Yom Kippur, even though it is included among the holidays, is not included in simcha because it is written regarding it “and you shall afflict your souls.”
2. In the continuation of the passage, Rabbi Zeira’s view is contrasted with Abbaye’s position that her husband causes her to rejoice:
ראש השנה ו:
א”ל [=אמר ליה] אביי ותיפוק ליה דהא איתה בשמחה. ומי אמר אביי הכי? והאמר אביי אשה בעלה משמחה. לדבריו דר’ זירא קאמר
Rosh Ha-shana 6b
Abbaye said to him: Derive it from her being obligated in rejoicing. Did Abbaye say this? But Abbaye said ‘a woman, her husband causes her to rejoice.’ Abbaye said this from the perspective of Rabbi Zeira.
3. See also Rashi here, who cites the verse later on in Devarim (14:26) about rejoicing with ma’aser sheini food, which includes mention of a man’s household, his wife:
דברים יב:ז
וַאֲכַלְתֶּם־שָׁ֗ם לִפְנֵי֙ ה’ אֱלֹֽקֵיכֶ֔ם וּשְׂמַחְתֶּ֗ם בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יֶדְכֶ֔ם אַתֶּ֖ם וּבָתֵּיכֶ֑ם אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרַכְךָ֖ ה’ אֱלֹקֶֽיךָ׃
Devarim 12:7
You shall eat there before the Lord your God, and you and your household shall rejoice in all your undertakings in which the Lord your God has blessed you.
רש”י על חגיגה ו.
מחייבא בשמחה- לעלות לרגל ולשמוח בחג עם בעלה דעל השמחה נצטוו נשים דכתיב ושמחת אתה וביתך (דברים י״ד:כ״ו:(
Rashi on Chagiga 6a
She [his mother] is obligated in rejoicing – To make the pilgrimage [to Yerushalayim] and to rejoice on the festival with her husband, because women were commanded in rejoicing, as it is written (Devarim 14:26) “and you and your household shall rejoice.”
4. Along these lines, Ba’al Ha-ma’or suggests that Abbaye’s statement in Chagiga does not refer to the wife’s independent obligation in rejoicing, but rather to her husband’s obligation to bring her to Yerushalayim and cause her to rejoice there:According to this reading of the sources, Abbaye maintains that a woman has no independent obligation to rejoice.
המאור הקטן ראש השנה א.
ונראין הדברים הללו כסותרין זה את זה אלא יש לנו לפרש כל הנך מימרי דאביי במס[כת] חגיגה בטעמא דאמר אשה בעלה משמחה כלומר שחובתה מוטלת עליו לשדלה בדברים ולהעלותה כדי שתשמחה עמו…
Ha-ma’or Ha-katan Rosh Ha-shana 1a
These words seem to contradict each other. Rather, we should explain these statements of Abbaye in Chagiga in accordance with what he said, that “a woman – her husband causes her to rejoice,” meaning that her obligation is incumbent on him. He should persuade her with words and cause her to come up [to Yerushalayim] in order that she rejoice with him…
5. See also Yerushalmi:
תלמוד ירושלמי חגיגה ד:ב
נשים חייבות בשמחה ואינן חייבות בראייה
Talmud Yerushalmi Chagiga 4b:1
Women are obligated in simcha and are not obligated in appearing [at Beit Ha-mikdash]
6. See also Lechem Mishneh here:
לחם משנה עבודת הקודש יד:יד
ופסק כר’ זירא לחומרא דחייבת בשמחה ומפני כן כתב בפ”א מהלכות חגיגה
Lechem Mishnah Avodat HaKodesh 14:14
[Rambam] rules stringently like Rabbi Zeira, that a woman is obligated in simcha, and so he writes in Hilchot Chagiga 1:1.
7. Rashi understands Abbaye as stating that women are exempt from simcha, but does not rule this way:
רש”י קידושין לה. ד”ה משום
ולא סבירא לן כאביי דאמר לעיל אשה בעלה משמחה.
Rashi Kiddushin 35a s.v. Mi-shum de-havai simcha
We do not hold like Abbaye, who said above: “a woman – her husband causes her to rejoice.”
שו”ת שאגת אריה (ישנות) סימן סו
הרי נתברר לנו בראיה ברורה דאשה נמי חייבת במצות שמחה דרגלים כאיש:
Responsa Sha’agat Aryeh (Yeshanot) 66
Sha’agat Aryeh also rules that women are obligated:
שו”ת שאגת אריה (ישנות) סימן סו
הרי נתברר לנו בראיה ברורה דאשה נמי חייבת במצות שמחה דרגלים כאיש:
Responsa Sha’agat Aryeh (Yeshanot) 66
For it is perfectly clear to us that a woman is also obligated in the mitzva of simcha on the festivals like a man.
ביאור הלכה סימן תקכט סעיף ב
ועכשיו שאין בהמ”ק [=בית המקדש] קיים אין יוצאין ידי חובת שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו כיון שאין לנו בשר שלמים ומ”מ [=ומכל מקום] מצוה יש גם באכילת בשר כיון שנאמר בו שמחה [כן מתבאר מדברי הב”ח וש”א] והמחבר שלא הזכיר בשר אזיל לשיטתיה:
Beiur Halacha 529:2
And nowadays, when Beit Ha-mikdash is not standing, we do not fulfil the obligation of simcha except with wine, as it says: “Wine gladdens a person’s heart.” But there is no obligation to eat meat nowadays, since we do not have the meat of the peace offering (shelamim). Nevertheless, there is still a mitzva in eating meat, since it is referred to as simcha, and Shulchan Aruch, who did not mention meat, followed his own approach.
9. In a discussion of the custom not to eat meat prior to immersing in the mikveh, Taz attests to the custom for a woman to eat meat before mikveh if the meal is on Shabbat or Yom Tov:
ט”ז יורה דעה סימן קצח:כה
ובשבת ויו”ט [=ויום טוב] המנהג שאוכלים בשר רק שתזהר לנקר ביותר אחרי כן:
Taz YD 198:25
On Shabbat and Yom Tov, the custom is to eat meat. She should just be careful to clean [her teeth] thoroughly afterwards.
10. See also Yere’im:
ספר יראים סימן רכז [דפוס ישן – קכז]
שבלא אכילת [פת] יכול לשמוח באכילת בשר ושתיית יין.
Sefer Yere’im 227 (old edition, 127)
For without eating [bread] one can rejoice by eating meat and drinking wine.
Sources
To see these sources in context on Sefaria, click here!
Defining the Mitzva
דברים טז:י-טו
וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה’ אֱלֹקיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹקיךָ: וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹקיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹקיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה: חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַה’ אֱלֹקֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר ה’ כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ ה’ אֱלֹקֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃
Devarim 16:10-15
And you shall observe the festival of Shavuot to the Lord your God, the abundance of the contribution of your hand that you shall give as the Lord your God blesses you. And you shall rejoice before the Lord your God, you and your son and your daughter and your bondsman and your bondswoman, and the Levite who is in your gates, and the stranger and the orphan and the widow who are among you, in the place that the Lord your God will choose to make His name dwell there. And you shall remember that you were a bondsman in Egypt, and you shall keep and observe these laws. You shall observe the festival of Sukkot, for seven days, when you gather in from your threshing floor and from your wine press. And you shall rejoice on your festival, you and your son and your daughter and your bondsman and your bondswoman and the Levite and the stranger and the orphan and the widow who are in your gates: Seven days you shall hold a festival for the Lord your God, in the place that the Lord will choose; for the Lord your God will bless all your crops and all the work of your hands, and you shall be only joyous.
רמב”ם הלכות יום טוב ו:יח
וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט”ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו…
Mishneh Torah, Shevitat Yom Tov 6: 18
When one eats and drinks, one must feed the convert, the orphan, and the widow along with the rest of the unfortunate poor. But one who locks the doors of his courtyard and eats and drinks, he and his children and his wife, and does not feed and give drink to the poor and embittered, this is not the rejoicing of a mitzva but rejoicing of his belly…
דברים כז:ז
וְזָבַחְתָּ֥ שְׁלָמִ֖ים וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֑ם וְשָׂ֣מַחְתָּ֔ לִפְנֵ֖י ה’ אֱלֹקֶֽיךָ׃
Devarim 27:7
And you shall sacrifice peace offerings (shelamim) and eat there, and you shall rejoice before the Lord your God.
רמב”ם הלכות יום טוב ו:כ
שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל
Mishneh Torah, Shevitat Yom Tov 6:20
For drunkenness and hilarity and frivolity is not rejoicing but wildness and foolishness, and we were not commanded in wildness and foolishness but in rejoicing, which includes worship of the Creator of everything.
פסחים קט.
תניא רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה׳ אלקיך ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש
Pesachim 109a
It was taught in a baraita: Rabbi Yehuda ben Beteira says: At a time when Beit Ha-mikdash is standing, rejoicing is only with meat, as it is said: “And you shall sacrifice peace offerings (shelamim) and eat there and you shall rejoice before the Lord your God” (Devarim 27:7). And now, when Beit Ha-mikdash is not standing, rejoicing is only with wine, as it is said: “And wine gladdens a person’s heart” (Tehillim 104:15).
תוספות מועד קטן יד: ד”ה עשה דיחיד
נראה לי דשמחת הרגל נמי דרבנן ושמחת היינו בשלמי שמחה…
Tosafot Moed Katan14b s.v.Aseh de-yachid
It seems to me that rejoicing on the festival is also rabbinic, and “ve-samachta” [the Torah-level mitzva of rejoicing] – that is with peace offerings of joy (shalmei simcha)…
ספר המצוות לרמב”ם מצות עשה נד
והמצוה הנ”ד היא שצונו לשמוח ברגלים והוא אמרו יתעלה (ס”פ ראה) ושמחת בחגך. …והענין הראשון הרמוז אליו בצווי הזה הוא שיקריב קרבן שלמים על כל פנים. ואלו השלמים נוספים על שלמי חגיגה והם נקראים בתלמוד (שם ז ב) שלמי שמחה….וכולל באמרו ושמחת בחגך מה שאמרו ג”כ [=גם כן] שמח בכל מיני שמחה. ומזה לאכול בשר בימים טובים ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים…זה כולו נכנס תחת אמרו ושמחת בחגך. ומה שיתחייב מהם יותר שתיית היין לבד כי הוא יותר מיוחד בשמחה…
Rambam, Sefer Ha-mitzvot, Positive Mitzva 54
And the 54th mitzva is that He commanded us to rejoice on festivals, and He, may He be exalted, said: “And you shall rejoice on your festival.” …And the first matter hinted at in this command is that one should in any case sacrifice a peace offering (korban shelamim). And these peace offerings are in addition to the festive peace offerings (shalmei chagiga), and in the Talmud they are called peace offerings of rejoicing (shalmei simcha)…The statement “and you shall rejoice on your festival” includes what [the Sages] said also, “rejoice in all types of rejoicing.” And this includes to eat meat on festivals, and to drink wine, and to wear new clothes…All this is included in the statement “and you shall rejoice on your festival.” And of these, drinking wine alone is more obligatory, because it is more specifically associated with rejoicing…
שיעורים לזכר אבא מרי עמ’ קפח
שהמצב הנפשי של האדם ברגל הוא עיקר מצות שמחה, אלא שהתורה ציותה איך לקיים שמחה שבלב וקבעה מסמרות להלכה, כי בזמן הבית, שמחה זו מתגשמת ע”י [=על ידי] אכילת קדשים, ובזמן הזה ע”י [=על ידי] תענוגים שונים…
Shiurim Le-zecher Abba Mari 186
For a person’s emotional state during the festival is the essential mitzva of rejoicing, but the Torah commanded how to fulfil rejoicing of the heart and formalized the Halacha thus: at the time of Beit Ha-mikdash, this rejoicing was realized through eating sacrificial meat, and today through various pleasures…
Obligation
קידושין לד.
… הרי מצה, שמחה, הקהל – דמצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות
Kiddushin 34a
Behold matza, rejoicing, and hakhel – [each is] a positive, time-bound mitzva, and women are obligated
קידושין לד:
.. ואדילפינן מתפילין לפטורא נילף משמחה לחיובא אמר אביי אשה בעלה משמחה. אלמנה מאי איכא למימר? בשרויה אצלו.
Kiddushin 34b
….Rather than deriving from tefillin, to exempt [women from positive time-bound mitzvot], derive it from rejoicing, to obligate [women in these mitzvot]. Abbaye said: A woman – her husband causes her to rejoice [so we cannot derive it from the mitzva of rejoicing]. What about a widow? Through whoever she is with.
תוספתא מסכת פסחים (ליברמן) פרק י הלכה ד
מצוה על אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל במה משמחן ביין דכת[יב] ויין ישמח לבב אנוש ר’ יהודה או[מר] נשים בראוי להם וקטנים בראוי להם
Tosefta Pesachim (Lieberman) 10:4
It is a mitzva for a person to cause his children and members of his household to rejoice on the festival. How does he make them rejoice? With wine, as it is written: “And wine gladdens a person’s heart.” R’ Yehuda says: women with what is appropriate for them, and children with what is appropriate for them
ראש השנה ו:
בעי ר’ זירא אשה מה היא בבל תאחר מי אמרינן הא לא מיחייבא בראיה או דלמא הא איתה בשמחה.
Rosh Ha-shana 6b
Rabbi Zeira asks: A woman, what is she [obligated or not] in the mitzva of bal te’acher? Do we say that since she is not obligated to appear [in Beit Ha-mikdash on the festival, she is not obligated in bal te’acher]? Or perhaps, since she is obligated in rejoicing [on a festival, she should be obligated in bal te’acher]?
חגיגה ו.
אמר ליה אביי עד הכא דמיחייבא אימיה בשמחה אייתיתיה אימיה…
Chagiga 5b-6a
Abbaye said to him [Rabbi Zeira]: Until here [Yerushalayim]. Since his mother is obligated in rejoicing, his mother brings him.
תוספות ראש השנה ו:
ומפרש ר”ת [=רבנו תם] בעלה משמחה שהחיוב על בעלה ולא עליה לפיכך לא קרינא בה ובאת שמה והא דקאמר בחגיגה דמיחייבה אמיה משום בעלה ולא משום היא
Tosafot Rosh Ha-shana 6b s.v. Isha
Rabbeinu Tam explains “her husband causes her to rejoice,” that the obligation is on her husband and not on her….and this that was said in Chagiga, that his mother is obligated [in rejoicing] is obligation because of her husband and not because of herself.
חידושי הריטב”א קידושין לד:
…אשה בעלה משמחה. פירש רש”י ז”ל אין אשה חייבת בשמחה אלא שחייב בעלה לשמחה, ולא נהירא דהא מנינן לה לעיל בהדי מצוות דנשים חייבות, ותו דאביי גופיה אמר במסכת חגיגה (ו’ א’) דאשה חייבת בשמחה…ונראה לפרש דהכי קאמרינן דמשמחה ליכא למגמר דשאני שמחה שלא חייבה תורה בה הנשים אלא על ידי בעלה מה שאין כן באידך דלא תלו בבעל כלל, כן נראה לי.
Ritva Kiddushin 34b
…A woman, her husband causes her to rejoice. Rashi explains “A woman is not obligated in rejoicing; rather, her husband is obligated to cause her to rejoice.” This is not clear, for we count it above among the mitzvot in which women are obligated, and furthermore, Abbaye himself says in Tractate Chagiga that a woman is obligated in rejoicing…It seems that we should explain that we say thus: That we cannot derive from [the mitzva of] rejoicing [a rule to obligate women in positive time-bound mitzvot], because rejoicing is different, since the Torah only obligated women in it through the means of her husband, which is not the case for other [mitzvot], which are not dependent on the husband at all. So it seems to me.
בית הבחירה למאירי קידושין לד:
אשה חייבת בשמחה כמו שביארנו ומה שאמר כאן אשה בעלה משמחה לא להפקיעה מחיוב שמחה אלא שעקר חיובה מצד שמחת הבעל ומכל מקום לענין פסק אף אשה שאין לה בעל חייבת בשמחה:
Beit Ha-bechira Kiddushin 34b
A woman is obligated in rejoicing as we have explained. What he [Abbaye] said here, “a woman – her husband causes her to rejoice” is not to release her from the obligation of rejoicing. Rather, her primary obligation is through the husband’s rejoicing. Nevertheless, regarding the practical halacha, even a woman without a husband is obligated in rejoicing.
משנה תורה, הלכות חגיגה א:א
וְהַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָּרְגָלִים הִיא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים יֶתֶר עַל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וְאֵלּוּ הֵם הַנִּקְרָאִים שַׁלְמֵי שִׂמְחַת חֲגִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז ז) “וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹקֶיךָ”. וְנָשִׁים חַיָּבוֹת בְּמִצְוָה זוֹ:
Mishneh Torah, Chagiga 1:1
The rejoicing referred to on festivals is that one should offer peace offerings (shelamim) in addition to the festival peace offerings (shalmei chagiga). These are called peace-offerings of festival joy (shalmei simchat chagiga), as it says (Devarim 27:7): “You shall sacrifice peace offerings (shelamim) and eat them there and rejoice before the Lord your God.” Women are obligated in this mitzva.
משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב ו:יז
שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג עִם שְׁאָר יָמִים טוֹבִים כֻּלָּם אֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית. וְחַיָּב אָדָם לִהְיוֹת בָּהֶן שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל הַנִּלְוִים עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז:יד) “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ” וְגוֹ’. אַף עַל פִּי שֶׁהַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה כָּאן הִיא קָרְבַּן שְׁלָמִים כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבָאֲרִין בְּהִלְכוֹת חֲגִיגָה יֵשׁ בִּכְלַל אוֹתָהּ שִׂמְחָה לִשְׂמֹחַ הוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ כָּל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ:
Mishneh Torah, Shevitat Yom Tov 6:17
The seven days of Pesach and the eight days of Sukkot, along with the other festivals, are all forbidden for eulogizing and fasting. And a person is obligated to be joyful and of a good heart on them—he, his children, his wife, the members of his household and all who accompany him. As it says (Devarim 16:14), “And you shall rejoice on your festival, etc.” Even though the joy that is mentioned here is [referring to] peace offerings (shelamim)—as we explain in the Laws of the Festival Offering—included in that joy is for him, his children and the members of his household to rejoice, everyone according to what is appropriate for him.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב תקכט : ב
חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו. כיצד משמחן, הקטנים נותן להם קליות ואגוזים; והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו; וחייב להאכיל לגר, ליתום ולאלמנה עם שאר עניים.
Shulchan Aruch OC 529:2
A person is obligated to be joyous and of good heart on the holiday, he and his wife and his children and all who join him. How does he cause them to rejoice? He gives the children toasted wheat and nuts; and buys the women clothing and jewelry according to his means; and he is obligated to feed the stranger, the widow and the orphan along with the other poor people.
משנה ברורה תקכט:טו
(חייב אדם להיות שמח [וטוב לב במועד] וכו’ – והוא מ”ע [=מצוות עשה] מן התורה דכתיב ושמחת בחגך ונוהגת גם בנשים:
Mishna Berura 529:15
A person is obligated to be joyous – This is a Torah-level positive commandment, as it is written “you shall rejoice on your festival,” and it also applies to women
מועדים וזמנים השלם ז:יא
ונראה דנשים שפטורות משמחה ורק בעלה משמחה עמו, לאביי…בחלק הזה של שמחה שהוא שמחת הלב גם נשים חייבות….במצוות התלויות בלב גם בזמן גרמא נשים חייבות.
Mo'adim U-zmanim 7:11
It seems that women are exempt from rejoicing, and only her husband causes her to rejoice with him, according to Abbaye…in this aspect of rejoicing, which is rejoicing of the heart, women are also obligated….in mitzvot that depend on the heart, even if they are time-bound, women are obligated.
תורה תמימה הערות דברים פרק טז הערה סו
…והענין הוא ע”פ [=על פי] המבואר ביבמות ס”ב ב’ כל שאין לו אשה שרוי בלא שמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך, א”כ [=אם כן] בשמחת החג דכתיב ג”כ [= גם כן] כזה א”א [=אי אפשר] לו לקיים לבדו מצוה זו, והסברא נוטה דאם היא אינה נוטלת חלק בשמחתו אין שמחתו שלמה ולכן חייבת גם היא בגללו…
Torah Temima Devarim 16:66
…The matter is according to what is explained in Yevamot 62b, “whoever does not have a wife dwells without joy, as it is written “you shall rejoice, you and your household.” if so, regarding rejoicing of the festival where it is also written like this, it is impossible for him [the husband] to fulfill this mitzva on his own. Logic tends to say that if she does not take part in his rejoicing, his rejoicing is incomplete, and therefore she is also obligated on his account…
In Practice
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים י:א
תני צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל במה משמחן ביין. רבי יודה אומר נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם נשים בראוי להן כגון מסנים וצוצלין וקטנים בראוי להן כגון אגוזין ולוזין.
Yerushalmi Pesachim 10:1
It is taught: A person needs to cause his wife and his children to rejoice on the festival. With what does he make them rejoice? With wine. Rabbi Yehuda says: Women with what is appropriate for them, and children with what is appropriate for them. Women with what is appropriate for them, like shoes and bells. And children with what is appropriate for them, like nuts and hazelnuts.
פסחים קט.
תנו רבנן חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנאמר ושמחת בחגך במה משמחם ביין רבי יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן אנשים בראוי להם ביין ונשים במאי תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין
Pesachim 109a
The Sages taught: A person is obligated to cause his children and the members of his household to rejoice on a festival, as it is stated: “And you shall rejoice on your festival” (Devarim 16:14). With what should one make them rejoice? With wine. Rabbi Yehuda says: Men with what is appropriate for them and women with what is appropriate for them. Rabbi Yehuda elaborates: Men with what is appropriate for them, with wine. And women, with what? Rav Yosef taught: In Babylonia with colorful clothes and in Eretz Yisrael with pressed linen clothes.
משנה תורה שביתת יום טוב ו: יח
וְהַנָּשִׁים קוֹנֶה לָהֶן בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִין נָאִים כְּפִי מָמוֹנוֹ. וְהָאֲנָשִׁים אוֹכְלִין בָּשָׂר וְשׁוֹתִין יַיִן שֶׁאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר וְאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן.
Mishneh Torah, Shevitat Yom Tov 6:18
For the women he buys new clothes and beautiful jewelry according to his means. And the men eat meat and drink wine, since there is no simcha except with meat, and no simcha except with wine.
רש”י מסכת קידושין לד: ד”ה בשרויה
…ונצטוה מי שהיא שרויה אצלו לשמחה משלו במאכל ומשתה וכלי פשתן.
Rashi Kiddushin 34b s.v. Bi-shruya
And the person with whom she is staying is commanded to cause her to rejoice from his own resources, with food and drink and linen garments.
שו”ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן א
דהיא מחוייבה בשמחה, מ”מ [=מכל מקום] היינו דאסורה בהספד ותענית, ולהיות לה שמחה בשתיית יין ובשר אבל מ”מ [=מכל מקום] נראה דאינה מחוייבת באכילת פת דנראה דאכילת פת אינו מצד חיוב שמחה
Responsa Rabbi Akiva Eiger Mahadura Kama 1
For she is obligated in simcha, in any case, that means that she is forbidden in eulogizing and fasting, and should have simcha with drinking wine and with meat, but in any case, it seems that she is not obligated in eating bread, since it seems that eating bread is not based on the obligation of simcha
רא”ש ברכות פרק ז:כג
הלכך נראה לרבינו יהודה דחייב אדם לאכול פת ביום טוב משום שמחה
Rosh Berachot 7:23
Therefore, it seems to Rabbeinu Yehuda that a person is obligated to eat bread on Yom Tov because of simcha.
שו”ת שבט הלוי חלק ח סימן קכד
וכן בגדים וכה”ג [=וכהאי גוונא] או רקידה או טיול לכב[וד] השמחה של היום שגורם הרחבת הדעת, אבל נתינת ספר שגורם אמנם חדוה ושמחה אבל אינו קשור עם שמחת היום דוקא, וכן מכשיר אלקטרי של שיחת נשים בעלמא שאינו פוטר מיסודי שמחה של היום כגון בגדים ומיני מתיקה וכהאי גונא.
Responsa Shevet Ha-levi 8:124
And similarly clothing and so forth, or dancing or an excursion in honor of the simcha of the day that causes gratification. But giving a book, which indeed causes delight and simcha but is not connected specifically to the simcha of the day, and similarly an electronic device of mere women’s chatter, which does not exempt from the foundations of simcha of the day, like clothes and sweets and so on.
הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, ספר מועדים א:י
אמנם כיום שסוגי הבגדים והתכשיטים נתרבו לאין שיעור, והבחירה נעשתה מורכבת, במשפחות רבות מקובל שהאשה בוחרת לעצמה את הבגד או התכשיט, כאשר התקציב לכך נקבע על ידי שני בני הזוג לפי רמת הכנסתם (כמבואר להלן יב). וכדי להיות שותף במצווה, ראוי שהבעל יעודד את אשתו לקנות את הבגד או התכשיט לקראת החג, ועל ידי כך הוא יחשב כמתנה ממנו אליה והשמחה שבו תתרבה.
Rav Eliezer Melamed, Peninei Halacha, Laws of the Festivals, 1:10
In contrast, now that there are so many types of clothing and jewelry available, choosing has become complicated. In many families, it is the accepted norm for the wife to choose clothes or jewelry for herself, and for the budget to be set by the couple in accordance with their means (as explained below in section 12). In order for the husband to participate in the mitzva, it is appropriate for him to encourage his wife to buy an item of clothing or jewelry for the festival. This way it can be considered a gift from him to her, which will increase her simcḥa.
רבנית ענת נובוסלסקי, “חובת נשים בשמחה ברגל,” מה שאלתך אסתר ותעש, עמ’ 35
על כל אישה לשמוח בסעודת חג, בבגד או בתכשיט חדש או בכל מה שמשמחה, ואין הכרח להטיל זאת דווקא על הבעל. אף ראוי להקפיד על בגדי החג יותר מאשר על בגדי השבת, ולהימנע מדברים הפוגמים בשמחת הלב. .. חפשי את הדרך שבה תוכלי לשמח עצמך באופן הטוב ביותר, ותזכי לקיים את המצווה “ושמחת בחגך והיית אך שמח”.
Rabbanit Anat Novoselsky, 'The Obligation of Women in Rejoicing on a Festival,' in Ma She'eilateich Esther Ve-te'as, p. 35
Each woman must rejoice at the festive holiday meal, with a new item of clothing or jewelry or whatever causes her to rejoice, and it is not necessary to impose this obligation specifically on the husband. It is even fitting to be more particular about festival clothing than Shabbat clothing, and to avoid things that mar the joy of the heart… Seek the way that you will be able to cause yourself to rejoice in the best way possible, and you will merit to fulfil the mitzva, “and you shall rejoice in your festival and be only joyous.”
Q&A
Sometimes a quick exchange communicates more effectively, and more personally, than an article. Sometimes, just seeing that others share our questions can make us feel more connected.
Our posted questions and answers are an opportunity to learn from each other. To ask a question of your own, click here!
Hashkafic Q&A
Why is the husband responsible for his wife's simchat Yom Tov?
Simchat Yom Tov is a combination of an internal spiritual and emotional state with the external objects and actions that foster and reflect that state of joy. A husband or father’s mitzva of simchat Yom Tov includes responsibility for contributing to his household’s rejoicing.
In earlier generations, purchase of the new clothing or festive foods that would help spur a household to happiness depended in a practical sense on funds controlled by the male head of the household. Nowadays, as more and more women have financial independence, many women have the ability to contribute funds toward the household’s simcha, and should do so.
There might be a deeper message here, as well. Torah Temima argues that a husband’s rejoicing depends on his wife’s:
תורה תמימה הערות דברים פרק טז הערה סו
…והענין הוא ע”פ [=על פי] המבואר ביבמות ס”ב ב’ כל שאין לו אשה שרוי בלא שמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך, א”כ [=אם כן] בשמחת החג דכתיב ג”כ [= גם כן] כזה א”א [=אי אפשר] לו לקיים לבדו מצוה זו, והסברא נוטה דאם היא אינה נוטלת חלק בשמחתו אין שמחתו שלמה ולכן חייבת גם היא בגללו…
Torah Temima Devarim 16:66
…The matter is according to what is explained in Yevamot 62b, “whoever does not have a wife dwells without joy, as it is written “you shall rejoice, you and your household.” if so, regarding rejoicing of the festival where it is also written like this, it is impossible for him [the husband] to fulfill this mitzva on his own. Logic tends to say that if she does not take part in his rejoicing, his rejoicing is incomplete, and therefore she is also obligated on his account…
Taken more broadly, simcha is mutually reinforcing. Whatever the household makeup, every household member, regardless of gender, contributes to every other member’s rejoicing.
Reader Q&A
Podcast
Hukdash le-zecher Chana Breindel bat Shlomo a”h
Dedicated in memory of Hannah Schenker ob”m
