What is the mitzva of taking arba’at ha-minim on Sukkot? Who takes arba’at ha-minim? What are the halachot of Hoshanot, and how do they apply to women?
In Brief
What is the mitzva of taking arba’at ha-minim, the four species?
Taking arba’at ha-minim is a Torah-level obligation on the first day, and rabbinic thereafter. We place the etrog in the left hand and the lulav in the right, bundled together with the hadas and arava. Common practice is to begin with the etrog upside-down, so that one fulfills the mitzva only upon righting it, after reciting the beracha.
Rema rules that people should remove rings from their fingers prior to taking lulav, as a matter of stringent practice, so that there be no barrier between hand and lulav. Mishna Berura says this is imperative, while Aruch Ha-shulchan argues that it is not.
We shake the minim after reciting the beracha and during Hallel. Sukkot is a day of judgment regarding water. By taking and shaking arba’at ha-minim, we seek favorable judgement and celebrate it.
Do women take lulav?
Taking arba’at ha-minim is a paradigmatic positive time-bound commandment from which women are exempt.
As early as the eleventh century, a custom developed for women to take arba’at ha-minim. Women’s reciting a beracha over voluntary mitzva performance has been debated since, with many Ashkenazi and Sefardi women reciting a beracha over the minim, and others taking them without a beracha.
What are Hoshanot?
In the mikdash, mitzvat arava entailed erecting willow branches around the altar and circling it. Our custom is to circle the bima and Sefer Torah reciting Hoshanot, holding arba’at ha-minim. On Hoshana Rabba, it’s customary to make seven circuits and to take willow branches and beat them on the ground (chibut arava).
What should women do during Hoshanot when the men circle the bima
Women are encouraged to recite Hoshanot, and also to perform chibut arava. A woman with her own arba’at ha-minim can hold them for Hoshanot as a sign of rejoicing. In theory, women reciting Hoshanot could circle a Tanach placed on a chair or, in synagogues where this is done on Simchat Torah, circle a Sefer Torah.
Want to learn more about the mitzva of dwelling in the sukka? Continue to Sukkot II: Sukka
In Depth
Rav Ezra Bick, Ilana Elzufon, and Shayna Goldberg, eds.
The Four Species
The holiday of Sukkot appears a number of times in the Torah, often in the company of the other pilgrimage festivals, and sometimes under its alias Chag Ha-assif (the Festival of Harvest-ingathering). But the Torah’s discussion of its unique mitzvot—arba’at ha-minim (the four species) and yeshiva ba-sukka (dwelling in the sukka)—appears in only a few verses in Parashat Emor.
Starting with arba’at ha-minim, let’s look at different aspects of these mitzvot and how they relate to women.
ויקרא פרק כג:לט-מא
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה’ שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה’ שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:
Vayikra 23:39-41
But on the fifteenth day of the seventh month when you gather in the produce of the land, you will celebrate the festival of God for seven days, on the first day a day of rest and on the eighth day a day of rest. And you shall take for yourselves on the first day a fruit of a beautiful tree [peri etz hadar, etrog (citron)], the fronds of date palms [kapot temarim, lulav] and the branch of a dense tree [anaf etz avot, hadas, (myrtle)] and willows of the stream, and you shall rejoice before the Lord your God for seven days. And you will celebrate it as a festival for God for seven days of the year, an eternal ordinance for your generations, in the seventh month you shall celebrate it.
The verses stipulate the festival’s date, name, duration and agricultural context, a list of the four species to be “taken” and the timing of the mitzva. A rationale for why this specific mitzva takes effect on this specific holiday is notably absent. The Mishna helps to fill in the gap. In Eretz Yisrael, the rainy season begins just after Sukkot. Accordingly, the mishna relates that Sukkot is a day of judgment regarding water for the coming year:
משנה ראש השנה א:ב
בארבעה פרקים העולם נידון…ובחג נידונין על המים:
Mishna Rosh Ha-shana 1:2
At four chapters [in time] the world is judged…and on the festival [Sukkot] we are judged concerning water.
In this vein, Rabbi Eliezer states that arba’at ha-minim—which represent the best of the Land of Israel,1 and each of which clearly depends on water for its subsistence—serve as a way of appeasing God, so that our prayers for sufficient water are heard in all their vulnerability:
תענית ב:
א”ר [=אמר רבי] אליעזר הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים
Ta'anit 2b
Rabbi Eliezer said: Since these four species come only to appease [God] regarding water, and just as it is impossible for these four species [to exist] without water, so it is impossible for the world [to exist] without water
According to a midrash, we take arba’at ha-minim to express our rejoicing at having been judged favorably:
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת אמור סימן יח
ישראל ועכו”ם נכנסין לדין ביום הכפורים ואין הבריות יודעין מי נצח, אמר הקדוש ברוך הוא טלו לולביכם בידכם שידעו הכל שאתם זכיתם בדין, לפיכך אמר דוד “אז ירננו כל עצי יער…לפני ה'”, אימתי כי בא כי בא לשפוט הארץ בי”ה ]=ביום הכפורים[, מה ישראל עושין ממתינים עוד חמשה ימים כדי שידעו הכל שישראל זכו, לפיכך כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון.
Midrash Tanchuma Emor 18
Israel and the idolators enter into judgment on Yom Kippur and the people do not know who has triumphed. God said: take your lulavim in your hand that all will know that you merited in judgment, therefore David said “Then all the trees of the forest will give song…before God” (Tehillim 96:12-13). When? “When He comes, when He comes to judge the land” (Tehillim 96:13) on Yom Kippur. What does Israel do? They wait another five days in order that all know that Israel has merited, therefore it is written “and take for yourselves on the first day.”
Arba’at ha-minim, then, enable us both to seek favorable judgement and to celebrate it.
Though the verses specify which four species are required for the mitzva, the brief descriptions are not always clear. In particular, the phrase “peri etz hadar” requires elucidation, and so the Talmud presents multiple textual derivations to link it with the etrog.
Rambam notes that all of these suggested derivations accept and bolster the traditional identification. Connecting accepted traditions, such as the identities of arba’at ha-minim, with verses is a characteristic feature of Torah She-be’al Peh:
הקדמת הרמב”ם למשנה
אמרו כל התורה כולה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני. אבל עם היותן מקובלות ואין בהן מחלוקת הרי מדקדוק המקרא שניתן לנו אפשר ללמוד אלו הפירושים בדרכי הדין והאסמכתות והרמזים וההוראות שיש במקרא. וכשתראה בתלמוד נושאים ונותנים ונחלקים על דרך העיון ומביאים ראיה על אחד מן הפירושים הללו ודומיהם כמו שאמרו על אמרו יתעלה פרי עץ הדר…אין זה מפני שהדבר ספק אצלם עד שלמדו עליו בראיות אלו, אלא ראינו בלי ספק מיהושע עד עכשיו שהאתרוג הוא הניטל עם הלולב בכל שנה ואין מחלוקת בכך, ורק חקרו על ההוראה שיש במקרא לפירוש המקובל הזה. וכך למידותם גם על ההדס.
Rambam, Introduction to the Mishna
They [the sages] said all the Torah in its entirety was said, its general rules and specifics and precise details at Sinai. But given that they are received [tradition] and undebated, one can learn these interpretations from precise reading of the Scripture that was given to us in the ways of logic and textual mnemonics and the hints and teachings that there are in Scripture. And when you see in the Talmud that they [the sages] give and take and debate in the manner of study, and that they bring a proof for one of these explanations and the like, as they said about Him (may He be Exalted) saying “peri etz hadar‘…this is not because the matter is in doubt for them until they learn it through these proofs, but rather we saw without a doubt from Yehoshua until now that the etrog is what is taken with the lulav every year, and there is no debate regarding this, but they only investigated the teaching that there is in Scripture for this received explanation. And so, too, is their learning regarding the hadas.
Textual derivations from the verse by Rabbi Yishmael lead to the determination of how many of each species to take, as accepted by Halacha:
סוכה לד:
תניא, רבי ישמעאל אומר: “פרי עץ הדר”-אחד, “כפת תמרים”-אחד, “ענף עץ עבת”-שלשה, “ערבי נחל”-שתים
Sukka 34b
It was taught in a Baraita: Rabbi Yishmael says: “peri etz hadar“- one [etrog], “kapot temarim“-one [lulav], “anaf etz avot“- three [hadassim], “arvei nachal“- two [aravot].
The Torah refers to the etrog in singular, so we take one; the spelling of the word “kapot” is deficient, so we treat that word as singular and take a single lulav; we take one hadas each for the words “anaf etz avot;” “arvei” is clearly in the plural, so we take the smallest possible plural, two.2
Taking Arba’at ha-minim
The mitzva is “and you [pl.] shall take for yourselves.” How does one perform this taking? According to the Talmud, we place the etrog in the left hand and the lulav in the right,3 with the lulav, hadas, and arava bundled together.
Rabbi Yehuda views this bundling as obligatory on a Torah level, by textual comparison to the taking of a bundle of hyssop when applying the blood of the first Pesach offering to the doorposts and lintel.4 In contrast, our sages view bundling as merely enhancing the mitzva, and consider taking the four species without bundling to be acceptable after the fact:
סוכה יא:
דתניא: לולב, בין אגוד בין שאינו אגוד כשר. רבי יהודה אומר: אגוד כשר, שאינו אגוד, פסול. מאי טעמא דרבי יהודה? יליף לקיחה-לקיחה מאגודת אזוב, כתיב התם ולקחתם אגדת אזוב, וכתיב הכא ולקחתם לכם ביום הראשון, מה להלן באגודה, אף כאן נמי באגודה. ורבנן לקיחה מלקיחה לא ילפינן. כמאן אזלא הא דתניא: לולב מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו, כשר. אי רבי יהודה, כי לא אגדו אמאי כשר? אי רבנן, אמאי מצוה? לעולם רבנן היא, ומשום שנאמר “זה אלי ואנוהו”, התנאה לפניו במצות.
Sukka 11b
As we learn in a baraita: A lulav, whether bundled or not bundled, is fit for use. Rabbi Yehuda says: bundled is fit, not bundled is unfit. What is Rabbi Yehuda’s reasoning? “Taking”-“taking” is learned from the bundle of hyssop. There [regarding the hyssop of the Pesach offering] is written: “Take a bundle of hyssop,” and here is written “Take for yourselves on the first day.” Just as over there it is in a bundle, so, too, here it is in a bundle. And our Rabbis [the first opinion cited in the baraita] don’t learn about [this] “taking” from [the other] “taking.” According to who[se opinion] is that which is taught in a baraita: A lulav, it is a mitzva to bundle it, but if he did not bundle it, it is fit for use? If Rabbi Yehuda, when he did not bundle it, why is it fit? If our Rabbis, why [call it] “a mitzva”? In reality, it is our Rabbis’ [opinion], and because it was said: “This is my God and I will glorify Him,” beautify oneself before him with mitzvot.
Nowadays, we typically bundle with an aesthetically pleasing woven basketwork holder and ring-ties, all made of palm leaves.5 The etrog stays out of the bundle because the verse does not connect it to the other minim with the conjunctive vav. Technically speaking, though, while one needs to take all arba’at ha-minim in order to satisfy the mitzva,6 and should take them together, one can discharge the mitzva by taking them consecutively.7
Though the minim are taken together, the beracha on arba’at ha-minim only mentions the lulav, because it is the tallest.8 Usually, we recite a beracha over a mitzva prior to performing the mitzva. In the case of arba’at ha-minim, we discharge the mitzva as soon as we lift them, unless something else interferes with fulfilling the obligation, such as holding one of the minim upside-down:
סוכה מב.
הא מדאגבהיה נפק ביה. אמר אביי: כשהפכו.
Sukka 42a
Behold, from when he lifts it [the set of arba’at ha-minim], he discharges [the obligation] through it. Abbaye said: When he turns it upside-down [he does not discharge the obligation].
Tosafot express reservations about reciting the beracha without holding the minim. On the other hand, taking hold of the minim could itself fulfill the mitzva, before one has a chance to recite the beracha. In order to be able to recite the beracha prior to fulfilling the mitzva, but with the minim in hand, they suggest lifting them at first either with one of the species missing or upside-down, or with intention not yet to fulfill the mitzva:
תוספות סוכה לט. ד”ה עובר לעשייתן
עובר לעשייתן – מטעם זה צריך לברך אלולב קודם שיטלנו דאי לאחר שנטלו “מדאגבהיה נפק ביה” כדאמרי[נן] בסוף פירקין (דף מב.) ומיהו לא מסתבר כלל דהיאך יברך עליו והוא מונח בכלי…וכל שעה שאין המצוה מזומנת בידו לעשות לא מיסתבר כלל לברך עליו….ושמא משיתחיל ליטול לולב קודם שיטול האתרוג מברך והיינו עובר לעשייתן שמעכבים זה את זה אי נמי לאחר שנוטל שניהם אלא שהופך אחד מהן כדאמרינן בסוף פירקין (דף מב.) “כשהפכו” …ואפי[לו] נקיט להו כדרך גדילתן אפשר שיתכוין שלא לצאת בו עד אחר ברכה.
Tosafot Sukka 39a s.v. Prior to performing them
Prior to performing them – For this reason, one must recite the beracha over lulav before he takes it, for if after he takes it, “from when he lifts it, he discharges [the obligation]” as we say at the end of our chapter (42a). But nevertheless it does not make sense at all, for how will he recite a beracha over it while it is resting within a vessel…and at any point when the mitzva is not available in his hand to perform, it makes no sense at all to recite a beracha over it…And perhaps when he begins to take a lulav before he takes the etrog, he recites the beracha, and this is prior to performing it, since [arba’at ha-minim] hinder each other [from satisfying the obligation if one is absent]. Alternatively, after he takes both of them [the lulav-bundle and the etrog, he recites the beracha] but he turns one of them upside-down as we say at the end of our chapter (42a) “when he turns it upside-down”…and even if he holds it in manner that it grows [right-side up], it is possible that he intends not to discharge the mitzva with it until after the beracha.
Common practice is to hold the etrog upside-down while reciting the beracha. After the beracha, the etrog is righted, and the minim are shaken. The Torah commands us to “take ” arba’at ha-minim and to “rejoice” with them (above, Vayikra 23:40).
The mishna states that we also shake arba’at ha-minim at certain points in Hallel.
משנה סוכה ג:ט
…והיכן היו מנענעין? בהודו לה’ תחלה וסוף ובאנא השם הושיעה נא דברי בית הלל…
Mishna Sukka 3:9
Where would they shake [arba’at ha-minim]? At “Hodu la-Shem” [give thanks to God] at the beginning and end [of the chapter], and at “Ana Ha-shem hoshi’a na” [please God save please], the words of Beit Hillel…
Building on the message of the midrash that we saw earlier, Tosafot suggest that we shake arba’at ha-minim as an expression of rejoicing that we have been judged favorably.
תוספות סוכה לז: ד”ה בהודו להשם תחלה וסוף
וטעמא דבית הלל אף על פי שאין אנא ה’ הושיעה נא תחלת הפרק ולא סוף הפרק מנענעים משום דכתיב (דה”א טז) “אז ירננו עצי היער מלפני ה’ כי בא לשפוט את הארץ” וכתיב בתריה “הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו” וכתיב נמי בתריה “ואמרו הושיענו אלקי ישענו” והיינו ירננו שמנענעים את הלולב ומשבחין בהודו ובאנא ה’ הושיעה נא ועכשיו שנהגו ששליח צבור אומר יאמר נא ישראל והצבור עונין הודו וכן ביאמרו נא יראי ה’ הצבור מנענעים על כל הודו והודו שעונין
Tosafot Sukka 37b s.v. At Hodu La-shem at the beginning and end
Beit Hillel’s reasoning is that even though “Ana Ha-shem hoshi’a na” is neither at the beginning of the chapter nor the end of the chapter, we shake because it is written “then the trees of the forest will give song before God, for He comes to judge the land” (Divrei Ha-yamim 16), and it is written after it “Give thanks [hodu] to God for He is good, for His lovingkindness is eternal” and it is also written after it “And say, ‘Save us [hoshi’einu] God of our salvation.” And “they will give song” is that we shake thelulav and praise with “hodu” and “ana Ha-shem hoshi’a na.” And now that they have the custom that the shali’ach tzibbur says “Yomar na Yisrael” [Say now, Israel] and the community responds “Hodu” and so with “Yomeru na Yir’ei Ha-shem,” [Say now, those who fear Heaven] the community shakes for each and every “hodu” that they respond.
Tosafot note that our custom now is to respond with “Hodu” to the shali’ach tzibbur, and to shake “arba’at ha-minim” each time. Rabbeinu Asher (Rosh) infers from a couple of Talmudic passages that we also shake them immediately after reciting the beracha:
רא”ש סוכה ג:כו
ובשעת ברכה לא מצינו שצריך לנענע בתחלת הנטילה אלא מדאמר בסוף הפרק (דף מב א) “קטן היודע לנענע חייב בלולב” משמע שמנענע בתחלת הנטילה אף על פי שאינו יודע לקרות את ההלל ועוד מדתניא בברכות בסוף פרק תפלת השחר (דף ל א) “השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע אלמא בשעת נטילה בעי נענוע”
Rosh Sukka 3:26
At the time of the beracha we don’t find that he needs to shake [right] at the start of taking it, but since it says at the end of the chapter (42a) “a minor who knows how to shake is obligated in lulav,” it implies that he shakes at the beginning of the taking even though he does not know how to read Hallel, and further, since it is taught in a baraita at the end of the fourth chapter of Berachot (30a) “If he got up early to go on his way, we bring him a shofar and he blows, [or] a lulav, and he shakes.” Therefore, at the time of taking it, it requires shaking.
Why shake, aside from rejoicing? The motions of shaking – up and down, and in all four directions – are similar to the tenufa (waving) of various korbanot in Beit Ha-mikdash.9 The Talmud compares shaking arba’at ha-minim specifically to the waving of the two loaves and two lambs on Shavuot. Both rituals gesture to God’s omnipresence and serve as a sort of prayer for protection against destructive weather from all directions.
סוכה לז:
שתי הלחם ושני כבשי עצרת כיצד הוא עושה? מניח שתי הלחם על גבי שני הכבשין, ומניח ידו תחתיהן ומניף, ומוליך ומביא, מעלה ומוריד, שנאמר אשר הונף ואשר הורם. אמר רבי יוחנן: מוליך ומביא – למי שהארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד – למי שהשמים והארץ שלו. במערבא מתנו הכי, אמר רבי חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מוליך ומביא – כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד – כדי לעצור טללים רעים….ואמר רבא: וכן בלולב.
Sukka 37b
The two loaves and the two lambs of Shavuot, how does he do [their service]? He places the two loaves on top of the two lambs, and places his hand under them and waves, and brings forward and back, raises and lowers, as it is sad “that was waved and that was lifted.” Rabbi Yochanan said: He brings forward and back, to He Who the four winds are His. He raises and lowers, to He Who heaven and earth are His. In the West [Israel] they taught thus: Rabbi Chama son of Ukva said Rabbi Yosei son of Rabbi Chanina [said]: He brings forward and back, in order to stop the bad winds. Raises and lowers, in order to stop the bad dews….And Rava said: So it is with lulav.
Shavuot is a day of judgment concerning produce from trees.10 The Talmud’s explanation of waving the loaves on Shavuot dovetails with the view that arba’at ha-minim serve to appease God on Sukkot, another day of judgment.
The reasons for shaking align with the various customs for how to shake. Shaking to rustle the minim resembles the song of the trees of the forest; shaking by extending the minim and bringing them back resembles the waving of an offering. Many communities combine both types of shaking. The order of shaking also varies by community. Starting facing East, Sefardim and Chassidim often shake right, left, front, up, down back, while Ahskenazim typically shake front, right, back, left, up, down.
Women Taking Lulav
The mitzva of taking arba’at ha-minim appears in a baraita as an example of a paradigmatic positive time-bound commandment from which women are exempt:
קידושין לג:
ת”ר: [=תנו רבנן] איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא? סוכה, ולולב, שופר, וציצית…
Kiddushin 33b
Our rabbis taught in a baraita: What is a positive time-bound mitzva? Sukka, and lulav, shofar, and tzitzit…
Women are permitted, and even encouraged, to perform most such mitzvot despite the exemption. In some cases, voluntary mitzva performance can even become a binding custom (see here). What of women taking arba’at ha-minim?
The mishna’s discussion of placing a lulav in water on Shabbat or Yom Tov begins with the words “A woman receives [the lulav] from her son or from her husband.” The Talmud explains that the mishna considers the possibility that perhaps, since they are designated for a mitzva from which women are exempt, the minim are considered muktzeh for women, and a woman may not receive them? The mishna clearly rejects that possibility. A woman may handle a lulav on Yom Tov.
סוכה מב.
מת’ מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה, ומחזירתו למים בשבת…גמ’ פשיטא, מהו דתימא? הואיל ואשה לאו בת חיובא היא, אימא לא תקבל. קא משמע לן.
Sukka 42a
Mishna: A woman can receive [arba’at ha-minim] from her son’s hand or from her husband’s hand and return it to water on Shabbat…Gemara: That is simple. What might you have thought? Since a woman is not subject to the obligation, I would say she may not receive it. It teaches us [otherwise].
While the categorization of arba’at ha-minim as muktzeh for women is rejected, the underlying understanding that women are exempt from the mitzva is not. The mishna assumes that women’s handling of the minim would only be to place them in water. This implies that women of the period were not voluntarily performing the mitzva.
Over the centuries, though, a custom developed for women to take arba’at ha-minim and to recite a beracha over this voluntary mitzva performance. We see this in Europe as early as the eleventh century, in a ruling reported in the name of one of Rashi’s teachers, Rav Yitzchak Ha-Levi:
מחזור ויטרי סימן שנט
כן הורה ר’ יצחק הלוי שאין מונעים מן הנשים לברך על לולב וסוכה…. אם חפיצות להביא עצמם בעול המצוה הרשות בידה. ואין מוחין לה. דלא גרעא ממי שאינו מצווה ועושה. ומאחר דמקיימת מצוה היא אי איפשר בלא ברכה.
Machzor Vitry 359
Rav Yitzchak Ha-levi ruled that we do not prevent women from reciting a beracha on lulav and sukka…. If they desire to bring themselves into the yoke of the mitzva, the permission is in her hand. We do not rebuke her. For it is no worse than one who is not commanded and does. And since she fulfills a mitzva, it is impossible without a beracha.
Rav Yitzchak’s wording suggests that taking arba’at ha-minim was not considered unusual for women of his time, though women’s reciting a beracha voluntarily remained controversial.
Why is women’s reciting a beracha over taking arba’at ha-minim debated?
In general, there is dispute over women reciting berachot over voluntary mitzva performance because of the concern of beracha le-vatala, a beracha in vain, as we discuss here. Rabbeinu Tam permits it, and the language of the Tosafot suggests that women taking lulav with a beracha had become a prevalent and widely accepted custom by his time (the twelfth century):
תוספות ערכין י: ד”ה י”ח ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל
[דר”ת]….שהנשים מברכות על נטילת לולב שאינו לבטלה אף על פי דפטורות מ”מ [=מכל מקום] הם רשאות ליטלו ואין זה ברכה לבטלה…Tosafot Arachin 10b s.v. Eighteen days on which the individual recites a complete Hallel
[Of Rabbeinu Tam]…That women recite a beracha over taking lulav, for it is not in vain. Even though they [women] are exempt, in any case they are permitted to take it and this is not a beracha in vain…
Shulchan Aruch, on the other hand, permits women to perform positive time-bound mitzvot voluntarily, but does not permit reciting the beracha.11 (See more here.) Although, in general, many Sefaradim follow this view, Chida specifically permits women to recite a beracha when taking arba’at ha-minim, influenced by a responsum by Rav Yaakov of Marvège (quoted infra).
ברכי יוסף או”ח תרנד:ב
מה שנהגו קצת נשים בארץ הצבי לברך על לולב, זה שנים רבות ערערתי על זה, דנהגו כך מעצמן, ואנן קבלנו הוראות הרמב”ם ומרן, והם פסקו שלא לברך. ושאלתי לחכמים זקני דורנו, והם אמרו דהוא מנהג טעות, דקצתן נהוג הכי בבלי דעת, ויש לבטל המנהג….ואחר זמן רב בא לידי קונטריס מרבינו יעקב ממרוי”ש מרבוואתא קמאי…שהיה שואל מן השמים ומשיבים לו. וכתוב שם (סי’ א) וז”ל [=וזה לשונו], שאלתי על הנשים שמברכות על הלולב ועל תקיעת שופר…והשיבו, וכי אכשור דרי, “כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה”…בלולב נמי מצינו סמך “שאין לו אלא לב אחד לאביהם שבשמים”…לפיכך אם באו לברך בלולב ושופר הרשות בידם.
Birkei Yosef OC 654:2
That which a few women practiced in the beautiful land [Eretz Yisrael], to recite a beracha over lulav, for many years I complained about this. For they took this practice upon themselves and we have accepted the rulings of Rambam and Maran [Rav Yosef Karo in Shulchan Aruch], and they ruled not to recite the beracha. And I asked the elder sages of our generation and they said that it is a mistaken custom, that some of them [the women] were accustomed thus without being aware [of the halacha], and one should nullify the practice…But after time a work by Rav Ya’akov of Marvège, came into my hands, from among the early sages…who would ask from heaven and receive a response. And it says there: “I asked about the women who recite a beracha over lulav and over teki’at shofar…and they answered that the generation is fit for it, ‘all that Sara says to you, listen to her voice’…regarding lulavwe also found support for [it represents] that “one only has one heart for God in heaven”…Therefore, if they [women] came to recite aberacha for lulav and shofar, they are permitted.
Chida ultimately supports women reciting berachot specifically over lulav and shofar, where this was the custom among some women, in light of Rav Ya’akov’s rationale that the mitzva itself highlights our faith in God. This would be favorable in awaiting God’s judgment.
Loyal to the view of Shulchan Aruch, Rav Ovadya Yosef rejects these arguments, even for lulav and shofar. He laments the trend of encouraging women to take lulav with a beracha, while many women neglect obligatory berachot such as birkat ha-mazon. He also argues that the beracha over arba’at ha-minim, in particular, should not be recited voluntarily. On his view, questions about the validity of many of the etrogim currently in use raise the possibility of a beracha being a beracha le-vatala, so no one should recite it where not clearly necessary:
שו”ת יביע אומר א או”ח מב
גם מצוה להודיע לאנשי חיל יראי ה’, שיזהרו מלתת הלולב לנשים לברך עליו, מחשש לפני עור לא תתן משכול /מכשול/, כיון שלפי דעת רבותינו הרמב”ם ומרן הוי ברכה לבטלה, ודלא כמו שיש חושבים עצמם למהדרין בזה, וכאילו הם עושים מצוה כדי לזכות את הרבים, לזרזן לברך עליו. . .ומי יגלה עפר מעיני קדשם של החיד”א ורבני האחרונים שהלכו בעקבותיו. והיו רואים כי כמעט רוב הנשים הללו שמחזרות לברך על הלולב, אינן מברכות כלל ברכות שמחוייבות בהן, ואפי[ל] בהמ”ז [=ברכת המזון] שהיא מ”ע [=מצות עשה} של תורה אינן מברכות. (וע”פ [=ועל פי] הרוב מחסרון ידיעה). . . .ולא עוד אלא כי במצות לולב שהן זהירות בה בפרטות, רבו בה הספיקות . . .
Responsa Yabi'a Omer I OC 42
It is also a mitzva to inform God-fearing men of valor that they be careful of giving the lulav to women to recite a beracha over it, out of concern for placing a stumbling block before the blind, since according to the view of our Rabbis Rambam and our Master [Rav Yosef Karo, Shulchan Aruch] it is a beracha in vain, and not as there are those who think themselves to be chasing after [mitzvot] through this, as though they are doing a mitzva to give merit to the masses, to encourage them to recite a beracha over it…and who would remove the dust from the sacred eyes of Chida and the later rabbinic authorities who followed after him. And they would see that almost the majority of these women who chase after reciting a beracha over the lulav, don’t recite at all the berachot in which they are obligated, and even birkat ha-mazon, which is a positive Torah commandment, they do not recite (and on the whole from a lack of knowledge)…And not only that, but because the mitzva of lulav that they are especially careful with, the doubts concerning it are many…
To this day, customs among women vary, and some Sefardi women do recite this beracha, while others do not. (Learn more here.) A woman taking arba’at ha-minim typically shakes them upon reciting the beracha, and again while reciting Hallel, if they are available to her then, though some express kabbalistic reservations about women shaking them.12 For more discussion of women reciting Hallel on Sukkot, see here.
Making the Bundle
In a discussion of tefillin, the Talmud states that only one obligated in tefillin may write the parchments for them (or for a sefer Torah and mezuzot). Women, who are exempt from the mitzva of tefillin, may not do so. Rabbeinu Tam suggests broadening the application of this rule to the preparation of other mitzva objects, so that a woman also should not bundle arba’at ha-minim or tie tzitzit. Other Tosafot, including Rabbeinu Tam’s nephew Ri,13 reject this view, limiting the Talmud’s statement to its original, more narrow, application:
תוספות גיטין מה: ד”ה
כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה – מכאן אומר ר”ת [=רבינו תם] דאין אשה אוגדת לולב ועושה ציצית כיון דלא מיפקדה ואין נראה דהא מדפסלינן בריש התכלת (מנחות דף מב.) ציצית בעובד כוכבים, דדריש בני ישראל ועשו ולא בעובדי כוכבים מכלל דאשה כשרה . . . ודוקא בס”ת [=בספר תורה] ותפילין ומזוזות דכתיב וקשרתם וכתבתם דרשינן הכי.
Tosafot Gittin 45b s.v.
Whoever is included in binding [tefillin] is included in writing [them] – From here Rabbeinu Tam says that a woman does not bundle a lulav and make tzitzit, since she is not commanded. And it does not seem so, for since we disqualify tzitzit [made] by non-Jews at the beginning of the fourth chapter of Menachot (42a), for he expounds “benei Yisrael, and they should make” and not by non-Jews. The inference is that a woman is fit…And we expound this specifically regarding a sefer Torah and tefillin and mezuzot, since it is written [in juxtaposition] “and you shall tie”—”and you shall write.”
Hagahot Maimoniyot reports that Maharam was also concerned about women tying tzitzit, because the verses regarding tzitzit mention “benei Yisrael” which is sometimes taken to exclude women:
הגהות מיימוניות הלכות ציצית א:יב:ט
מכאן פסק ר”י ורבינו יהודה שנשים יכולות לעשות ציצית מדאינו ממעט אלא עכו”ם וכן הורה רבינו יהודה לאשתו לעשות ציצית אבל בשם מורי שי[חיה] מצאתי דאין להם לעשות ציצית משום דכתיב בני ישראל ועשו אבל שאר תיקוני הטלית וטויית החוטים יכולות לעשות…
Hagahot Maymoniyot, Laws of Tzitzit 1:12:9
From here Ri and Rabbeinu Yehuda ruled that women are able to make tzitzit, since [the Talmud] only excludes non-Jews. And so Rabbeinu Yehuda instructed his wife to make tzitzit, but in the name of my teacher [Maharam] may he live I found that they [women] may not make tzitzit since it is written “benei Yisrael…and they shall make,” but the other preparations of the tallit and the spinning of the threads they are able to do…
Shulchan Aruch permits women to tie tzitzit. Rema in Darchei Moshe and in his glosses,14 suggests being stringent le-chatchila regarding tzitzit. He does not present an explicit ruling regarding women bundling the lulav:15
דרכי משה הקצר או”ח יד:א
ולי נראה דוודאי אם עשתה ציצית אין לפסלם אבל לכתחלה יש ליזהר כדברי מהר”ם…
Darchei Moshe OC 14:1
To me it seems that certainly if she [a woman] made tzitzit one should not disqualify them, but le-chatchila one should be careful in accordance with the words of Maharam…
Magen Avraham states that the rulings on tzitzit and lulav are interconnected, and thus implies that a woman should not bundle arba’at ha-minim. He argues that even though bundling is not required be-di’avad (after the fact), beautification is considered part of the mitzva, so that only one who is obligated in the mitzva should beautify it through bundling:
מגן אברהם תרמט:ח
משמע דלכתחל[ה] לא יאגדנו עכו”ם כמ”ש [=כמו שכתב] סימן י”ד גבי נשים…וצ”ע [=וצריך עיון] דהא קי”ל [=קיימא לן] לולב א”צ [=אינו צריך] אגד וא”כ [=ואם כן] האגד אינו מן המצוה וע[יין] בסוכה דף י”א ע”ב וצ”ל [=וצריך לומר] כיון שהוא נוי למצוה חשוב כמצוה עצמו ועסי’ [=ועיין סימן] ל”ט ס”ב:
Magen Avraham 649:8
It implies that le-chatchila a non-Jew should not bundle them as he wrote OC 14 regarding women… and it requires study, for we maintain that a lulav does not require bundling, and if so the bundle is not part of the mitzva [obligation] and see Sukka 11b. And one must say that since it is beautification for the mitzva, it is considered like the mitzva itself and see 39:2.
In his Bei’ur Halacha, Mishna Berura understands Rema as not referring to arba’at ha-minim.16 Therefore, Mishna Berura rules that it is merely a stringency to take care that specifically a man be the one to insert arba’at ha-minim into the basketwork holder at the bottom. The fundamental halacha is not to be concerned for this.
משנה ברורה תרמט:יד
שאגדו עכו”ם וכו’ – ר”ל [=רצונו לומר] אף על גב דלכתחלה מצוה לאוגדו משום נוי מצוה מ”מ [=מכל מקום] כשר ע”י [=על ידי] עכו”ם ועיין במ”א [=במגן אברהם] שדעתו דלכתחלה לא יאגדנו והטעם דכל שאינו מחוייב בדבר אינו רשאי לתקנו ומטעם זה גם אשה לא תאגוד הלולב לכתחלה [מ”א בסי’ י”ד] ועיין שם בביאור הלכה שביררנו דמדינא אין חשש בדבר ומ”מ [=ומכל מקום] טוב ליזהר בזה. ודוקא באגד התחתון ששם אוגד כל המינים ביחד דשם עיקר מצות אגד אבל במה שאוגדים למעלה בזה אין קפידא [בכורי יעקב:]
Mishna Berura 649:14
That a non-Jew bundled – he means that even though le-chatchila it is a mitzva to bundle it out of beautification of the mitzva, in any case it is fit for use [if bundled] by a non-Jew, and see Magen Avraham, whose opinion is that le-chatchila he [a non-Jew] should not bundle it, and the reason is that whoever is not obligated in a matter is not permitted to prepare it and for this reason a woman also should not bundle the lulav le-chatchila. And see there in Bei’ur Halacha that we clarified that in accordance with strict law there is no concern with the matter, but it is still good to be careful with this. And specifically regarding the lower attachment, for there one bundles all of the species together, for there is the fundamental mitzva of bundling, but we are not particular with what they bundle higher up.
Rings and Chatzitza
Halacha requires that we take arba’at ha-minim by holding them directly in our hands. That’s why the basketwork holder and ring-ties are made of palm leaves, which are the same material as the lulav and thus don’t constitute a halachic chatzitza (barrier) that interferes with holding it.17
What of taking lulav with something else on our hands? Sefer Ha-aguda explains that we should hold the minim with bare hands, and mentions that a woman should therefore remove any rings before taking lulav. However, he adds that removing barriers is only strictly necessary when a barrier covers the whole hand:
האגודה פסחים ד:נא
דבר החוצץ בין הלולב ובין היד הוי חציצה. ולכך מסירין ציציות ותפילין מן היד ונשים טבעותיהן [אכן] נ”ל דמש”ה א”צ [=נראה לי דמשום הכי אינו צריך] להסירו דדווקא הכא דכריך כולא ידא.
Ha-aguda Pesachim 4:55
Something that intervenes between the lulav and the hand is a chatzitza [which interferes with fulfilling the mitzva]. Therefore, we remove tzitzit and tefillin from the hand and women [remove] their rings. Indeed, it seems to me that one does not need to remove for this reason, for specifically when one wraps the whole hand [as with a glove, there is an issue].
Rema rules that stringent practice is to remove rings before taking lulav, but fundamentally one can rely on Sefer Ha-aguda.
רמ”א או”ח תרנא:ז
הגה – ונהגו להחמיר להסיר התפילין (מהרי”ל) וטבעות מידם, אבל מדינא אין לחוש הואיל ואין כל היד מכוסה בהן (אגודה פ’ מקום שנהגו:(
Rema OC 651:7
Gloss: And they have the custom to be stringent to remove tefillin and rings from their hands, but the fundamental law is not to be concerned, since not the entire hand is not covered by them (Ha-aguda Pesachim ch.4).
What is the reasoning behind this ruling? Magen Avraham explains that something on the hand that does not cover the hand is considered nullified in relation to it, as if it is a part of the hand:
מגן אברהם תרנא:יח
ואין כל היד כו’ ול”נ דס”ל [=ולי נראה דסבירא ליה] להאגודה דכל שאין כל היד מכוסה בטל לגבי היד…
Magen Avraham 651:18
It seems to me that Ha-aguda thinks that anything that the entire hand is not covered with is nullified with respect to the hand…
Still, Mishna Berura recommends that, even after the fact, one who took lulav with rings on the hand take it a second time without the rings and without a beracha.
משנה ברורה תרנא:לו
אבל מדינא אין לחוש וכו’ – וכמה אחרונים כתבו דאף מדינא יש הקפדה ע”ז [=על זה] משום חציצה אף שאין כל היד מכוסה בהן וע”כ [=ועל כן] אם נטל בעוד שלא הסיר התפילין מן ידיו או הטבעות יחזור ויטלנו בלא ברכה:
Mishna Berura 651:36
But the fundamental law is not to be concerned etc. – And a number of later authorities wrote that even according to the fundamental law there is a concern about this on account of chatzitza, even though the whole hand is not covered with them. And therefore if one took before removing the tefillin from his hand or the rings, he should go back and take it without a beracha.
Aruch Ha-shulchan, however, argues that there is no issue when the lulav can be held without the ring touching it:
ערוך השלחן תרנא:כ
וזה שכתב דכל שאין היד מכוסה לא הוי חציצה אף על גב דבטבילה הוי חציצה אפילו במקצת זהו מפני שכל הגוף טעון טבילה אבל הכא א”צ [=אין צריך] להחזיק בכל אורכו של לולב ואפילו אם יאחז האתרוג בפטמתו הוה נטילה ולכן אם רק מקצת מן היד מגולה הרי אוחז בו במקצתו
Aruch Ha-shulchan 651:20
This which he wrote, that whenever the hand is not covered it is not a chatzitza – even though for [mikveh] immersion it is a chatzitza even if [covering] a little bit, this is because the entire body requires immersion, but here one does not need to hold the entire length of the lulav. And even if he holds the etrog at its tip it is considered taking it. And therefore, if just a little bit of the hand is exposed, he can hold it with this little bit.
By that logic, a single ring on a woman’s finger would not present a halachic issue. Even according to Mishna Berura, if a woman has a ring that shenever removes, even for mikveh immersion or netilat yadayim, it is not considered a chatzitza and there is no need to remove it for netilat lulav.
The First Day
Another significant halacha pertaining to taking lulav is specific to the first day of Sukkot. To understand it, let’s look back at the verse about arba’at ha-minim, focusing on the timing of the mitzva.
ויקרא כג:לט
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
Vayikra 23:39
And you shall take for yourselves on the first day a fruit of a beautiful tree [peri etz hadar, etrog (citron)], the fronds of date palms [kapot temarim, lulav] and the branch of a dense tree [anaf etz avot, hadas, (myrtle)] and willows of the stream, and you shall rejoice before the Lord your God for seven days .
According to the verse, the mitzva of arba’at ha-minim entails taking the four species “for yourselves (lachem) on the first day”, and rejoicing with them “before God,” for seven days. Why does the beginning of the verse specify the first day, while the end refers to seven days? A midrash halacha explains that the phrase “before the Lord your God” refers specifically to Beit Ha-mikdash.
ספרא אמור פרשה יב טז:ט
“ושמחתם לפני ה’ אלקיכם שבעת ימים”, ולא בגבולים כל שבעה…
Sifra Emor 12:16:9
“And you will rejoice before the Lord your God for seven days,” and not outside of the Temple area for all seven days…
It is only following the destruction of Beit Ha-mikdash that Rabban Yochanan ben Zakkai institutes a broad enactment to take arba’at ha-minim for the final six days of the holiday, in all locales:
משנה סוכה ג:יב
בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש…
Mishna Sukka 3:12
At first the lulav was taken in the Mikdash for seven [days] and in [the rest of] the land for one day. After Beit ha-mikdash was destroyed, Rabban Yochanan ben Zakkai enacted that the lulav be taken in [the rest of] the land seven [days] as a commemoration of the Mikdash…
In other words, taking arba’at ha-minim is a Torah-level obligation on the first day, and rabbinic thereafter (with the exception of Shabbat, when we do not take them). This has halachic implications. For example, arba’at ha-minim need to meet more stringent physical standards to be used on the first day.18
In addition, the Torah uses the word “lachem” “for yourselves,” specifically for the first day. Our sages understand this to mean that one must take one’s own set of arba’at ha-minim on the first day of Sukkot. Someone seeking to use another’s set of arba’at ha-minim may not borrow them, but must receive them as a gift:
משנה סוכה ג:יג
שאמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו ושאר ימות החג אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו:
Mishna Sukka 3:13
For the sages said: A person does not discharge his obligation on the first Yom Tov of the festival [Sukkot] with the lulav of his fellow, but on the other days of the festival a person discharges his obligation with the lulav of his fellow.
סוכה מא:
גמרא. מנא הני מילי? דתנו רבנן: ולקחתם – שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד. לכם – משלכם, להוציא את השאול ואת הגזול. מכאן אמרו חכמים: אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, אלא אם כן נתנו לו במתנה. ומעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, שהיו באין בספינה, ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד, שלקחו באלף זוז. נטלו רבן גמליאל ויצא בו, ונתנו לרבי יהושע במתנה, נטלו רבי יהושע ויצא בו, ונתנו לרבי אלעזר בן עזריה במתנה, נטלו רבי אלעזר בן עזריה ויצא בו, ונתנו במתנה לרבי עקיבא, נטלו רבי עקיבא ויצא בו והחזירו לרבן גמליאל. למה לי למימר החזירו? – מלתא אגב אורחיה קא משמע לן: מתנה על מנת להחזיר – שמה מתנה.
Sukka 41b
Whence do these words come? As our rabbis Taught in a baraita: “You shall take”- that there should be taking in the hand of each and every one. “For you”- from what is yours, to exclude the borrowed and the stolen. From here the sages said: A person does not discharge his obligation on the first Yom Tov of Sukkot with the lulav of his fellow, unless he [the owner] gave it to him as a gift. And there is a story of Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua and Rabbi Elazar ben Azarya and Rabbi Akiva, who were aboard a ship, and only Rabban Gamliel had a lulav, which he had purchased for a thousand zuz. Rabban Gamliel took it and discharged [his obligation] with it, and gave it as a gift to Rabbi Yehoshua. Rabbi Yehoshua took it and discharged [his obligation] with it and gave it as a gift to Rabbi Elazar ben Azarya. Rabbi Elazar ben Azarya took it and discharged [his obligation] with it, and gave it as a gift to Rabbi Akiva. Rabbi Akiva took it and discharged [his obligation] with it, and returned it to Rabban Gamliel. Why does it state that he returned it? It teaches us something in passing: A gift conditional on return is considered a gift.
What if the original owner of the set wishes to get it back? On subsequent days of Sukkot, one may simply loan out the set. On the first day, though, as the Talmud clarifies, one may give it on condition that a recipient will subsequently re-gift the set of arba’at ha-minim to their original owner. This is called a matana al menat le-hachzir, a gift conditional on return.
Ba’al Ha-ittur notes that the Talmudic story does not mention any verbal stipulation that the gift was a matana al menat le-hachzir. He thus concludes that such a gift takes effect even when the condition is not explicitly stated:
ספר העיטור עשרת הדיברות – הלכות לולב דף צב
שמקבל מתנה יודע שהנותן אינו נותן במתנה גמורה שהרי צריך לו עדיין לצאת בו ואין לו לולב אחר לצאת א”צ [=אינו צריך] לפרש לו ע”מ [=על מנת] להחזיר אלא נותן לו סתם והמקבל מחזיר סתם וא”צ [=ואינו צריך] תנאי דהא ר”ג [=רבן גמליאל] נתן במתנה לר’ יהושע ולא א”ל [=אמר לו] במתנה ע”מ [=על מנת] להחזיר…
Sefer Ha-ittur, Aseret Ha-dibberot, Laws of Lulav p. 92
For the recipient of a gift knows that the giver does not give as an absolute gift, for he still needs it to discharge [his obligation] with it and he doesn’t have another lulav with which to discharge [his obligation]; he does not need to say explicitly to him [that it is] conditional on return but rather gives it to him without specifying and the recipient returns it without specifying and there is no need for a[n explicit verbal] condition, for Rabban Gamliel gave as a gift to Rabbi Yehoshua and didn’t say to him “as a gift conditional on return”…
Shulchan Aruch rules accordingly.19 When one or more people contribute as partners toward the purchase of a set of arba’at ha-minim, it is assumed that they intend for each of them to acquire all shares of it al menat le-hachzir when discharging the obligation on the first day.20
Children and the Requirement of “Lachem”
One challenge that arises with respect to this halacha is giving arba’at ha-minim to young children. One could give arba’at ha-minim to a child without any condition, if one did not wish to receive them back or for others to be able to use them on the first Yom Tov. But a child does not have the halachic ability to transfer ownership to another person, because that requires a level of cognizance, or da’at, that the Torah does not ascribe to children, and that rabbinic law does not ascribe to young children. Since a child cannot halachically give a gift, one cannot give a child a matana al menat le-hachzir.
סוכה מו:
אמר רבי זירא: לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא. מאי טעמא? דינוקא מקנא קני, אקנויי לא מקני, ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו.
Sukka 46b
Rabbi Zeira said: A person should not transfer ownership of a hoshana [arba’at ha-minim] to a child on the first day of Yom Tov. What is the reason? That regarding acquisition, a child acquires, but regarding transferring ownership [to another, a child] does not transfer, with the result that he [the one who receives it from the child attempts to] discharge [his obligation] with a lulav that is not his.
In his ruling on the subject, Shulchan Aruch notes that, according to some opinions, an older child (from age six) can receive a matana al menat le-hachzir.
שולחן ערוך או”ח תרנח:ו
לא יתננו ביום ראשון לקטן, קודם שיצא בו, מפני שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה, ונמצא שאם החזירו לו אינו מוחזר; ויש מי שאומר שאם הגיע לעונת הפעוטות, מותר; ואם תופס עם התינוק, כיון שלא יצא מידו שפיר דמי.
Shulchan Aruch OC 658:6
One should not give it on the first day to a minor before one has discharged one’s obligation with it, because the minor acquires and does not transfer ownership to others on a Torah level, with the result that if he [the minor] returns it to him it is not returned. And there is one who says that if [the child] has reached the stage of pe’utot [approx. age six], it is permissible. And if he holds it along with the child, since it did not leave his hand, it is fine.
In any case, the preferred solution is for children to have their own set of arba’at ha-minim. If need be, children can recite the beracha on all the days of the festival, including the first, over a borrowed set. Given that children are not obligated in the mitzva, this may suffice for them:
משנה ברורה תרנח:כח
ויש מאחרונים שסוברין דמצות חינוך מתקיים גם בשאול דהא גם בזה מתחנך הבן למצות…
Mishna Berura 658:28
There are those among the later authorities who think that the mitzva of education is fulfilled even with a borrowed [set of species] for behold also with this the son is educated for mitzvot…
A Married Couple
What of a married couple? It is simplest for each spouse to have their own set of arba’at ha-minim.21
Even if only the man has a set, he can give his wife a gift, with or without conditions, and that gift is considered hers according to Halacha:22
בבא בתרא נא:
אמר רב :המוכר שדה לאשתו, קנתה והבעל אוכל פירות. במתנה, קנתה, ואין הבעל אוכל פירות. ורבי אלעזר אמר: אחד זה ואחד זה, קנתה, ואין הבעל אוכל פירות.
Bava Batra 51b
Rav said: One who sells a field to his wife, she has acquired it and the husband has rights to its profits. [One who has given a field to his wife] as a gift, she has acquired it and the husband does not have rights to its profits. And Rabbi Elazar said: This and that one, she has acquired it and the husband does not have rights to its profits.
Therefore, a man can give his wife his arba’at ha-minim as a matana al menat le-hachzir on the first day of Sukkot, and she can fulfill the mitzva with them. A wife can also give her own set to her husband.
When another person wishes to give a married woman arba’at ha-minim on the first day of Sukkot, the halacha is arguably more complicated. This is because our sages assumed that a husband would be in charge of the household’s finances, and enacted that a man would automatically receive property rights to his wife’s acquisitions (unless the couple stipulate otherwise):
קידושין כג:
ואין קנין לאשה בלא בעלה…
Kiddushin 23b
There is no acquisition for a wife without her husband [acquiring it].
When a married woman receives a gift without stipulations, her acquisition is only partially hers. The principle remains hers, while her husband has rights to the profits). But if the giver stipulates that the gift is for the wife and not the husband, for a specific purpose , then the husband has no rights to it, because the wife’s acquisition is well-defined and limited.23
שולחן ערוך אה”ע פה:יא
נתן לה אחד מתנה ע”מ [=על מנת] שאין לבעלה רשות (בה), קנה הבעל, והרי היא כשאר נ”מ [=נכסי מלוג], אא”כ [=אלא אם כן] התנה הנותן בגוף המתנה שיהיה לכך ולכך, כגון שיאמר לה: הרי המעות נתונים לך ע”מ [=על מנת] שתלבשי בהם או על מנת שתעשי מה שתרצי בלא רשות הבעל.
Shulchan Aruch EH 85:11
If someone gave her a gift on condition that the husband have no rights to it, the husband has acquired it [the gift], and behold it is like other property acquired by her during the marriage to which she retains rights to the principle, unless the giver made a condition that the principle of the gift be for such and such [purpose], for example that he say to her: Behold the coins are given to you on condition that you dress yourself with [things bought by] them or on condition that you do what you wish [with them] without the husband’s authorization.
In accordance with this ruling, Rav Yaakov Ettlinger maintains that someone giving arba’at ha-minim to a married woman on the first day, who wishes to enable the woman to fulfill the mitzva and return them without her husband’s intervention, should stipulate “this is a gift to you for you to use for the mitzva and your husband has no rights to it:”24
בכורי יעקב תרנז:ה
אכן זה ודאי פשוט שאינה רשאי לברך אלא כשמקיימת המצו[ה] כתקונה כמו שכשרה באיש ואל”כ [=ואם לא כן] הוי ברכה לבטלה. וראיתי לחקור היאך יכולה אשה נשואה לברך על לולב ביום ראשון שהרי בעינן לכם…שהרי אמרינן (קידושין כג:) אין קנין לאשה בלא בעלה…משכחת שתטול לולב ותברך עליו ביום ראשון כגון שנתן לה בעלה במתנה דבזה קנתה לגמרי…אבל שתברך על לולב של אחר שניתן לה במתנה לא משכחת אלא כשאמר לה…שלצורך נטילה נותן לה וגם ע”מ [=אל מנת] שאין לבעלה רשות בו.
Bikkurei Ya'akov 657:5
Indeed, it is certainly clear that she is permitted to recite a beracha only when she fulfills the mitzva as enacted as it is fitting for a man, and otherwise it is a beracha in vain. And I saw [fit] to investigate how a married woman can recite a beracha over the lulav on the first day, for we need “lachem” [personal ownership]…For we say (Kiddushin 23b): “There is no acquisition for a wife without her husband [acquiring it]”…We find that she can take lulav and recite a beracha over it on the first day as when her husband gave it to her as a gift, for through this she has fully acquired it…But that she should recite a beracha over another’s lulav that was given to her as a gift, we only find when he said to her…that for the purpose of taking [lulav] he gives it to her and also on condition that the husband have no rights to it.
Earlier halachic authorities do not raise this concern, however. As we have seen, Halacha usually ascribes proper intention to one who gives another arba’at ha-minim for use on the first day. Indeed, Rav Shlomo Zalman Auerbach explicitly dismisses Bikurei Ya’akov’s argument, although for another reason. The husband acquires rights to the profits from gifts to his wife, but not to the principle. A woman’s exclusive rights to the principle might suffice for her to fulfill the mitzva on the first day.
הליכות שלמה מועדי השנה הלכות סוכה יא:י
הנותן לולב לאשה נשואה אינו צריך להתנות שאין לבעלה רשות בהם. הערה יד: כיון דאין זה אלא קנין פירות אבל הגוף שייך לה, הריהו לולבה וסגי בהכי לצאת. . .
Halichot Shlomo: Mo'adei Ha-shana Laws of Sukka 11:10
One who gives a lulav to a married woman does not need to make a condition that her husband has no rights to them. Note 14: Since it is only an acquisition of the profit [for the husband] but the principle remains hers, behold it is her lulav and this suffices for her to discharge the obligation.
That may be one reason why Rav Moshe Sternbuch concurs with Rav Auerbach and notes that common practice is not to make any special condition in this case:
תשובות והנהגות ד:קנט
נטילת לולב בברכה לאשה נשואה ביום טוב הראשון. אשה נשואה החפצה לקיים מצות לולב ביום טוב ראשון, כתב ה”בכורי יעקב” (תרנ”ז ס”ק ה’)… כשאחר נותן לה צ”ל [=צריך לומר] לאשה “הריני נותן לך במתנה ע”מ [=אל מנת] להחזיר ע”מ [=על מנת] שאין לבעליך רשות בו”…ונראה שדבריו הם חידוש פלא ולא שמענו מדקדקין בזה.
Teshuvot Ve-hanhagot 4:159
Taking lulav with a beracha for a married woman on the first day of Yom Tov.
A married woman who desires to fulfill the mitzva of lulav on the first Yom Tov, Bikkurei Ya’akov wrote…when another gives it to her he must say to the woman, “I hereby give it to you as a gift on condition to return it, on condition that your husband have no rights to it”…And it seems that his words are a wondrous novelty and we have not heard of being careful with this.
Other Days
On the other days of the festival, an adult can freely use another’s arba’at ha-minim, even without the owner’s knowledge, since we presume that people are happy to facilitate others’ mitzva observance:25
שולחן ערוך או”ח תרמט:ה
כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שביארנו, או מפני גזל וגניבה, ביום טוב הראשון בלבד; אבל בשאר ימים, הכל כשר. הגה: ויש פוסלין בגזול כל ז’ ימים, והכי נהוג, אבל שאול יוצא בו (טור והמגיד בשם פוסקים); ומותר ליטול לולב של חבירו בלא דעת חבירו, בשאר ימים, דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממונו, והוי כשאול (תה”ד סי’ ק’ ופסקיו סי’ קנ”ט(.
Shulchan Aruch OC 649:5
All of these that we said that they are unfit because of blemishes that we explained or because of theft or robbery, is on the first Yom Tov only, but on the other days, everything is fit. Rema: And there are those who disqualify stolen [species] all seven days, and thus is the custom, but one discharges the obligation with a borrowed [set]. And it is permissible to take the lulav of his fellow without his fellow’s knowledge, on the other days, for it suits people that a mitzva be done with their property, and it is like a borrowed set.
Does this halacha also apply to women using others’ arba’at ha-minim, given that women are exempt from the obligation to take them? Rav Moshe Feinstein rules that it does, since a woman in this case nevertheless fulfills the mitzva:26
שו”ת אגרות משה או”ח ב:קו
ומה שנסתפק כתר”ה באשה שפטורה ממצות לולב ורוצה לקיים המצוה אם מותרת נמי ליטול לולב של אחר שלא מדעתו בשאר ימים דאולי טעם הרמ”א סימן תרמ”ט סעיף ה’ דמותר ליטול שלא מדעתו משום דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה הוא רק לאיש שמחוייב בהמצוה ולא באשה שאינה מחוייבת, הנראה לע”ד [=לפי עניות דעתי] שכיון שעכ”פ [=שעל כל פנים] יש לה מצוה ויש לה שכר על זה הוא ג”כ [=גם כן] בחזקה זו דניחא ליה לאינש שיעבדו מצוה בממוניה.
Responsa Iggerot Moshe OC 2:106
That which his honor was in doubt concerning a woman who is exempt from the mitzva of lulav and wants to fulfill the mitzva, if she is also permitted to take someone else’s lulav without his knowledge on the other days [of Sukkot], for perhaps the reason of Rema (649:5), that it is permissible to take without his knowledge, since [the presumption that] it suits a person for a mitzva to be done with his property is just for a man, who is obligated in the mitzva, and not for a woman, who is not obligated. It seems correct in my humble opinion that, since in any case she has a mitzva and she has a reward for this, it also falls under the halachic presumption that it suits a person for a mitzva to be done with his property.
Hoshanot and Hoshana Rabba
In the Mikdash, in addition to rejoicing with the lulav for seven days, there was an additional mitzva, mitzvat arava. Tall willow branches were erected around the altar, and the kohanim encircled the altar, once on a regular day of Sukkot, and seven times on Hoshana Rabba (following the general pattern of encircling Yericho):27
משנה סוכה ד:ה
מצות ערבה כיצד מקום היה למטה מירושלם ונקרא מוצא יורדין לשם ומלקטין משם מרביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח תקעו והריעו ותקעו בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה’ הושיעה נא אנא ה’ הצליחה נא רבי יהודה אומר אני והו הושיעה נא ואותו היום מקיפין את המזבח שבעה פעמים
Mishna Sukka 4:5
The mitzva of the willow, how is it [performed]? There was a place below Jerusalem and it was called Motza. They would go down there and gather willow branches from there and come and stand them up at the sides of the altar, with their tops bent over the altar. They would blow a tekia, a teru’a and a tekia. Every day they would circle the altar one time and say “Ana Hashem Hoshi’a na. Ana Hashem hatzlicha na.” [“Please God, save us please. Please God, cause us to succeed please”]. Rabbi Yehuda says: “Ani Va-ho Hoshi’a na” [“God, save us please.”] And that day [Hoshana Rabba] they would circle the altar seven times.
This mitzva was considered by the sages to be a halacha le-Moshe mi-Sinai, a Torah level mitzva with no record in the verses.
סוכה מד.
דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים, הלכה למשה מסיני. אלא אמר רב זביד משמיה דרבא: לולב דאית ליה עיקר מן התורה בגבולין, עבדינן ליה שבעה זכר למקדש, ערבה דלית לה עיקר מן התורה בגבולין, לא עבדינן שבעה זכר למקדש
Sukka 44a
For Rabbi Assi said Rabbi Yochanan [said] in the name of Rabbi Nechunya man of the valley of Beit Churtan: Ten plantings, arava, and water libation, are halacha le-Moshe mi-Sinai. But Rav Zavid said in the name of Rava: Lulav, which has a Torah basis outside of the Mikdash, we do for seven [days] in commemoration of the Mikdash. Arava, which has no Torah basis outside of the Mikdash, we don’t do for seven days in commemoration of the Mikdash.
As the Talmud relates, we do not observe mitzvat arava without Beit Ha-mikdash. A custom developed in ge’onic times, however, for the men of a congregation to circle the bima, with a Torah on it or alongside it, reciting a special liturgy, what we call Hoshanot.28
ערוך השולחן או”ח תרס:א, ג, ד
עניין ההושענות הוי זכר למקדש דתנן [מ”ה.] בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת וביום השביעי ז’ פעמים ובמקדש למדו זה מיריחו כדאיתא בירושלמי שם [פ”ד הל’ ג’] ובמדרש שוחר טוב על פסוק שמעה ד’ צדק [תהלים יז, א] ולכן גם אנחנו מקיפין את הבימה בלולבינו ואתרוגינו בכל יום פעם אחת ובהושענא רבה ז’ פעמים ומעמידין ס”ת [=ספר תורה] על הבימה וצועקין הושע נא כלומר הושע נא את עמך את שארית ישראל מכל הצרות הסובבים אותם בזכות התורה ובזכות שמך הגדול שכביכול עמו אנכי בצרה והושע נא למענך אלקינו וכו’…ובשבת אין מקיפין לפי שאין לולב בשבת וגם במקדש לא היו מקיפין בשבת ואין מעמידין ס”ת [=ספר תורה] על הבימה בשבת אבל הושענות אומרים גם בשבת כמ”ש [=כמו שכתב] רבינו הב”י [=הבית יוסף] בסעיף ג’ יש מי שאומר שאין אומרים השוענא בשבת ולא נהגו כן עכ”ל [=עד כאן לשונו] וכן הוא מנהג אשכנז והספרדים אין אומרים: נוהגים להקיף אף מי שאין לו לולב [ב”י] וי”א [=ויש אומרים] שמי שאין לו לולב אינו מקיף וכן נוהגים…
Aruch Ha-shulchan OC 660:1,3,4
The matter of the Hoshanot is a commemoration of the Mikdash, as it is taught (Sukka 45a): Every day they circle the altar one time, and on the seventh day seven times. In the Mikdash, they learned this from Yericho, as is found in the Yerushalmi there [4:3], and in Midrash Shochar Tov on the verse “Hear, God, justice” [Tehillim 17:1]. Therefore, we also circle the bima with our lulavim and etrogim, one time every day and seven times on Hoshana Rabba. And we place the sefer Torah on the bima and cry out “Hoshana,” meaning, Please save Your people, the remnant of Israel, from all the troubles that surround them, in the merit of the Torah and in the merit of Your great name that, as it were, “I am with him in adversity,” and please save for Your sake, our God, etc….And on Shabbat, we do not circle because there is no lulav on Shabbat, and in the Mikdash they also did not circle on Shabbat, and we do not place the sefer Torah on the bima on Shabbat, but we say Hoshanot even on Shabbat, as our master Beit Yosef wrote in 660:3, “There is an opinion that we do not say Hoshana on Shabbat, and practice is not thus.” And thus is Ashkenazi custom, and the Sefaradim do not say [Hoshanot on Shabbat]. The practice is that someone without a lulav circles, and some say that someone without a lulav does not circle, and thus we practice…
According to some opinions, even when others circle the bima with a lulav, one without a lulav does not join them.29The bima is also not circled on Shabbat,30 as we do not observe zecher le-mikdash involving arba’at ha-minim on Shabbat. In Ashkenazi synagogues, Hoshanot are still recited on Shabbat. They retain their significance as prayer, even without circling.
On Hoshana Rabba, the bima is circled seven times, as the altar was. Next, we put arba’at ha-minim aside, take willow branches (arava, also called hoshanot), 31 and perform the ritual known as chibut arava with them:
סוכה מד:
אייבו וחזקיה בני ברתיה דרב אייתו ערבה לקמיה דרב, חביט חביט ולא בריך, קא סבר: מנהג נביאים הוא.
Sukka 44b
Ayebo and Chizkiya sons of the daughter of Rav brought an arava before Rav, he performed chibut and did not recite a beracha. He thought, it is a custom derived from the prophets.
Rashi explains that this chibut entails taking up and shaking the arava:
רש”י סוכה מג:
ומדקתני חיבוט ערבה – מכלל דביד נוטלין אותה ומנענעים
Rashi Sukka 43b
Since it is taught chibut arava – the inference is that one takes it in one’s hand and shakes
Chibut arava is typically understood, however, as beating the arava on the ground. Rema recommends that we do both:
שולחן ערוך או”ח תרסד:ד
שיעור ערבה זו אפילו עלה אחד בבד אחד. הגה: מיהו מכוער הוא להיות עלה אחד בבד אחד (טור בשם רב האי); ע”כ [=על כן] נהגו לעשות ההושענות יפים, משום: זה אלי ואנוהו (שמות טו, ב) [מחבר] ושיעור ארכה, כשיעור אורך ערבה שבלולב…וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמים או שלש. הגה: וי”א [=ויש אומרים] שצריך לנענע בה (טור בשם רש”י); ונהגו לעשות שתיהן, מנענעין בה ואח”כ [=ואחר כך] חובטין אותה
Shulchan Aruch OC 664:4
The [minimum] measure of this arava is even one leaf on one branch. Rema: nevertheless, it is ugly for it to be one leaf on one branch (Tur). Therefore, they had the practice to make the hoshanot nice, on account of “This is my God and I will beautify Him” (Shemot 15:2). [Shulchan Aruch:] And the [minimum] measure of its length is like the measure of length of the arava that is in the lulav….And he beats [chovet] it on the ground or on a vessel two or three times. Rema: And there are those who say that he must shake it (Tur in the name of Rashi) and they had the practice to do both of them, shaking it and afterwards beating it.
Beating the arava on the ground symbolizes our having been judged favorably, because Hoshana Rabba represents the final day of the judgment period of the Yamim Nora’im, when, as it were, the utterings of the Heavenly fall powerless to the ground:
תשובות הגאונים, שערי תשובה שמ רב צמח ז”ל
חביטא אמאי משום “כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך [למשפט תרשיעי] ” וגו’ (יש’ נד:יז) משום דעד כאן ביומין אלין השטן מקטרג וישראל ביומין אלין דנפישי מצות מבטלי ליה מכאן ולהלאה כל שפה דיקום עלייהו לא יכול לשלטאה ויהא נפיל בארעא:
Teshuvot Ha-ge'onim, Sha'arei Teshuva 340, Rav Tzemach
Why chibut? Because “Every weapon formed against you will not succeed and every tongue that rises against you in judgment will be condemned” (Yeshayahu 54:17) etc. Since until now in these days the Satan accuses and Israel in these days when there are many mitzvot nullify him, from here onward any mouth that rises against them won’t be able to prevail and will fall to the ground.
Women and Hoshanot
Women in synagogue traditionally do participate in chibut arava on Hoshana Rabba. We have records from medieval Worms that male heads of household were particular to acquire aravot for Hoshana Rabba for all household members:
רבי יוסף יוזפא שמש, מנהגים דק”ק ורמיישא, מכון ירושלים עמ’ 318
ועושה הושענה מערבה לכל בני ביתו לזכר ולנקבה בפני עצמו
Rav Yosef Ha-Levi the beadle, Customs of the Sacred Congregation of Worms, Mechon Yerushalayim p. 318
He makes a hoshana from willow for all members of his household, for male and female on their own.
To this day, it is taken as a given that women may recite Hoshanot as well:
הרה”ג יעקב אריאל י”ז תשרי תש”ע
שאלה האם בנות צריכות לומר את ההושענות בסוכות או שזה רק בנים? תודה רבה, חג שמח! תשובה גם בנות רשאיות לומר הושענות. אמי ע”ה נהוגה להשתתף בהושענות של הושנא רבה ואבי דאג לה לערבות מיוחדות אני מניח שזו הייתה מסורת מקובלת מדורי דורות
Rav Ya'akov Ariel , Internet Q&A, 17 Tishrei 5770 (2020)
Question : Do girls need to say Hoshanot on Sukkot or is it just boys? Thank you very much, chag same’ach! Response: Girls are also permitted to say Hoshanot. My mother had the practice of participating in the Hoshanot of Hoshana Rabba and my father would ensure she had designated aravot. I assume that this was a received tradition for generations.
Given the requirements of gender separation in the synagogue, circling the bima is usually not feasible even for women with their own sets of arba’at ha-minim. In this case, women in synagogue generally stand in place to recite the Hoshanot. As with Hoshanot on Shabbat, the words retain their power and meaning in this case.
An argument can be made that a woman in this situation should hold her arba’at ha-minim while reciting Hoshanot, as part of rejoicing before God with them. In synagogues in which the bima cannot be circled, it is common for men to circle a sefer Torah (usually held by someone lacking arba’at ha-minim) for Hoshanot. Inspired by this, Rabbanit Toni Mittelman has suggested another possibility, that in some synagogues women could circle a sefer Torah in the women’s section (or in some other women-only space) during Hoshanot:32
Rabbanit Tonya Mittelman, 'Women in the Torah World in the Thought of Rabbi Aharon Lichtenstein,'Tradition 52:3 (Summer 2020): 77-78.
It seems to me [Rabbanit Mittelman] that increased opportunities for women’s Torah learning have impacted upon two realms: they have created a stronger connection to mesora, and they have driven a stronger desire for involvement and innovation. A woman who has her own lulav will come to the synagogue on Hol ha-Mo’ed, and she might seek out a way to be a participant (in circling a Torah scroll) during the recitation of Hoshanot, which I presume my father would have opposed. I think that a community needs to give thought to how women can take an active part in Hoshanot, even if, in the Temple, they did not circle the altar. Ten years ago, I never felt that this was lacking, as there were few other women in the synagogue with a lulav. However, as, from year to year, the number of women outfitted with lulav and etrog has increased, the deficiency becomes more apparent.
We have not heard of communities taking up this suggestion. If it were to be adopted, it would likely be in synagogues in which women dance with a sefer Torah on Simchat Torah. Indeed, since the hakafot are modeled on the Hoshanot, a synagogue’s practice for women on Simchat Torah can serve as a model for Hoshanot.
Yet another possibility may build on a ruling of Ben Ish Chai, who maintains that a man praying alone without a sefer Torah may circle a chair with a Tanach on it, while he holds arba’at ha-minim and recites Hoshanot:
בן איש חי שנה ראשונה האזינו טו
מי שהוא חולה וא”א [=ואי אפשר] לו להקיף תיבה בבית הכנסת יניח כסא בביתו ויניח עליו ספר תנ”ך ויקיף, כדי שלא לבטל מצות ההקפה…
Ben Ish Chai, First Year, Ha'azinu 15
Someone who is sick and is unable to circle the aron kodesh in the synagogue should set down a chair in his home and place a Tanach upon it and circle [that], in order not to nullify the mitzva of circling…
Following this idea, a woman praying alone or a group of women with arba’at ha-minim in the women’s section might circle a Tanach during Hoshanot. It should be noted, though, that Ben Ish Chai himself did not think it relevant for women to participate in the circling on Hoshana Rabba for kabbalistic reasons, though he does support women’s learning on Leil Hoshana Rabba:
שו”ת רב פעלים א סוד ישרים ט
…בליל הו”ר [=הושענא רבה] הן נעורות ולומדות משנה תורה ותהלים, והתפילות של כורתי ברית… שיש בו תועלת לאיש ואשה השבים בתשובה, דלכן תיקנו בו סליחות ותפילות, ונקרא כיפור קטן, ולכך גם האשה ראוי שתתערב בלימוד, וכמו דגברי בעו חיי כך נשי בעו חיי…זהו כבודה דמטרונתא… דכורא רדיף בתר נוקבא…כי בלימוד הו”ר [=הושענא רבה] נעשה בחי[נת] החותם, ואין הזווג נעשה למחרתו אלא אחר גמר הקפות של הו”ר [=הושענא רבה] וחבטת הערבה שעושין הזכרים לבדם, ולא הנקבות
Responsa Rav Pe'alim I Sod Yesharim 9
…On the night of Hoshana Rabba they [the women] are awake and learn Devarim and Tehillim and the prayers of “Kortei Berit.”…For [Hoshana Rabba] is efficacious for man and woman who repent in teshuva, for therefore they enacted Selichot and tefillot on it, and it is called a miniature Yom Kippur, and therefore it is fitting that a woman should also be involved in the study, and as men need life, so women need life…It is the honor of the lady [the bride, the metaphysical essence of the Jewish people awaiting her conjunction with God]…that a male chase after a female…For the learning of Hoshana Rabba is done from the [kabbalistic] aspect of sealing judgment, and the conjugal unification [of the Bride, following accompaniment by male attendants] is not done on the morrow [Hoshana Rabba] until after the completion of the circuits of Hoshana Rabba and chibut arava, which only men do, and not women.
Is it meaningful for a woman to have her own set of arba'at ha-minim?
For hundreds and hundreds of years, women have taken on the mitzva of arba’at ha-minim, in many communities also reciting the beracha and shaking them, even though this is a positive time bound mitzva from which women are exempt. And for hundreds of years, many women have performed chibut arava with their own aravot on Hashana Rabba. Why, then, is it less common for women to own a set of arba’at ha-minim?
This, too, can be understood largely as a function of history: For many years, arba’at ha-minim were in short supply or prohibitively expensive, so that a community would share a set or two (and members would then formally transfer ownership as necessary for mitzva fulfillment). As sets became more readily available and more reasonably priced in the last few decades, it became increasingly common for men of age to have their own sets, in accordance with their obligation. Young boys who were not yet bar mitzvah were often next in line to get their own sets, to fulfill the obligation of the mitzva of chinuch (education for mitzvot). A woman would typically use her husband’s or father’s set, and a girl might “share” a set with her brothers.
Even now, when women are more likely to be financially independent and it is relatively easier and more affordable to buy a set in most main centers of Jewish life, a woman who lives with family members who own arba’at ha-minim might still decide to share a set with them, especially if the minim are very expensive or when sharing them is convenient, as when she will in any case use them only at home, or at a different minyan from the owner of the minim.
Still, more and more women are choosing to buy their own sets of arba’at ha-minim. These might be single women, who otherwise might lack easy access to fulfilling the mitzva, or married women who, even if attending synagogue only on the first day, appreciate taking arba’at ha-minim during Hallel and Hoshanot with the congregation—and relish the opportunity to help other women fulfill the mitzva there. (Though a woman who has made the effort to acquire her own set of arba’at ha-minim is not obligated and should not be pressured to give them to a man for use during tefillot that she attends.)
A woman’s arranging to have her own arba’at ha-minim can also symbolize her investment in her personal avodat Hashem.
For generations, women’s voluntary mitzva performance has been a largely private affair which has had its own intimate beauty and spiritual power. That should be valued and respected. As more women bring arba’at ha-minim into synagogue, women’s voluntary mitzva performance also becomes more tangible and finds its place in the communal sphere. In a piece on women and arba’at ha-minim, Dr. Ayelet Libson describes this changing dynamic:
איילת ליבזון, בנות ישראל המחזרות אחר נטילת לולב, פורסם לשעבר באתר בי”כ רמב”ן, ירושלים
חג הסוכות הוא חגיגה של חושים, חג של ריחות ושל צבעים…נטילת הלולב ביחידות בסוכה היא מעשה שיש בו אינטימיות של הקפת האדם במצוות, חוויה חושנית הייחודית לחג הסוכות. העתקת החוויה האינטימית לזירת בית הכנסת מעצימה אותה ומחברת אותה לתפילות הציבור של ההלל ושל ההושענות. ככל שהולכים ומתרבים בה הלולבים, כך גם עזרת הנשים הולכת ולובשת חג, מתמלאת בריחות וצבעים חדשים ומיוחדים. במקומות רבים יש לריקוד החיזור המיוחד של נשים אחר המצוות גם טעם וריח ייחודיים של התרגשות והתחדשות. ומעל לכל הצבעים והריחות מהדהדת הקריאה המסיימת את אמירת ההושענות: “הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם… למען דעת כל עמי הארץ כי ה’ הוא הא-להים, אין עוד”.
Ayelet Libson, Daughters of Israel who Pursue the Mitzva of Lulav (Formerly published on the website of Kehillat Ramban, Jerusalem)
The holiday of Sukkot is a celebration of senses, a holiday of smells and of colors…Taking the lulav alone in the sukka is an act that has the intimacy of a person being surrounded by mitzvot, a sensory experience unique to the holiday of Sukkot. Transferring the intimate encounter to the beit kenesset makes it more powerful and connects it to the communal prayers of Hallel and Hoshanot. As the lulavim within it become more numerous, so too the ezrat nashim dresses itself for the festival, and is filled with new and special smells and colors. In many places, the special dance of women pursuing mitzvot also has a unique flavor and scent of excitement and renewal. And, above all, the colors and smells echo the call that ends the recitation of Hoshanot: “Save your people and bless Your portion, and You shall tend to them and bear them forever…in order that all peoples of the earth know that the Lord is God, there is no other.”
In some synagogues, it is very common to see many women davening Hallel and Hoshanot with arba’at haminim in hand. In others, this is less common and a woman may find herself the only one with a set. As a Torah community, we should be open to and encouraging of women performing mitzvot of a voluntary nature. Seeing a woman with arba’at haminim in the women’s section of the synagogue should be seen as added prayer-power and rejoicing for the community, and not cause suspicion or discomfort. While the practice may be relatively new in the synagogue, it is a natural extension of generations of well-founded halachic practice.
Concluding Thought
According to one midrashic tradition, each of the four species corresponds to one of the matriarchs:
ויקרא רבה אמור ל:י
פרי עץ הדר זו שרה שהידרה הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה שנא[מר] (בראשית יח) ואברהם ושרה זקנים, כפות תמרים זו רבקה מה תמרה זו יש בה אוכל ויש בה עוקצין כך העמידה רבקה צדיק ורשע, וענף עץ עבות זו לאה מה הדס זה רחוש בעלין כך היתה לאה רחושה בבנים, וערבי נחל זה רחל מה ערבה זו כמושה לפני ג’ המינין כך רחל מתה לפני אחותה.
Vayikra Rabba Emor 30:10
“Peri etz hadar“-This is Sara, for God glorified her [hidrah] with a long life, as it is said “And Avraham and Sara grew old” (Bereishit 18). “Kapot temarim“-This is Rivka. Just as a date palm has food and has spikes, so Rivka gave rise to a righteous man and a wicked man. “Ve-anaf etz avot“-This is Leah. Just as this myrtle is rustled with leaves, so was Leah rustled with sons. “Ve-arvei nachal“-This is Rachel. Just as this willow withers before the [other] three species, so did Rachel die before her sister.
The connection between women to the mitzva of taking arba’at ha-minim has a long and rich history, conceptually and in practice.
Further Reading
- Rav David Auerbach, Halichot Beitah, ch. 22.
Notes
Maimonides, Guide for the Perplexed III:43 (Friedlander translation)
I believe that the four species are a symbolical expression of our rejoicing that the Israelites changed the wilderness, “no place of seed, or of figs, or of vines, or of pomegranates, or of water to drink” (Num. XX. 5), with a country full of fruit-trees and rivers. In order to remember this we take the fruit which is the most pleasant of the fruit of the land…
רש”י סוכה לד:
כפת תמרים אחד – משמע, דכפת כתיב. ענף – חד, עץ חד, עבות חד.
Rashi Sukka 34b
Kapot temarim – one, this is the inference because it is spelled kapat [in the singular]. Anaf – one, etz – one, avot – one.
סוכה לז:
ואמר רבה: לולב בימין, ואתרוג בשמאל. מאי טעמא? הני תלתא מצות, והאי חדא מצוה.
Sukka 37b
Rabba said: Lulav in the right [hand], and etrog in the left. What is the reason? These are three mitzvot [that take priority, and go in the right], and this is one mitzva.
שמות יב:כב
וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר:
Shemot 12:22
And you shall take a bundle of hyssop and dip it in the blood that is in the vessel and touch to the lintel and to the two doorposts from the blood that is in the vessel and you, no man shall go out from the door of his house until morning.
ערוך השולחן או”ח תרנא:ז
עתה נהגו לעשות טבעות נאות מעלי הלולב עצמן ותוחבין אותן הג’ מינים לתוך הטבעות ומייפין המלאכה בקליעה נאה בג’ חללים וכל מין ומין נתחב בחללו וזהו נוי להמצוה וכן נוהגין:
Aruch Ha-shulchan OC 651:7
Now we have the practice to make attractive rings from the leaves of the lulav themselves and insert these three species into the rings and beautify the work with attractive basketwork with three openings and each species is inserted into its opening, and this is beautification for the mitzva and so we practice.
סוכה לד:
אמר לו רבי אליעזר: יכול יהא אתרוג עמהן באגודה אחת? אמרת: וכי נאמר ‘פרי עץ הדר וכפת תמרים’? והלא לא נאמר אלא “כפת”. ומנין שמעכבין זה את זה? תלמוד לומר “ולקחתם” שתהא לקיחה תמה.
Sukka 34b
Rabbi Eliezer said to him: Could an etrog be with them [the other species] in one bundle? You say, and did it say ‘peri etz hadar -kapot temarim?’ Did it not say only “kapot“? And whence [do we know] that they hinder each other [from satisfying the obligation if one is absent]? The verse comes to teach us, “You shall take,” that it be a complete taking.
שולחן ערוך או”ח תרנא:יב
ד’ מינים הללו מעכבין זה את זה שאם חסר לו אחד מהם לא יברך על השאר, אבל נוטלן לזכר בעלמא… ואם היו ארבעתן מצויים אצלו ונטלם אחד אחד, יצא. הגה: ובלבד שיהיו כולם לפניו (רמב”ם פ”ו). ויטול הלולב תחלה ויברך על הלולב ודעתו גם על האחרים (הרא”ש ור”ן תשובת הרשב”א סי’ קנ”ו); ואם סח ביניהם, צריך לברך על כל אחד בפני עצמו (הגהות מיימוני).
Shulchan Aruch OC 651:2
These four species hinder each other [from satisfying the obligation], for if one of them is missing one does not recite a beracha over the rest, but we take them as a mere remembrance… But if one had all four of them and took them one at a time, one has discharged his obligation. Rema: And only if they are all in front of him. And he takes the lulav first and recites the beracha over the lulav and also has the others in mind. And if he speaks in between [taking] them, he needs to recite a beracha over each one on its own.
סוכה לז:
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זריקא: מאי טעם לא מברכינן אלא על נטילת לולב? – הואיל וגבוה מכולן.
Sukka 37b
Rabbi Yirmiya said to Rabbi Zerika: What is the reason that we recite the beracha only “on taking lulav“? Because it is taller than all of them [the other species].
9. See Mishna Menachot 5:5-6.
משנה מנחות ה:ה
יש טעונות הגשה ואינן טעונות תנופה תנופה ולא הגשה הגשה ותנופה לא תנופה ולא הגשה….
Mishna Menachot 5:5
There are [offerings] that require presenting it [to the altar] and don’t require waving, waving and not presenting, presenting and waving, neither waving nor presenting…
משנה ראש השנה א:ב
בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן…
Mishna Rosh Ha-shana 1:2
At four chapters [of time] the world is judged, on Pesach over the field produce and on Shavuot over the fruits of the tree…
שולחן ערוך או”ח תקפט:ו
אף על פי שנשים פטורות, יכולות לתקוע…אבל אין מברכות ולא יברכו להן.
Shulhan Aruch OC 589:6
Even though women are exempt, they can blow [the shofar]…But they may not recite a beracha and [men] should not recite a beracha for them.
12. Ben Ish Chai, while supporting women of Iraq taking arba’at ha-minim and reciting the beracha, maintains that women should not shake them, for kabbalistic reasons:
שו”ת רב פעלים א סוד ישרים יב
תמיהא לי על שאלתם ששאלו בלולב, כי דבר זה של הלולב מפורש בדברי רבינו האר”י ז”ל. . . המנענע הלולב נרמז בז”א [=בזעיר אנפין], אשר מנענע החסדים שבו וממשיך הארה אל נוקביה אשר ראשה כנגד החזה שבו וכו’, עכ”ל ע”ש [=עד כאן לשונו עיין שם], נמצא מפורש יוצא מדברים אלו, דלא שייכי סוד המשכת החסדים ע”י [=על ידי] מצות הלולב, אלא רק בזכרים שהם דוגמת ז”א [=זעיר אנפין], ולא בנקבות. . . יש לומר דאע”פ [=דאף על פי] שהנשים יכולים ליטול ולברך כסברת ר”ת [=רבינו תם], מ”מ [=מכל מקום] לא יאות להון לעשות סדר הנענועים בהולכה והובאה אל החזה כאשר עושין האנשים, ועל כן בביתינו, הגם שנוהגים הנשים דידן לברך על הלולב, אין אני מניח אותם לעשות סדר הנענועים בהולכה והובאה אל החזה כאשר אנחנו עושים, אלא רק מברכין ונוטלין הלולב בידם…
Responsa Rav Pe'alim 1 Sod Yesharim 12
I am surprised by their question that they asked about lulav, for this matter of the lulav is explained in the words of our Rabbi Ari…”One who shakes the lulav hints at the ze’ir anpin, that stirs up the kindnesses that are in it and draws the illumination to the Feminine whose head corresponds to his chest etc.” It is clearly implied from these words that the secret of drawing the kindnesses through the mitzva of lulav is only applicable for men, for they are models of the ze’ir anpin and not for women…One can say that even though women are able to take [lulav] and recite the beracha in accordance with the thinking of Rabbeinu Tam, in any case it is not fitting for them to perform the order of shaking with bringing it forward and back to the chest as men do. And therefore in our home, even though our women have the practice of reciting a beracha over lulav, I do not allow them to perform the order of shaking with bringing forward and back to the chest as we [men] do, but rather they only recite the beracha and take the lulav in their hand…
האגודה גיטין ד:עז
[גיטין מה ע”ב] עז. “כל שיש בקשירה ישנו בכתיבה”. מכאן אמר ר”ת דאין אשה אוגדת לולב ועושה ציצית. ואין נראה לר”י מדפסלינן בריש התכלת [מ”ב ע”א] צצית לכותי דדרשינן בני ישראל יעשו ולא כותים מכלל דאשה כשירה ודווקא בספר תורה תפילין ומזוזות [דרשינן] הכא.Ha-aguda Gittin 4:77
Anyone included in binding [tefillin] is included in writing [tefillin, sifrei Torah and mezuzot].” From here Rabbeinu Tam says that a woman does not make the bundle of a lulav or make tzitzit. And it does not seem correct to Ri since we disqualify tzitzit tied by a non-Jew in the beginning of the fourth chapter of Menachot, for we expound “benei Yisrael” will do it and not non-Jews, the inference is that a woman is fit [to make them] and specifically regarding [writing] a sefer Torah, tefillin, and mezuzot do we expound this way [to exclude women].
שולחן ערוך או”ח יד:א
ציצית שעשאן א”י [=אינו יהודי] פסול, דכתיב: דבר אל בני ישראל (במדבר טו, לח) לאפוקי א”י [=אינו יהודי], והאשה כשרה לעשותן. הגה: ויש מחמירים להצריך אנשים שיעשו אותן, וטוב לעשות כן לכתחלה. (מרדכי ה”ק והגהות מיימון מהלכות ציצית ותוס’ דף מ”ב)
Shulchan Aruch OC 14:1
Tzitzit that a non-Jew made are unfit, for it is written, “speak to benei Yisrael” to exclude the non-Jew. But a woman is fit to make them. Rema: And there are those who are stringent to require men to make them, and it is good to do thus le-chatchila (Mordechai and Hagahot Maimoniyot).
15. In the relevant passage, he mentions a non-Jew not making the bundle, not women:
רמ”א שולחן ערוך או”ח תרמט:א
הגה: לולב שאגדו כותי ועשאו, כשר כמו סוכת כותי. (מרדכי הל’ קטנות).
Rema Shulchan Aruch OC 649:1
Gloss: A lulav that a non-Jew bundled and made it is fit for use like the sukka of a non-Jew.
ביאור הלכה יד:א ד”ה להצריך אנשים
עיין במ”ב [=במשנה ברורה] והוא הטעם של מהר”ם שהובא בהגה”מ [=בהגהות מיימוניות] ולא העתקתי הטעם משום דהא דר”ת [=דרבינו תם] וכדאיתא במ”א [=במגן אברהם] משום דכל שאינו בלבישה אינו בעשייה ונ”מ [=ונפקא מינה] גם ליתר המצות לולב וסוכה משום דמשמע בד”מ [=בדרכי משה] שלא חשש רק להמהר”ם
Bei'ur Halacha 14:1 s.v. to require men
To require men [to tie tzitzit] – See Mishna Berura, and this is the rationale of Maharam that is brought in Hagahot Maimoniyot, and I did not copy the rationale because of what Rabbeinu Tam [ruled] and as was brought in Magen Avraham because of “whoever is not included in wearing [tzitzit] is not included in making [them].” And the practical halachic difference is also for the remaining mitzvot of lulav and sukka, since Darchei Moshe implies that he [Rema] was only concerned for Maharam.
סוכה לז.-לז:
אמר להו רבה להנהו מגדלי הושענא דבי ריש גלותא: כי גדליתו הושענא דבי ריש גלותא, שיירו ביה בית יד, כי היכי דלא תיהוי חציצה…וְרבא אמר: מין במינו אינו חוצץ.
Sukka 37a-37b
Rabba said to those who would make the bundle of arba’at ha-minim for the household of the exilarch: When you make the bundle of arba’at ha-minim for the household of the exilarch, leave an area to hold it, in order that there not be a barrier [between the hand and the lulav]…And Rava said a substance does not constitute a barrier before the same substance.
18. Mishna Berura adds that the laws that apply to the first day also apply to the second day of Yom Tov outside of Israel. But Aruch Ha-shulchan writes that common practice is to be lenient on the second day.
משנה ברורה תרנח:כג
ביום ראשון וכו’ – וה”ה [=והוא הדין] לדידן דעושין שני ימים:
Mishna Berura 658:23
On the first day etc. – And the law is the same for us, who keep two days.
ערוך השולחן או”ח תרמט:כ
ומ”מ [=ומכל מקום] כמדומני שאנו נוהגים לגמרי להקל ביום טוב שני כבשארי הימי
Aruch Ha-shulchan OC 649:20
In any case it seems to me that we have the practice to be completely lenient on the second day of Yom Tov as on the other days [of Sukkot].
שולחן ערוך או”ח תרנח:ה
נתנו לו סתם, הוי כאילו אמר לו: על מנת שתחזירהו לי, דמסתמא על דעת כן נתנו לו כיון שצריך לצאת בו שאין לו אחר
Shulchan Aruch OC 658:5
If he gave it to him without specifying, it is as though he said to him: on condition that you return it to me, for presumably he gave it to him with this in mind since he needs to discharge his obligation with it, for he doesn’t have another [set of arba’at ha-minim].
שולחן ערוך או”ח תרנח:ז
שותפים שקנו לולב או אתרוג בשותפות, אין אחד מהם יוצא בו ידי חובתו ביום הראשון עד שיתן לו חלקו במתנה. הגה: ודוקא שלא קנו לצורך מצוה, אבל אם קנו לצורך מצוה יוצאים בו מסתמא, דאדעתא דהכי קנאוהו (המגיד).
Shulchan Aruch OC 658:7
Partners who bought a lulav or etrog in partnership, neither of them discharges his obligation with it on the first day until he [the other one] gives him his portion as a gift. Rema: And specifically when they didn’t buy it for the purpose of the mitzva, but if they bought for the purpose of the mitzva they discharge it without specifying, for they bought it with this in mind.
22. While there is debate regarding whether a man who sells something to his wife retains rights to its produce or dividends, a man who gives his wife a gift has no rights to it as long as it remains in her possession.
שולחן ערוך אה”ע פה:ז
וכן הבעל שנתן מתנה לאשתו, בין קרקע בין מטלטלין, קנתה, ואין הבעל אוכל פירות.
Shulchan Aruch EH 85:7
Likewise, the husband who gave a gift to his wife, whether real estate or movable property, she has acquired it, and the husband does not have rights to the profits.
נדרים פח.
מתני’ המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות האלו נתונין לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך גמ’ אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת בפיך אבל אמר מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל ושמואל אומר אפילו אמר מה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל
Nedarim 88a
Mishna: One who vows not to benefit his son-in-law and wants to give money to his daughter, he says to her: behold these coins are given to you as a gift as long as your husband not have rights to them except for what you negotiate verbally. Gemara: Rav said: They only taught this regarding when he said to her what you negotiate verbally, but if he said, “Do as you like [with the money],” the husband acquired it. And Shmuel says: even if he said to her “Do as you like [with the money],” the husband did not acquire them.
ר”ן נדרים פח.
ואיכא מ”ד [=מאן דאמר] דהוא הדין בשיחדן לה לאיזה דבר שיהיה דלא קנה יתהון בעל כיון שאף לה לא הקנה לגמרי אלא לאותו דבר בלבד:
Ran Nedarim 88a
There is one who says that this is also the case when they [the coins] were set aside for her for whatever specific matter, that the husband does not acquire them since even to her they were not given to be acquired fully, but exclusively for that specific matter.
תרומת הדשן קנט
נראה דאפי[לו] לפי הירושלמי יכול אדם לברך אלולב דחבריה בשאר ימים בלי ידיעתו. ואף על גב דאמרינן דשואל בלא דעתו הוי כגזילה, אפ”ה [=אפילו הכי] בהא שפיר דמי, כיון דלא מחסר ממוניה מידי, ניחא ליה לאיניש דליעבד מצוה בממוניה. והא דאמרינן דלא ניחה ליה, היינו כשמחסר ממון, אבל בלא מחסר לא.
Terumat Ha-deshen 159
It seems that even according to the Yerushalmi a person can recite a beracha over his fellow’s lulav on the other days [of Sukkot] without his knowledge. And even though we say that borrowing without [the owner’s] knowledge is like robbery, even so in this it is fine, since his property loses no value at all, it suits a person for a mitzva to be performed with his property. And that which we say that it does not suit him, that is when the property loses value, but not when it doesn’t lose value.
26. See also Hit’orerut Teshuva. (Accepted halachic practice is not in accordance with Magen Avraham, and no beracha is recited over borrowed tzitzit.)
התעוררות תשובה א:קעז
יש לעיין הא דאמרינן ניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוני[ה] אם גם במצוה שאיננו חיוב גמור רק רשות ההלכה כן היא כגון מה שפסק רמ”א שמותר ליקח לולב חבירו בחוה”מ [=בחול המועד] שלא מדעתו לצאת בו אם גם נשי דידן שנוהגות ליטול לולב ולברך עליו יכולם לעשות כן, ונראה לענ”ד [=לפי עניות דעתי] להביא ראיי[ה] מדברי המג”א [=המגן אברהם] דשרי דעל מה דהביא רמ”א נה’ ציצית דמותר ליקח טלית חבירו שלא מדעתו ולברך עליו כתב במג”א [=במגן אברהם] שם בשם הרא”ש דטלית שאולה דינו לברך עליו כמו שאשה מברכת על מעשהז”ג [=מצות עשה שהזמן גרמה] כן בטלית שאולה שפטור יכול לברך ואעפ”כ [=ואף על פי כן] כתב רמ”א מותר ליקח שלא מדעתו מוכח שגם במצוה שאינה חיובת ההלכה כן.
Hit'orerut Teshuva 1:177
One should look into that which we said that it suits a person for a mitzva to be done with his property, whether it also applies to a mitzva that is not fully obligatory but optional, if the halacha is so. Such as that which Rema ruled, that it is permissible to take his fellow’s lulav on Chol Ha-mo’ed without his knowledge, in order to discharge the obligation with it. If also our women, who have the custom to take lulav and recite a beracha over it, can do thus. And it seems correct in my humble opinion to bring a proof from the words of Magen Avraham, that it is permissible, since regarding what Rema cites, with tzitzit, that it is permitted to take his fellow’s tallit without his knowledge and recite a beracha over it, Magen Avraham wrote there in the name of Rosh that the halacha of a borrowed tallit is to recite a beracha over it, as a woman recites a beracha over a positive time-bound commandment. So regarding a borrowed tallit, which is exempt, one may recite the beracha, and still Rema wrote that it is permissible to take it without his knowledge. This proves that also regarding a mitzva which is not obligatory, the halacha is thus.
תלמוד ירושלמי סוכה ד:ג
ותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים. א”ר [=אמר רב] אחא זכר ליריחו:
Talmud Yerushalmi Sukka 4:3
Also, on this day we circle the altar seven times. Rav Acha said: A commemoration of Yericho.
הלכות רי”ץ גיאת הלכות לולב
ואמר רב סעדיה לאחר שמפטירין אומרין תהלה לדוד ועומד שליח צבור ולולבו בידו והצבור סביבות התיבה ואומר הושענא והן [אומרים] הושיעה נא ואחר כך אומר אני והוא הושיעה נא ועונין כן ומחזירין ספר תורה למקומו ואומר קדיש ומתפללין תפלת המוספין ובכל יום מקיפין פעם אחת וביום השביעי ז’ פעמים…
Hilchot Ritz Giat, Laws of Lulav
Rav Sa’adya said, after we recite the haftara we say Ashrei and the shali’ach tzibbur stands with the lulav in his hand and the congregation around the aron and he says “Hoshana” and they say “Hoshi’a na” and afterwards “Ani va-hu hoshi’a na” and they answer thus and return the sefer Torah to its place and he says Kaddish, and they recite the Mussaf prayer and each day they circle one time, but on the seventh day, seven times…
שו”ת רש”י קכא
וכיון שהוטל עלינו חובה לעשות ללולב זכר למקדש שבעה, הנהיגו להקיף בו כל שבעה זכר למקדש, ואם אין לולב אין היקף. וכן [נראין] הדברים.
Responsa of Rashi 121
Since we are obligated to perform [the mitzva of] lulav for seven days as a commemoration of the Mikdash, they established the custom to circle with it for seven days as a commemoration of the Mikdash. But if there is no lulav, there is no circuit. And so seems the matter.
שולחן ערוך או”ח תרס:ב
נוהגים להקיף אף מי שאין לו לולב. הגה: וי”א [=ויש אומרים] שמי שאין לו לולב אינו מקיף, וכן נוהגין (טור בשם רש”י ור”ן פרק לולב.)
Shulchan Aruch OC 660:2
We have the custom that even one who does not have a lulav circles. Rema: And there are those who say that one who does not have a lulav does not circle, and so we practice (Tur in the name of Rashi and Ran).
שולחן ערוך או”ח תרס:א
נוהגים להעלות ספר תורה על (הבימה) ולהקיפה פעם אחד בכל יום; ובשביעי מקיפים אותה שבעה פעמים, זכר למקדש. הגה: ומוציאים שבעה ס”ת [=ספרי תורה] על הבימה ביום שביעי (מהרי”ל), ויש מקומות מוציאים כל ס”ת [=ספרי תורה] שבהיכל (מנהגים), (והכי נוהגין במדינות אלו), שהיו מקיפים את המזבח וההקפות לצד ימין. (ובשבת אין מקיפים) (טור), (ואין מוציאין ס”ת [=ספרי תורה] על הבימה).
Shulchan Aruch OC 660:1
We have the practice place the sefer Torah up on the bima and to circle it one time each day. And on the seventh they circle it seven times as a commemoration of the Mikdash. Rema: And we take out seven sifrei Torah on the bima on the seventh day (Maharil) and there are places where they take out all the sifrei Torah that are in the sanctuary (and so we practice in these lands). [Shulchan Aruch:] That they would circle the altar and the circuits were towards the right side. [Rema:] and on Shabbat we do not circle (Tur) (and don’t take out sifrei Torah on the bima).
שולחן ערוך או”ח תרסד:ב
ונוטלים ערבה ביום זה, מלבד ערבה שבלולב, ואין מברכין עליה
Shulchan Aruch OC 664:2
We take the arava on this day, in addition to the arava that is in the lulav, and we do not recite a beracha over it.
Sources
The Four Species
ויקרא פרק כג:לט-מא
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה’ שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה’ שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:
Vayikra 23:39-41
But on the fifteenth day of the seventh month when you gather in the produce of the land, you will celebrate the festival of God for seven days, on the first day a day of rest and on the eighth day a day of rest. And you shall take for yourselves on the first day a fruit of a beautiful tree [peri etz hadar, etrog (citron)], the fronds of date palms [kapot temarim, lulav] and the branch of a dense tree [anaf etz avot, hadas, (myrtle)] and willows of the stream, and you shall rejoice before the Lord your God for seven days. And you will celebrate it as a festival for God for seven days of the year, an eternal ordinance for your generations, in the seventh month you shall celebrate it.
משנה ראש השנה א:ב
בארבעה פרקים העולם נידון…ובחג נידונין על המים:
Mishna Rosh Ha-shana 1:2
At four chapters [in time] the world is judged…and on the festival [Sukkot] we are judged concerning water.
תענית ב:
א”ר [=אמר רבי] אליעזר הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים
Ta'anit 2b
Rabbi Eliezer said: Since these four species come only to appease [God] regarding water, and just as it is impossible for these four species [to exist] without water, so it is impossible for the world [to exist] without water
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת אמור סימן יח
ישראל ועכו”ם נכנסין לדין ביום הכפורים ואין הבריות יודעין מי נצח, אמר הקדוש ברוך הוא טלו לולביכם בידכם שידעו הכל שאתם זכיתם בדין, לפיכך אמר דוד “אז ירננו כל עצי יער…לפני ה'”, אימתי כי בא כי בא לשפוט הארץ בי”ה ]=ביום הכפורים[, מה ישראל עושין ממתינים עוד חמשה ימים כדי שידעו הכל שישראל זכו, לפיכך כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון.
Midrash Tanchuma Emor 18
Israel and the idolators enter into judgment on Yom Kippur and the people do not know who has triumphed. God said: take your lulavim in your hand that all will know that you merited in judgment, therefore David said “Then all the trees of the forest will give song…before God” (Tehillim 96:12-13). When? “When He comes, when He comes to judge the land” (Tehillim 96:13) on Yom Kippur. What does Israel do? They wait another five days in order that all know that Israel has merited, therefore it is written “and take for yourselves on the first day.”
הקדמת הרמב”ם למשנה
אמרו כל התורה כולה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני. אבל עם היותן מקובלות ואין בהן מחלוקת הרי מדקדוק המקרא שניתן לנו אפשר ללמוד אלו הפירושים בדרכי הדין והאסמכתות והרמזים וההוראות שיש במקרא. וכשתראה בתלמוד נושאים ונותנים ונחלקים על דרך העיון ומביאים ראיה על אחד מן הפירושים הללו ודומיהם כמו שאמרו על אמרו יתעלה פרי עץ הדר…אין זה מפני שהדבר ספק אצלם עד שלמדו עליו בראיות אלו, אלא ראינו בלי ספק מיהושע עד עכשיו שהאתרוג הוא הניטל עם הלולב בכל שנה ואין מחלוקת בכך, ורק חקרו על ההוראה שיש במקרא לפירוש המקובל הזה. וכך למידותם גם על ההדס.
Rambam, Introduction to the Mishna
They [the sages] said all the Torah in its entirety was said, its general rules and specifics and precise details at Sinai. But given that they are received [tradition] and undebated, one can learn these interpretations from precise reading of the Scripture that was given to us in the ways of logic and textual mnemonics and the hints and teachings that there are in Scripture. And when you see in the Talmud that they [the sages] give and take and debate in the manner of study, and that they bring a proof for one of these explanations and the like, as they said about Him (may He be Exalted) saying “peri etz hadar‘…this is not because the matter is in doubt for them until they learn it through these proofs, but rather we saw without a doubt from Yehoshua until now that the etrog is what is taken with the lulav every year, and there is no debate regarding this, but they only investigated the teaching that there is in Scripture for this received explanation. And so, too, is their learning regarding the hadas.
סוכה לד:
תניא, רבי ישמעאל אומר: “פרי עץ הדר”-אחד, “כפת תמרים”-אחד, “ענף עץ עבת”-שלשה, “ערבי נחל”-שתים
Sukka 34b
It was taught in a Baraita: Rabbi Yishmael says: “peri etz hadar“- one [etrog], “kapot temarim“-one [lulav], “anaf etz avot“- three [hadassim], “arvei nachal“- two [aravot].
Taking Arba’at ha-minim
סוכה יא:
דתניא: לולב, בין אגוד בין שאינו אגוד כשר. רבי יהודה אומר: אגוד כשר, שאינו אגוד, פסול. מאי טעמא דרבי יהודה? יליף לקיחה-לקיחה מאגודת אזוב, כתיב התם ולקחתם אגדת אזוב, וכתיב הכא ולקחתם לכם ביום הראשון, מה להלן באגודה, אף כאן נמי באגודה. ורבנן לקיחה מלקיחה לא ילפינן. כמאן אזלא הא דתניא: לולב מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו, כשר. אי רבי יהודה, כי לא אגדו אמאי כשר? אי רבנן, אמאי מצוה? לעולם רבנן היא, ומשום שנאמר “זה אלי ואנוהו”, התנאה לפניו במצות.
Sukka 11b
As we learn in a baraita: A lulav, whether bundled or not bundled, is fit for use. Rabbi Yehuda says: bundled is fit, not bundled is unfit. What is Rabbi Yehuda’s reasoning? “Taking”-“taking” is learned from the bundle of hyssop. There [regarding the hyssop of the Pesach offering] is written: “Take a bundle of hyssop,” and here is written “Take for yourselves on the first day.” Just as over there it is in a bundle, so, too, here it is in a bundle. And our Rabbis [the first opinion cited in the baraita] don’t learn about [this] “taking” from [the other] “taking.” According to who[se opinion] is that which is taught in a baraita: A lulav, it is a mitzva to bundle it, but if he did not bundle it, it is fit for use? If Rabbi Yehuda, when he did not bundle it, why is it fit? If our Rabbis, why [call it] “a mitzva”? In reality, it is our Rabbis’ [opinion], and because it was said: “This is my God and I will glorify Him,” beautify oneself before him with mitzvot.
סוכה מב.
הא מדאגבהיה נפק ביה. אמר אביי: כשהפכו.
Sukka 42a
Behold, from when he lifts it [the set of arba’at ha-minim], he discharges [the obligation] through it. Abbaye said: When he turns it upside-down [he does not discharge the obligation].
תוספות סוכה לט. ד”ה עובר לעשייתן
עובר לעשייתן – מטעם זה צריך לברך אלולב קודם שיטלנו דאי לאחר שנטלו “מדאגבהיה נפק ביה” כדאמרי[נן] בסוף פירקין (דף מב.) ומיהו לא מסתבר כלל דהיאך יברך עליו והוא מונח בכלי…וכל שעה שאין המצוה מזומנת בידו לעשות לא מיסתבר כלל לברך עליו….ושמא משיתחיל ליטול לולב קודם שיטול האתרוג מברך והיינו עובר לעשייתן שמעכבים זה את זה אי נמי לאחר שנוטל שניהם אלא שהופך אחד מהן כדאמרינן בסוף פירקין (דף מב.) “כשהפכו” …ואפי[לו] נקיט להו כדרך גדילתן אפשר שיתכוין שלא לצאת בו עד אחר ברכה.
Tosafot Sukka 39a s.v. Prior to performing them
Prior to performing them – For this reason, one must recite the beracha over lulav before he takes it, for if after he takes it, “from when he lifts it, he discharges [the obligation]” as we say at the end of our chapter (42a). But nevertheless it does not make sense at all, for how will he recite a beracha over it while it is resting within a vessel…and at any point when the mitzva is not available in his hand to perform, it makes no sense at all to recite a beracha over it…And perhaps when he begins to take a lulav before he takes the etrog, he recites the beracha, and this is prior to performing it, since [arba’at ha-minim] hinder each other [from satisfying the obligation if one is absent]. Alternatively, after he takes both of them [the lulav-bundle and the etrog, he recites the beracha] but he turns one of them upside-down as we say at the end of our chapter (42a) “when he turns it upside-down”…and even if he holds it in manner that it grows [right-side up], it is possible that he intends not to discharge the mitzva with it until after the beracha.
משנה סוכה ג:ט
…והיכן היו מנענעין? בהודו לה’ תחלה וסוף ובאנא השם הושיעה נא דברי בית הלל…
Mishna Sukka 3:9
Where would they shake [arba’at ha-minim]? At “Hodu la-Shem” [give thanks to God] at the beginning and end [of the chapter], and at “Ana Ha-shem hoshi’a na” [please God save please], the words of Beit Hillel…
תוספות סוכה לז: ד”ה בהודו להשם תחלה וסוף
וטעמא דבית הלל אף על פי שאין אנא ה’ הושיעה נא תחלת הפרק ולא סוף הפרק מנענעים משום דכתיב (דה”א טז) “אז ירננו עצי היער מלפני ה’ כי בא לשפוט את הארץ” וכתיב בתריה “הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו” וכתיב נמי בתריה “ואמרו הושיענו אלקי ישענו” והיינו ירננו שמנענעים את הלולב ומשבחין בהודו ובאנא ה’ הושיעה נא ועכשיו שנהגו ששליח צבור אומר יאמר נא ישראל והצבור עונין הודו וכן ביאמרו נא יראי ה’ הצבור מנענעים על כל הודו והודו שעונין
Tosafot Sukka 37b s.v. At Hodu La-shem at the beginning and end
Beit Hillel’s reasoning is that even though “Ana Ha-shem hoshi’a na” is neither at the beginning of the chapter nor the end of the chapter, we shake because it is written “then the trees of the forest will give song before God, for He comes to judge the land” (Divrei Ha-yamim 16), and it is written after it “Give thanks [hodu] to God for He is good, for His lovingkindness is eternal” and it is also written after it “And say, ‘Save us [hoshi’einu] God of our salvation.” And “they will give song” is that we shake thelulav and praise with “hodu” and “ana Ha-shem hoshi’a na.” And now that they have the custom that the shali’ach tzibbur says “Yomar na Yisrael” [Say now, Israel] and the community responds “Hodu” and so with “Yomeru na Yir’ei Ha-shem,” [Say now, those who fear Heaven] the community shakes for each and every “hodu” that they respond.
רא”ש סוכה ג:כו
ובשעת ברכה לא מצינו שצריך לנענע בתחלת הנטילה אלא מדאמר בסוף הפרק (דף מב א) “קטן היודע לנענע חייב בלולב” משמע שמנענע בתחלת הנטילה אף על פי שאינו יודע לקרות את ההלל ועוד מדתניא בברכות בסוף פרק תפלת השחר (דף ל א) “השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע אלמא בשעת נטילה בעי נענוע”
Rosh Sukka 3:26
At the time of the beracha we don’t find that he needs to shake [right] at the start of taking it, but since it says at the end of the chapter (42a) “a minor who knows how to shake is obligated in lulav,” it implies that he shakes at the beginning of the taking even though he does not know how to read Hallel, and further, since it is taught in a baraita at the end of the fourth chapter of Berachot (30a) “If he got up early to go on his way, we bring him a shofar and he blows, [or] a lulav, and he shakes.” Therefore, at the time of taking it, it requires shaking.
סוכה לז:
שתי הלחם ושני כבשי עצרת כיצד הוא עושה? מניח שתי הלחם על גבי שני הכבשין, ומניח ידו תחתיהן ומניף, ומוליך ומביא, מעלה ומוריד, שנאמר אשר הונף ואשר הורם. אמר רבי יוחנן: מוליך ומביא – למי שהארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד – למי שהשמים והארץ שלו. במערבא מתנו הכי, אמר רבי חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מוליך ומביא – כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד – כדי לעצור טללים רעים….ואמר רבא: וכן בלולב.
Sukka 37b
The two loaves and the two lambs of Shavuot, how does he do [their service]? He places the two loaves on top of the two lambs, and places his hand under them and waves, and brings forward and back, raises and lowers, as it is sad “that was waved and that was lifted.” Rabbi Yochanan said: He brings forward and back, to He Who the four winds are His. He raises and lowers, to He Who heaven and earth are His. In the West [Israel] they taught thus: Rabbi Chama son of Ukva said Rabbi Yosei son of Rabbi Chanina [said]: He brings forward and back, in order to stop the bad winds. Raises and lowers, in order to stop the bad dews….And Rava said: So it is with lulav.
Women Taking Lulav
קידושין לג:
ת”ר: [=תנו רבנן] איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא? סוכה, ולולב, שופר, וציצית…
Kiddushin 33b
Our rabbis taught in a baraita: What is a positive time-bound mitzva? Sukka, and lulav, shofar, and tzitzit…
סוכה מב.
מת’ מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה, ומחזירתו למים בשבת…גמ’ פשיטא, מהו דתימא? הואיל ואשה לאו בת חיובא היא, אימא לא תקבל. קא משמע לן.
Sukka 42a
Mishna: A woman can receive [arba’at ha-minim] from her son’s hand or from her husband’s hand and return it to water on Shabbat…Gemara: That is simple. What might you have thought? Since a woman is not subject to the obligation, I would say she may not receive it. It teaches us [otherwise].
מחזור ויטרי סימן שנט
כן הורה ר’ יצחק הלוי שאין מונעים מן הנשים לברך על לולב וסוכה…. אם חפיצות להביא עצמם בעול המצוה הרשות בידה. ואין מוחין לה. דלא גרעא ממי שאינו מצווה ועושה. ומאחר דמקיימת מצוה היא אי איפשר בלא ברכה.
Machzor Vitry 359
Rav Yitzchak Ha-levi ruled that we do not prevent women from reciting a beracha on lulav and sukka…. If they desire to bring themselves into the yoke of the mitzva, the permission is in her hand. We do not rebuke her. For it is no worse than one who is not commanded and does. And since she fulfills a mitzva, it is impossible without a beracha.
תוספות ערכין י: ד”ה י”ח ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל
[דר”ת]….שהנשים מברכות על נטילת לולב שאינו לבטלה אף על פי דפטורות מ”מ [=מכל מקום] הם רשאות ליטלו ואין זה ברכה לבטלה…Tosafot Arachin 10b s.v. Eighteen days on which the individual recites a complete Hallel
[Of Rabbeinu Tam]…That women recite a beracha over taking lulav, for it is not in vain. Even though they [women] are exempt, in any case they are permitted to take it and this is not a beracha in vain…
ברכי יוסף או”ח תרנד:ב
מה שנהגו קצת נשים בארץ הצבי לברך על לולב, זה שנים רבות ערערתי על זה, דנהגו כך מעצמן, ואנן קבלנו הוראות הרמב”ם ומרן, והם פסקו שלא לברך. ושאלתי לחכמים זקני דורנו, והם אמרו דהוא מנהג טעות, דקצתן נהוג הכי בבלי דעת, ויש לבטל המנהג….ואחר זמן רב בא לידי קונטריס מרבינו יעקב ממרוי”ש מרבוואתא קמאי…שהיה שואל מן השמים ומשיבים לו. וכתוב שם (סי’ א) וז”ל [=וזה לשונו], שאלתי על הנשים שמברכות על הלולב ועל תקיעת שופר…והשיבו, וכי אכשור דרי, “כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה”…בלולב נמי מצינו סמך “שאין לו אלא לב אחד לאביהם שבשמים”…לפיכך אם באו לברך בלולב ושופר הרשות בידם.
Birkei Yosef OC 654:2
That which a few women practiced in the beautiful land [Eretz Yisrael], to recite a beracha over lulav, for many years I complained about this. For they took this practice upon themselves and we have accepted the rulings of Rambam and Maran [Rav Yosef Karo in Shulchan Aruch], and they ruled not to recite the beracha. And I asked the elder sages of our generation and they said that it is a mistaken custom, that some of them [the women] were accustomed thus without being aware [of the halacha], and one should nullify the practice…But after time a work by Rav Ya’akov of Marvège, came into my hands, from among the early sages…who would ask from heaven and receive a response. And it says there: “I asked about the women who recite a beracha over lulav and over teki’at shofar…and they answered that the generation is fit for it, ‘all that Sara says to you, listen to her voice’…regarding lulavwe also found support for [it represents] that “one only has one heart for God in heaven”…Therefore, if they [women] came to recite aberacha for lulav and shofar, they are permitted.
שו”ת יביע אומר א או”ח מב
גם מצוה להודיע לאנשי חיל יראי ה’, שיזהרו מלתת הלולב לנשים לברך עליו, מחשש לפני עור לא תתן משכול /מכשול/, כיון שלפי דעת רבותינו הרמב”ם ומרן הוי ברכה לבטלה, ודלא כמו שיש חושבים עצמם למהדרין בזה, וכאילו הם עושים מצוה כדי לזכות את הרבים, לזרזן לברך עליו. . .ומי יגלה עפר מעיני קדשם של החיד”א ורבני האחרונים שהלכו בעקבותיו. והיו רואים כי כמעט רוב הנשים הללו שמחזרות לברך על הלולב, אינן מברכות כלל ברכות שמחוייבות בהן, ואפי[ל] בהמ”ז [=ברכת המזון] שהיא מ”ע [=מצות עשה} של תורה אינן מברכות. (וע”פ [=ועל פי] הרוב מחסרון ידיעה). . . .ולא עוד אלא כי במצות לולב שהן זהירות בה בפרטות, רבו בה הספיקות . . .
Responsa Yabi'a Omer I OC 42
It is also a mitzva to inform God-fearing men of valor that they be careful of giving the lulav to women to recite a beracha over it, out of concern for placing a stumbling block before the blind, since according to the view of our Rabbis Rambam and our Master [Rav Yosef Karo, Shulchan Aruch] it is a beracha in vain, and not as there are those who think themselves to be chasing after [mitzvot] through this, as though they are doing a mitzva to give merit to the masses, to encourage them to recite a beracha over it…and who would remove the dust from the sacred eyes of Chida and the later rabbinic authorities who followed after him. And they would see that almost the majority of these women who chase after reciting a beracha over the lulav, don’t recite at all the berachot in which they are obligated, and even birkat ha-mazon, which is a positive Torah commandment, they do not recite (and on the whole from a lack of knowledge)…And not only that, but because the mitzva of lulav that they are especially careful with, the doubts concerning it are many…
תוספות גיטין מה: ד”ה
כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה – מכאן אומר ר”ת [=רבינו תם] דאין אשה אוגדת לולב ועושה ציצית כיון דלא מיפקדה ואין נראה דהא מדפסלינן בריש התכלת (מנחות דף מב.) ציצית בעובד כוכבים, דדריש בני ישראל ועשו ולא בעובדי כוכבים מכלל דאשה כשרה . . . ודוקא בס”ת [=בספר תורה] ותפילין ומזוזות דכתיב וקשרתם וכתבתם דרשינן הכי.
Tosafot Gittin 45b s.v.
Whoever is included in binding [tefillin] is included in writing [them] – From here Rabbeinu Tam says that a woman does not bundle a lulav and make tzitzit, since she is not commanded. And it does not seem so, for since we disqualify tzitzit [made] by non-Jews at the beginning of the fourth chapter of Menachot (42a), for he expounds “benei Yisrael, and they should make” and not by non-Jews. The inference is that a woman is fit…And we expound this specifically regarding a sefer Torah and tefillin and mezuzot, since it is written [in juxtaposition] “and you shall tie”—”and you shall write.”
הגהות מיימוניות הלכות ציצית א:יב:ט
מכאן פסק ר”י ורבינו יהודה שנשים יכולות לעשות ציצית מדאינו ממעט אלא עכו”ם וכן הורה רבינו יהודה לאשתו לעשות ציצית אבל בשם מורי שי[חיה] מצאתי דאין להם לעשות ציצית משום דכתיב בני ישראל ועשו אבל שאר תיקוני הטלית וטויית החוטים יכולות לעשות…
Hagahot Maymoniyot, Laws of Tzitzit 1:12:9
From here Ri and Rabbeinu Yehuda ruled that women are able to make tzitzit, since [the Talmud] only excludes non-Jews. And so Rabbeinu Yehuda instructed his wife to make tzitzit, but in the name of my teacher [Maharam] may he live I found that they [women] may not make tzitzit since it is written “benei Yisrael…and they shall make,” but the other preparations of the tallit and the spinning of the threads they are able to do…
דרכי משה הקצר או”ח יד:א
ולי נראה דוודאי אם עשתה ציצית אין לפסלם אבל לכתחלה יש ליזהר כדברי מהר”ם…
Darchei Moshe OC 14:1
To me it seems that certainly if she [a woman] made tzitzit one should not disqualify them, but le-chatchila one should be careful in accordance with the words of Maharam…
מגן אברהם תרמט:ח
משמע דלכתחל[ה] לא יאגדנו עכו”ם כמ”ש [=כמו שכתב] סימן י”ד גבי נשים…וצ”ע [=וצריך עיון] דהא קי”ל [=קיימא לן] לולב א”צ [=אינו צריך] אגד וא”כ [=ואם כן] האגד אינו מן המצוה וע[יין] בסוכה דף י”א ע”ב וצ”ל [=וצריך לומר] כיון שהוא נוי למצוה חשוב כמצוה עצמו ועסי’ [=ועיין סימן] ל”ט ס”ב:
Magen Avraham 649:8
It implies that le-chatchila a non-Jew should not bundle them as he wrote OC 14 regarding women… and it requires study, for we maintain that a lulav does not require bundling, and if so the bundle is not part of the mitzva [obligation] and see Sukka 11b. And one must say that since it is beautification for the mitzva, it is considered like the mitzva itself and see 39:2.
משנה ברורה תרמט:יד
שאגדו עכו”ם וכו’ – ר”ל [=רצונו לומר] אף על גב דלכתחלה מצוה לאוגדו משום נוי מצוה מ”מ [=מכל מקום] כשר ע”י [=על ידי] עכו”ם ועיין במ”א [=במגן אברהם] שדעתו דלכתחלה לא יאגדנו והטעם דכל שאינו מחוייב בדבר אינו רשאי לתקנו ומטעם זה גם אשה לא תאגוד הלולב לכתחלה [מ”א בסי’ י”ד] ועיין שם בביאור הלכה שביררנו דמדינא אין חשש בדבר ומ”מ [=ומכל מקום] טוב ליזהר בזה. ודוקא באגד התחתון ששם אוגד כל המינים ביחד דשם עיקר מצות אגד אבל במה שאוגדים למעלה בזה אין קפידא [בכורי יעקב:]
Mishna Berura 649:14
That a non-Jew bundled – he means that even though le-chatchila it is a mitzva to bundle it out of beautification of the mitzva, in any case it is fit for use [if bundled] by a non-Jew, and see Magen Avraham, whose opinion is that le-chatchila he [a non-Jew] should not bundle it, and the reason is that whoever is not obligated in a matter is not permitted to prepare it and for this reason a woman also should not bundle the lulav le-chatchila. And see there in Bei’ur Halacha that we clarified that in accordance with strict law there is no concern with the matter, but it is still good to be careful with this. And specifically regarding the lower attachment, for there one bundles all of the species together, for there is the fundamental mitzva of bundling, but we are not particular with what they bundle higher up.
האגודה פסחים ד:נא
דבר החוצץ בין הלולב ובין היד הוי חציצה. ולכך מסירין ציציות ותפילין מן היד ונשים טבעותיהן [אכן] נ”ל דמש”ה א”צ [=נראה לי דמשום הכי אינו צריך] להסירו דדווקא הכא דכריך כולא ידא.
Ha-aguda Pesachim 4:55
Something that intervenes between the lulav and the hand is a chatzitza [which interferes with fulfilling the mitzva]. Therefore, we remove tzitzit and tefillin from the hand and women [remove] their rings. Indeed, it seems to me that one does not need to remove for this reason, for specifically when one wraps the whole hand [as with a glove, there is an issue].
רמ”א או”ח תרנא:ז
הגה – ונהגו להחמיר להסיר התפילין (מהרי”ל) וטבעות מידם, אבל מדינא אין לחוש הואיל ואין כל היד מכוסה בהן (אגודה פ’ מקום שנהגו:(
Rema OC 651:7
Gloss: And they have the custom to be stringent to remove tefillin and rings from their hands, but the fundamental law is not to be concerned, since not the entire hand is not covered by them (Ha-aguda Pesachim ch.4).
מגן אברהם תרנא:יח
ואין כל היד כו’ ול”נ דס”ל [=ולי נראה דסבירא ליה] להאגודה דכל שאין כל היד מכוסה בטל לגבי היד…
Magen Avraham 651:18
It seems to me that Ha-aguda thinks that anything that the entire hand is not covered with is nullified with respect to the hand…
משנה ברורה תרנא:לו
אבל מדינא אין לחוש וכו’ – וכמה אחרונים כתבו דאף מדינא יש הקפדה ע”ז [=על זה] משום חציצה אף שאין כל היד מכוסה בהן וע”כ [=ועל כן] אם נטל בעוד שלא הסיר התפילין מן ידיו או הטבעות יחזור ויטלנו בלא ברכה:
Mishna Berura 651:36
But the fundamental law is not to be concerned etc. – And a number of later authorities wrote that even according to the fundamental law there is a concern about this on account of chatzitza, even though the whole hand is not covered with them. And therefore if one took before removing the tefillin from his hand or the rings, he should go back and take it without a beracha.
ערוך השלחן תרנא:כ
וזה שכתב דכל שאין היד מכוסה לא הוי חציצה אף על גב דבטבילה הוי חציצה אפילו במקצת זהו מפני שכל הגוף טעון טבילה אבל הכא א”צ [=אין צריך] להחזיק בכל אורכו של לולב ואפילו אם יאחז האתרוג בפטמתו הוה נטילה ולכן אם רק מקצת מן היד מגולה הרי אוחז בו במקצתו
Aruch Ha-shulchan 651:20
This which he wrote, that whenever the hand is not covered it is not a chatzitza – even though for [mikveh] immersion it is a chatzitza even if [covering] a little bit, this is because the entire body requires immersion, but here one does not need to hold the entire length of the lulav. And even if he holds the etrog at its tip it is considered taking it. And therefore, if just a little bit of the hand is exposed, he can hold it with this little bit.
The First Day
ויקרא כג:לט
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
Vayikra 23:39
And you shall take for yourselves on the first day a fruit of a beautiful tree [peri etz hadar, etrog (citron)], the fronds of date palms [kapot temarim, lulav] and the branch of a dense tree [anaf etz avot, hadas, (myrtle)] and willows of the stream, and you shall rejoice before the Lord your God for seven days .
ספרא אמור פרשה יב טז:ט
“ושמחתם לפני ה’ אלקיכם שבעת ימים”, ולא בגבולים כל שבעה…
Sifra Emor 12:16:9
“And you will rejoice before the Lord your God for seven days,” and not outside of the Temple area for all seven days…
משנה סוכה ג:יב
בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש…
Mishna Sukka 3:12
At first the lulav was taken in the Mikdash for seven [days] and in [the rest of] the land for one day. After Beit ha-mikdash was destroyed, Rabban Yochanan ben Zakkai enacted that the lulav be taken in [the rest of] the land seven [days] as a commemoration of the Mikdash…
משנה סוכה ג:יג
שאמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו ושאר ימות החג אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו:
Mishna Sukka 3:13
For the sages said: A person does not discharge his obligation on the first Yom Tov of the festival [Sukkot] with the lulav of his fellow, but on the other days of the festival a person discharges his obligation with the lulav of his fellow.
סוכה מא:
גמרא. מנא הני מילי? דתנו רבנן: ולקחתם – שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד. לכם – משלכם, להוציא את השאול ואת הגזול. מכאן אמרו חכמים: אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, אלא אם כן נתנו לו במתנה. ומעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, שהיו באין בספינה, ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד, שלקחו באלף זוז. נטלו רבן גמליאל ויצא בו, ונתנו לרבי יהושע במתנה, נטלו רבי יהושע ויצא בו, ונתנו לרבי אלעזר בן עזריה במתנה, נטלו רבי אלעזר בן עזריה ויצא בו, ונתנו במתנה לרבי עקיבא, נטלו רבי עקיבא ויצא בו והחזירו לרבן גמליאל. למה לי למימר החזירו? – מלתא אגב אורחיה קא משמע לן: מתנה על מנת להחזיר – שמה מתנה.
Sukka 41b
Whence do these words come? As our rabbis Taught in a baraita: “You shall take”- that there should be taking in the hand of each and every one. “For you”- from what is yours, to exclude the borrowed and the stolen. From here the sages said: A person does not discharge his obligation on the first Yom Tov of Sukkot with the lulav of his fellow, unless he [the owner] gave it to him as a gift. And there is a story of Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua and Rabbi Elazar ben Azarya and Rabbi Akiva, who were aboard a ship, and only Rabban Gamliel had a lulav, which he had purchased for a thousand zuz. Rabban Gamliel took it and discharged [his obligation] with it, and gave it as a gift to Rabbi Yehoshua. Rabbi Yehoshua took it and discharged [his obligation] with it and gave it as a gift to Rabbi Elazar ben Azarya. Rabbi Elazar ben Azarya took it and discharged [his obligation] with it, and gave it as a gift to Rabbi Akiva. Rabbi Akiva took it and discharged [his obligation] with it, and returned it to Rabban Gamliel. Why does it state that he returned it? It teaches us something in passing: A gift conditional on return is considered a gift.
ספר העיטור עשרת הדיברות – הלכות לולב דף צב
שמקבל מתנה יודע שהנותן אינו נותן במתנה גמורה שהרי צריך לו עדיין לצאת בו ואין לו לולב אחר לצאת א”צ [=אינו צריך] לפרש לו ע”מ [=על מנת] להחזיר אלא נותן לו סתם והמקבל מחזיר סתם וא”צ [=ואינו צריך] תנאי דהא ר”ג [=רבן גמליאל] נתן במתנה לר’ יהושע ולא א”ל [=אמר לו] במתנה ע”מ [=על מנת] להחזיר…
Sefer Ha-ittur, Aseret Ha-dibberot, Laws of Lulav p. 92
For the recipient of a gift knows that the giver does not give as an absolute gift, for he still needs it to discharge [his obligation] with it and he doesn’t have another lulav with which to discharge [his obligation]; he does not need to say explicitly to him [that it is] conditional on return but rather gives it to him without specifying and the recipient returns it without specifying and there is no need for a[n explicit verbal] condition, for Rabban Gamliel gave as a gift to Rabbi Yehoshua and didn’t say to him “as a gift conditional on return”…
סוכה מו:
אמר רבי זירא: לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא. מאי טעמא? דינוקא מקנא קני, אקנויי לא מקני, ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו.
Sukka 46b
Rabbi Zeira said: A person should not transfer ownership of a hoshana [arba’at ha-minim] to a child on the first day of Yom Tov. What is the reason? That regarding acquisition, a child acquires, but regarding transferring ownership [to another, a child] does not transfer, with the result that he [the one who receives it from the child attempts to] discharge [his obligation] with a lulav that is not his.
שולחן ערוך או”ח תרנח:ו
לא יתננו ביום ראשון לקטן, קודם שיצא בו, מפני שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה, ונמצא שאם החזירו לו אינו מוחזר; ויש מי שאומר שאם הגיע לעונת הפעוטות, מותר; ואם תופס עם התינוק, כיון שלא יצא מידו שפיר דמי.
Shulchan Aruch OC 658:6
One should not give it on the first day to a minor before one has discharged one’s obligation with it, because the minor acquires and does not transfer ownership to others on a Torah level, with the result that if he [the minor] returns it to him it is not returned. And there is one who says that if [the child] has reached the stage of pe’utot [approx. age six], it is permissible. And if he holds it along with the child, since it did not leave his hand, it is fine.
משנה ברורה תרנח:כח
ויש מאחרונים שסוברין דמצות חינוך מתקיים גם בשאול דהא גם בזה מתחנך הבן למצות…
Mishna Berura 658:28
There are those among the later authorities who think that the mitzva of education is fulfilled even with a borrowed [set of species] for behold also with this the son is educated for mitzvot…
בבא בתרא נא:
אמר רב :המוכר שדה לאשתו, קנתה והבעל אוכל פירות. במתנה, קנתה, ואין הבעל אוכל פירות. ורבי אלעזר אמר: אחד זה ואחד זה, קנתה, ואין הבעל אוכל פירות.
Bava Batra 51b
Rav said: One who sells a field to his wife, she has acquired it and the husband has rights to its profits. [One who has given a field to his wife] as a gift, she has acquired it and the husband does not have rights to its profits. And Rabbi Elazar said: This and that one, she has acquired it and the husband does not have rights to its profits.
קידושין כג:
ואין קנין לאשה בלא בעלה…
Kiddushin 23b
There is no acquisition for a wife without her husband [acquiring it].
שולחן ערוך אה”ע פה:יא
נתן לה אחד מתנה ע”מ [=על מנת] שאין לבעלה רשות (בה), קנה הבעל, והרי היא כשאר נ”מ [=נכסי מלוג], אא”כ [=אלא אם כן] התנה הנותן בגוף המתנה שיהיה לכך ולכך, כגון שיאמר לה: הרי המעות נתונים לך ע”מ [=על מנת] שתלבשי בהם או על מנת שתעשי מה שתרצי בלא רשות הבעל.
Shulchan Aruch EH 85:11
If someone gave her a gift on condition that the husband have no rights to it, the husband has acquired it [the gift], and behold it is like other property acquired by her during the marriage to which she retains rights to the principle, unless the giver made a condition that the principle of the gift be for such and such [purpose], for example that he say to her: Behold the coins are given to you on condition that you dress yourself with [things bought by] them or on condition that you do what you wish [with them] without the husband’s authorization.
בכורי יעקב תרנז:ה
אכן זה ודאי פשוט שאינה רשאי לברך אלא כשמקיימת המצו[ה] כתקונה כמו שכשרה באיש ואל”כ [=ואם לא כן] הוי ברכה לבטלה. וראיתי לחקור היאך יכולה אשה נשואה לברך על לולב ביום ראשון שהרי בעינן לכם…שהרי אמרינן (קידושין כג:) אין קנין לאשה בלא בעלה…משכחת שתטול לולב ותברך עליו ביום ראשון כגון שנתן לה בעלה במתנה דבזה קנתה לגמרי…אבל שתברך על לולב של אחר שניתן לה במתנה לא משכחת אלא כשאמר לה…שלצורך נטילה נותן לה וגם ע”מ [=אל מנת] שאין לבעלה רשות בו.
Bikkurei Ya'akov 657:5
Indeed, it is certainly clear that she is permitted to recite a beracha only when she fulfills the mitzva as enacted as it is fitting for a man, and otherwise it is a beracha in vain. And I saw [fit] to investigate how a married woman can recite a beracha over the lulav on the first day, for we need “lachem” [personal ownership]…For we say (Kiddushin 23b): “There is no acquisition for a wife without her husband [acquiring it]”…We find that she can take lulav and recite a beracha over it on the first day as when her husband gave it to her as a gift, for through this she has fully acquired it…But that she should recite a beracha over another’s lulav that was given to her as a gift, we only find when he said to her…that for the purpose of taking [lulav] he gives it to her and also on condition that the husband have no rights to it.
הליכות שלמה מועדי השנה הלכות סוכה יא:י
הנותן לולב לאשה נשואה אינו צריך להתנות שאין לבעלה רשות בהם. הערה יד: כיון דאין זה אלא קנין פירות אבל הגוף שייך לה, הריהו לולבה וסגי בהכי לצאת. . .
Halichot Shlomo: Mo'adei Ha-shana Laws of Sukka 11:10
One who gives a lulav to a married woman does not need to make a condition that her husband has no rights to them. Note 14: Since it is only an acquisition of the profit [for the husband] but the principle remains hers, behold it is her lulav and this suffices for her to discharge the obligation.
תשובות והנהגות ד:קנט
נטילת לולב בברכה לאשה נשואה ביום טוב הראשון. אשה נשואה החפצה לקיים מצות לולב ביום טוב ראשון, כתב ה”בכורי יעקב” (תרנ”ז ס”ק ה’)… כשאחר נותן לה צ”ל [=צריך לומר] לאשה “הריני נותן לך במתנה ע”מ [=אל מנת] להחזיר ע”מ [=על מנת] שאין לבעליך רשות בו”…ונראה שדבריו הם חידוש פלא ולא שמענו מדקדקין בזה.
Teshuvot Ve-hanhagot 4:159
Taking lulav with a beracha for a married woman on the first day of Yom Tov.
שולחן ערוך או”ח תרמט:ה
כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שביארנו, או מפני גזל וגניבה, ביום טוב הראשון בלבד; אבל בשאר ימים, הכל כשר. הגה: ויש פוסלין בגזול כל ז’ ימים, והכי נהוג, אבל שאול יוצא בו (טור והמגיד בשם פוסקים); ומותר ליטול לולב של חבירו בלא דעת חבירו, בשאר ימים, דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממונו, והוי כשאול (תה”ד סי’ ק’ ופסקיו סי’ קנ”ט(.
Shulchan Aruch OC 649:5
All of these that we said that they are unfit because of blemishes that we explained or because of theft or robbery, is on the first Yom Tov only, but on the other days, everything is fit. Rema: And there are those who disqualify stolen [species] all seven days, and thus is the custom, but one discharges the obligation with a borrowed [set]. And it is permissible to take the lulav of his fellow without his fellow’s knowledge, on the other days, for it suits people that a mitzva be done with their property, and it is like a borrowed set.
שו”ת אגרות משה או”ח ב:קו
ומה שנסתפק כתר”ה באשה שפטורה ממצות לולב ורוצה לקיים המצוה אם מותרת נמי ליטול לולב של אחר שלא מדעתו בשאר ימים דאולי טעם הרמ”א סימן תרמ”ט סעיף ה’ דמותר ליטול שלא מדעתו משום דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה הוא רק לאיש שמחוייב בהמצוה ולא באשה שאינה מחוייבת, הנראה לע”ד [=לפי עניות דעתי] שכיון שעכ”פ [=שעל כל פנים] יש לה מצוה ויש לה שכר על זה הוא ג”כ [=גם כן] בחזקה זו דניחא ליה לאינש שיעבדו מצוה בממוניה.
Responsa Iggerot Moshe OC 2:106
That which his honor was in doubt concerning a woman who is exempt from the mitzva of lulav and wants to fulfill the mitzva, if she is also permitted to take someone else’s lulav without his knowledge on the other days [of Sukkot], for perhaps the reason of Rema (649:5), that it is permissible to take without his knowledge, since [the presumption that] it suits a person for a mitzva to be done with his property is just for a man, who is obligated in the mitzva, and not for a woman, who is not obligated. It seems correct in my humble opinion that, since in any case she has a mitzva and she has a reward for this, it also falls under the halachic presumption that it suits a person for a mitzva to be done with his property.
Hoshanot and Hoshana Rabba
משנה סוכה ד:ה
מצות ערבה כיצד מקום היה למטה מירושלם ונקרא מוצא יורדין לשם ומלקטין משם מרביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח תקעו והריעו ותקעו בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה’ הושיעה נא אנא ה’ הצליחה נא רבי יהודה אומר אני והו הושיעה נא ואותו היום מקיפין את המזבח שבעה פעמים
Mishna Sukka 4:5
The mitzva of the willow, how is it [performed]? There was a place below Jerusalem and it was called Motza. They would go down there and gather willow branches from there and come and stand them up at the sides of the altar, with their tops bent over the altar. They would blow a tekia, a teru’a and a tekia. Every day they would circle the altar one time and say “Ana Hashem Hoshi’a na. Ana Hashem hatzlicha na.” [“Please God, save us please. Please God, cause us to succeed please”]. Rabbi Yehuda says: “Ani Va-ho Hoshi’a na” [“God, save us please.”] And that day [Hoshana Rabba] they would circle the altar seven times.
סוכה מד.
דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים, הלכה למשה מסיני. אלא אמר רב זביד משמיה דרבא: לולב דאית ליה עיקר מן התורה בגבולין, עבדינן ליה שבעה זכר למקדש, ערבה דלית לה עיקר מן התורה בגבולין, לא עבדינן שבעה זכר למקדש
Sukka 44a
For Rabbi Assi said Rabbi Yochanan [said] in the name of Rabbi Nechunya man of the valley of Beit Churtan: Ten plantings, arava, and water libation, are halacha le-Moshe mi-Sinai. But Rav Zavid said in the name of Rava: Lulav, which has a Torah basis outside of the Mikdash, we do for seven [days] in commemoration of the Mikdash. Arava, which has no Torah basis outside of the Mikdash, we don’t do for seven days in commemoration of the Mikdash.
ערוך השולחן או”ח תרס:א, ג, ד
עניין ההושענות הוי זכר למקדש דתנן [מ”ה.] בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת וביום השביעי ז’ פעמים ובמקדש למדו זה מיריחו כדאיתא בירושלמי שם [פ”ד הל’ ג’] ובמדרש שוחר טוב על פסוק שמעה ד’ צדק [תהלים יז, א] ולכן גם אנחנו מקיפין את הבימה בלולבינו ואתרוגינו בכל יום פעם אחת ובהושענא רבה ז’ פעמים ומעמידין ס”ת [=ספר תורה] על הבימה וצועקין הושע נא כלומר הושע נא את עמך את שארית ישראל מכל הצרות הסובבים אותם בזכות התורה ובזכות שמך הגדול שכביכול עמו אנכי בצרה והושע נא למענך אלקינו וכו’…ובשבת אין מקיפין לפי שאין לולב בשבת וגם במקדש לא היו מקיפין בשבת ואין מעמידין ס”ת [=ספר תורה] על הבימה בשבת אבל הושענות אומרים גם בשבת כמ”ש [=כמו שכתב] רבינו הב”י [=הבית יוסף] בסעיף ג’ יש מי שאומר שאין אומרים השוענא בשבת ולא נהגו כן עכ”ל [=עד כאן לשונו] וכן הוא מנהג אשכנז והספרדים אין אומרים: נוהגים להקיף אף מי שאין לו לולב [ב”י] וי”א [=ויש אומרים] שמי שאין לו לולב אינו מקיף וכן נוהגים…
Aruch Ha-shulchan OC 660:1,3,4
The matter of the Hoshanot is a commemoration of the Mikdash, as it is taught (Sukka 45a): Every day they circle the altar one time, and on the seventh day seven times. In the Mikdash, they learned this from Yericho, as is found in the Yerushalmi there [4:3], and in Midrash Shochar Tov on the verse “Hear, God, justice” [Tehillim 17:1]. Therefore, we also circle the bima with our lulavim and etrogim, one time every day and seven times on Hoshana Rabba. And we place the sefer Torah on the bima and cry out “Hoshana,” meaning, Please save Your people, the remnant of Israel, from all the troubles that surround them, in the merit of the Torah and in the merit of Your great name that, as it were, “I am with him in adversity,” and please save for Your sake, our God, etc….And on Shabbat, we do not circle because there is no lulav on Shabbat, and in the Mikdash they also did not circle on Shabbat, and we do not place the sefer Torah on the bima on Shabbat, but we say Hoshanot even on Shabbat, as our master Beit Yosef wrote in 660:3, “There is an opinion that we do not say Hoshana on Shabbat, and practice is not thus.” And thus is Ashkenazi custom, and the Sefaradim do not say [Hoshanot on Shabbat]. The practice is that someone without a lulav circles, and some say that someone without a lulav does not circle, and thus we practice…
סוכה מד:
אייבו וחזקיה בני ברתיה דרב אייתו ערבה לקמיה דרב, חביט חביט ולא בריך, קא סבר: מנהג נביאים הוא.
Sukka 44b
Ayebo and Chizkiya sons of the daughter of Rav brought an arava before Rav, he performed chibut and did not recite a beracha. He thought, it is a custom derived from the prophets.
רש”י סוכה מג:
ומדקתני חיבוט ערבה – מכלל דביד נוטלין אותה ומנענעים
Rashi Sukka 43b
Since it is taught chibut arava – the inference is that one takes it in one’s hand and shakes
שולחן ערוך או”ח תרסד:ד
שיעור ערבה זו אפילו עלה אחד בבד אחד. הגה: מיהו מכוער הוא להיות עלה אחד בבד אחד (טור בשם רב האי); ע”כ [=על כן] נהגו לעשות ההושענות יפים, משום: זה אלי ואנוהו (שמות טו, ב) [מחבר] ושיעור ארכה, כשיעור אורך ערבה שבלולב…וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמים או שלש. הגה: וי”א [=ויש אומרים] שצריך לנענע בה (טור בשם רש”י); ונהגו לעשות שתיהן, מנענעין בה ואח”כ [=ואחר כך] חובטין אותה
Shulchan Aruch OC 664:4
The [minimum] measure of this arava is even one leaf on one branch. Rema: nevertheless, it is ugly for it to be one leaf on one branch (Tur). Therefore, they had the practice to make the hoshanot nice, on account of “This is my God and I will beautify Him” (Shemot 15:2). [Shulchan Aruch:] And the [minimum] measure of its length is like the measure of length of the arava that is in the lulav….And he beats [chovet] it on the ground or on a vessel two or three times. Rema: And there are those who say that he must shake it (Tur in the name of Rashi) and they had the practice to do both of them, shaking it and afterwards beating it.
תשובות הגאונים, שערי תשובה שמ רב צמח ז”ל
חביטא אמאי משום “כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך [למשפט תרשיעי] ” וגו’ (יש’ נד:יז) משום דעד כאן ביומין אלין השטן מקטרג וישראל ביומין אלין דנפישי מצות מבטלי ליה מכאן ולהלאה כל שפה דיקום עלייהו לא יכול לשלטאה ויהא נפיל בארעא:
Teshuvot Ha-ge'onim, Sha'arei Teshuva 340, Rav Tzemach
Why chibut? Because “Every weapon formed against you will not succeed and every tongue that rises against you in judgment will be condemned” (Yeshayahu 54:17) etc. Since until now in these days the Satan accuses and Israel in these days when there are many mitzvot nullify him, from here onward any mouth that rises against them won’t be able to prevail and will fall to the ground.
רבי יוסף יוזפא שמש, מנהגים דק”ק ורמיישא, מכון ירושלים עמ’ 318
ועושה הושענה מערבה לכל בני ביתו לזכר ולנקבה בפני עצמו
Rav Yosef Ha-Levi the beadle, Customs of the Sacred Congregation of Worms, Mechon Yerushalayim p. 318
He makes a hoshana from willow for all members of his household, for male and female on their own.
הרה”ג יעקב אריאל י”ז תשרי תש”ע
שאלה האם בנות צריכות לומר את ההושענות בסוכות או שזה רק בנים? תודה רבה, חג שמח! תשובה גם בנות רשאיות לומר הושענות. אמי ע”ה נהוגה להשתתף בהושענות של הושנא רבה ואבי דאג לה לערבות מיוחדות אני מניח שזו הייתה מסורת מקובלת מדורי דורות
Rav Ya'akov Ariel , Internet Q&A, 17 Tishrei 5770 (2020)
Question : Do girls need to say Hoshanot on Sukkot or is it just boys? Thank you very much, chag same’ach! Response: Girls are also permitted to say Hoshanot. My mother had the practice of participating in the Hoshanot of Hoshana Rabba and my father would ensure she had designated aravot. I assume that this was a received tradition for generations.
Rabbanit Tonya Mittelman, 'Women in the Torah World in the Thought of Rabbi Aharon Lichtenstein,'Tradition 52:3 (Summer 2020): 77-78.
It seems to me [Rabbanit Mittelman] that increased opportunities for women’s Torah learning have impacted upon two realms: they have created a stronger connection to mesora, and they have driven a stronger desire for involvement and innovation. A woman who has her own lulav will come to the synagogue on Hol ha-Mo’ed, and she might seek out a way to be a participant (in circling a Torah scroll) during the recitation of Hoshanot, which I presume my father would have opposed. I think that a community needs to give thought to how women can take an active part in Hoshanot, even if, in the Temple, they did not circle the altar. Ten years ago, I never felt that this was lacking, as there were few other women in the synagogue with a lulav. However, as, from year to year, the number of women outfitted with lulav and etrog has increased, the deficiency becomes more apparent.
בן איש חי שנה ראשונה האזינו טו
מי שהוא חולה וא”א [=ואי אפשר] לו להקיף תיבה בבית הכנסת יניח כסא בביתו ויניח עליו ספר תנ”ך ויקיף, כדי שלא לבטל מצות ההקפה…
Ben Ish Chai, First Year, Ha'azinu 15
Someone who is sick and is unable to circle the aron kodesh in the synagogue should set down a chair in his home and place a Tanach upon it and circle [that], in order not to nullify the mitzva of circling…
שו”ת רב פעלים א סוד ישרים ט
…בליל הו”ר [=הושענא רבה] הן נעורות ולומדות משנה תורה ותהלים, והתפילות של כורתי ברית… שיש בו תועלת לאיש ואשה השבים בתשובה, דלכן תיקנו בו סליחות ותפילות, ונקרא כיפור קטן, ולכך גם האשה ראוי שתתערב בלימוד, וכמו דגברי בעו חיי כך נשי בעו חיי…זהו כבודה דמטרונתא… דכורא רדיף בתר נוקבא…כי בלימוד הו”ר [=הושענא רבה] נעשה בחי[נת] החותם, ואין הזווג נעשה למחרתו אלא אחר גמר הקפות של הו”ר [=הושענא רבה] וחבטת הערבה שעושין הזכרים לבדם, ולא הנקבות
Responsa Rav Pe'alim I Sod Yesharim 9
…On the night of Hoshana Rabba they [the women] are awake and learn Devarim and Tehillim and the prayers of “Kortei Berit.”…For [Hoshana Rabba] is efficacious for man and woman who repent in teshuva, for therefore they enacted Selichot and tefillot on it, and it is called a miniature Yom Kippur, and therefore it is fitting that a woman should also be involved in the study, and as men need life, so women need life…It is the honor of the lady [the bride, the metaphysical essence of the Jewish people awaiting her conjunction with God]…that a male chase after a female…For the learning of Hoshana Rabba is done from the [kabbalistic] aspect of sealing judgment, and the conjugal unification [of the Bride, following accompaniment by male attendants] is not done on the morrow [Hoshana Rabba] until after the completion of the circuits of Hoshana Rabba and chibut arava, which only men do, and not women.
ויקרא רבה אמור ל:י
פרי עץ הדר זו שרה שהידרה הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה שנא[מר] (בראשית יח) ואברהם ושרה זקנים, כפות תמרים זו רבקה מה תמרה זו יש בה אוכל ויש בה עוקצין כך העמידה רבקה צדיק ורשע, וענף עץ עבות זו לאה מה הדס זה רחוש בעלין כך היתה לאה רחושה בבנים, וערבי נחל זה רחל מה ערבה זו כמושה לפני ג’ המינין כך רחל מתה לפני אחותה.
Vayikra Rabba Emor 30:10
“Peri etz hadar“-This is Sara, for God glorified her [hidrah] with a long life, as it is said “And Avraham and Sara grew old” (Bereishit 18). “Kapot temarim“-This is Rivka. Just as a date palm has food and has spikes, so Rivka gave rise to a righteous man and a wicked man. “Ve-anaf etz avot“-This is Leah. Just as this myrtle is rustled with leaves, so was Leah rustled with sons. “Ve-arvei nachal“-This is Rachel. Just as this willow withers before the [other] three species, so did Rachel die before her sister.
איילת ליבזון, בנות ישראל המחזרות אחר נטילת לולב, פורסם לשעבר באתר בי”כ רמב”ן, ירושלים
חג הסוכות הוא חגיגה של חושים, חג של ריחות ושל צבעים…נטילת הלולב ביחידות בסוכה היא מעשה שיש בו אינטימיות של הקפת האדם במצוות, חוויה חושנית הייחודית לחג הסוכות. העתקת החוויה האינטימית לזירת בית הכנסת מעצימה אותה ומחברת אותה לתפילות הציבור של ההלל ושל ההושענות. ככל שהולכים ומתרבים בה הלולבים, כך גם עזרת הנשים הולכת ולובשת חג, מתמלאת בריחות וצבעים חדשים ומיוחדים. במקומות רבים יש לריקוד החיזור המיוחד של נשים אחר המצוות גם טעם וריח ייחודיים של התרגשות והתחדשות. ומעל לכל הצבעים והריחות מהדהדת הקריאה המסיימת את אמירת ההושענות: “הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם… למען דעת כל עמי הארץ כי ה’ הוא הא-להים, אין עוד”.
Ayelet Libson, Daughters of Israel who Pursue the Mitzva of Lulav (Formerly published on the website of Kehillat Ramban, Jerusalem)
The holiday of Sukkot is a celebration of senses, a holiday of smells and of colors…Taking the lulav alone in the sukka is an act that has the intimacy of a person being surrounded by mitzvot, a sensory experience unique to the holiday of Sukkot. Transferring the intimate encounter to the beit kenesset makes it more powerful and connects it to the communal prayers of Hallel and Hoshanot. As the lulavim within it become more numerous, so too the ezrat nashim dresses itself for the festival, and is filled with new and special smells and colors. In many places, the special dance of women pursuing mitzvot also has a unique flavor and scent of excitement and renewal. And, above all, the colors and smells echo the call that ends the recitation of Hoshanot: “Save your people and bless Your portion, and You shall tend to them and bear them forever…in order that all peoples of the earth know that the Lord is God, there is no other.”
Q&A
Sometimes a quick exchange communicates more effectively, and more personally, than an article. Sometimes, just seeing that others share our questions can make us feel more connected.
Our posted questions and answers are an opportunity to learn from each other. To ask a question of your own, click here!
Hashkafic Q&A
Is it meaningful for a woman to have her own set of arba'at ha-minim?
For hundreds and hundreds of years, women have taken on the mitzva of arba’at ha-minim, in many communities also reciting the beracha and shaking them, even though this is a positive time bound mitzva from which women are exempt. And for hundreds of years, many women have performed chibut arava with their own aravot on Hashana Rabba. Why, then, is it less common for women to own a set of arba’at ha-minim?
This, too, can be understood largely as a function of history: For many years, arba’at ha-minim were in short supply or prohibitively expensive, so that a community would share a set or two (and members would then formally transfer ownership as necessary for mitzva fulfillment). As sets became more readily available and more reasonably priced in the last few decades, it became increasingly common for men of age to have their own sets, in accordance with their obligation. Young boys who were not yet bar mitzvah were often next in line to get their own sets, to fulfill the obligation of the mitzva of chinuch (education for mitzvot). A woman would typically use her husband’s or father’s set, and a girl might “share” a set with her brothers.
Even now, when women are more likely to be financially independent and it is relatively easier and more affordable to buy a set in most main centers of Jewish life, a woman who lives with family members who own arba’at ha-minim might still decide to share a set with them, especially if the minim are very expensive or when sharing them is convenient, as when she will in any case use them only at home, or at a different minyan from the owner of the minim.
Still, more and more women are choosing to buy their own sets of arba’at ha-minim. These might be single women, who otherwise might lack easy access to fulfilling the mitzva, or married women who, even if attending synagogue only on the first day, appreciate taking arba’at ha-minim during Hallel and Hoshanot with the congregation—and relish the opportunity to help other women fulfill the mitzva there. (Though a woman who has made the effort to acquire her own set of arba’at ha-minim is not obligated and should not be pressured to give them to a man for use during tefillot that she attends.)
A woman’s arranging to have her own arba’at ha-minim can also symbolize her investment in her personal avodat Hashem.
For generations, women’s voluntary mitzva performance has been a largely private affair which has had its own intimate beauty and spiritual power. That should be valued and respected. As more women bring arba’at ha-minim into synagogue, women’s voluntary mitzva performance also becomes more tangible and finds its place in the communal sphere. In a piece on women and arba’at ha-minim, Ayelet Libson describes this changing dynamic:
איילת ליבזון, בנות ישראל המחזרות אחר נטילת לולב, פורסם לשעבר באתר בי”כ רמב”ן, ירושלים
חג הסוכות הוא חגיגה של חושים, חג של ריחות ושל צבעים…נטילת הלולב ביחידות בסוכה היא מעשה שיש בו אינטימיות של הקפת האדם במצוות, חוויה חושנית הייחודית לחג הסוכות. העתקת החוויה האינטימית לזירת בית הכנסת מעצימה אותה ומחברת אותה לתפילות הציבור של ההלל ושל ההושענות. ככל שהולכים ומתרבים בה הלולבים, כך גם עזרת הנשים הולכת ולובשת חג, מתמלאת בריחות וצבעים חדשים ומיוחדים. במקומות רבים יש לריקוד החיזור המיוחד של נשים אחר המצוות גם טעם וריח ייחודיים של התרגשות והתחדשות. ומעל לכל הצבעים והריחות מהדהדת הקריאה המסיימת את אמירת ההושענות: “הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם… למען דעת כל עמי הארץ כי ה’ הוא הא-להים, אין עוד”.
Ayelet Libson, Daughters of Israel who Pursue the Mitzva of Lulav (Formerly published on the website of Kehillat Ramban, Jerusalem)
The holiday of Sukkot is a celebration of senses, a holiday of smells and of colors…Taking the lulav alone in the sukka is an act that has the intimacy of a person being surrounded by mitzvot, a sensory experience unique to the holiday of Sukkot. Transferring the intimate encounter to the beit kenesset makes it more powerful and connects it to the communal prayers of Hallel and Hoshanot. As the lulavim within it become more numerous, so too the ezrat nashim dresses itself for the festival, and is filled with new and special smells and colors. In many places, the special dance of women pursuing mitzvot also has a unique flavor and scent of excitement and renewal. And, above all, the colors and smells echo the call that ends the recitation of Hoshanot: “Save your people and bless Your portion, and You shall tend to them and bear them forever…in order that all peoples of the earth know that the Lord is God, there is no other.”
In some synagogues, it is very common to see many women davening Hallel and Hoshanot with arba’at haminim in hand. In others, this is less common and a woman may find herself the only one with a set. As a Torah community, we should be open to and encouraging of women performing mitzvot of a voluntary nature. Seeing a woman with arba’at haminim in the women’s section of the synagogue should be seen as added prayer-power and rejoicing for the community, and not cause suspicion or discomfort. While the practice may be relatively new in the synagogue, it is a natural extension of generations of well-founded halachic practice.
Reader Q&A
Podcast
Click here to sponsor this episode!
Continue to Sukkot II: Sukka